חזרתי הבייתה...
יצאתי אתמול חמשוש בגלל הצטיינות
קיצור עשינו מסע וישר אחרי זה הביאו לנו משהו לקראו כשכולם סחוטים מתים,מקווה שתתחברו לזה כמו שאני התחברתי.... לאלמונית איך אפשר לתאר חוויות? מילים זה דבר נדוש. איך אפשר להסביר דברים שאתה רואה ומרגיש,למישהו אחר? איך אפשר להסביר לך,לתאר מצב,להסביר את האי-צדק שאני חש? למה ג'ובניק חי טוב?! מוקף חיילות, יש לו את כל האפשרויות והזמן לעשות?! חבל שהשנים הטובות חולפות מהר. למה כשאני מגיע הביתה בשבת ומנסה להתחיל איתך את אומרת:"אתה מקסים, אתה נחמד, אבל אני לא ישב שבוע, שבועיים, חודש, חודשיים ואחכה לאדון שיבוא מסריח, מלוכלך ועייף, ברוך השם אני יפה והאפשרויות פתוחות בפניי". ועוד שבת עברה. למה שהתגייסנו, לחברה במחלקה היו הרבה חברות, מכתבים, חבילות ופתאום נשארו כולנו לבד?! בגלל שלוש שנים?! אני יושב פה ב-.... בתוך אוקיינוס של בוץ, שלג מרחף אט אט מטה ואני רועד, אבל הלב...הלב יותר קר, כי כשאני שוכב פה את מתהפכת במיטה החמה והיבשה בבית המוגן, בין השמיכות ולא חושבת על כלום, לא יודעת בכל שיש חיילים ששוכבים בבוץ, שרועדים מקור ומתים לעצום את העיניים...לישון... ששומרים עליך אלמונית, כדי שתוכלי לשכב במיטה החמה,רגועה.כשאני בגל"ב או באבוקה, עם נשק, אפוד, קסדה והרבה כעס בלב. איך להסביר לך? הרגשה של מתח וחרדה, של פחד ואהבה כשאני בא הביתה ומספר של היתקלות ועל הפחד וההתרגשות-ואתם מנענעים בראש, כאילו מבינים ומספרים על המכונית החדשה. כשאני סופר אבנים שפוגעים לי בג'יפ ושומע איך החשוד תכנן לעלות ליצהר ולתת צרור בכל האחים שהיו איתי מאז הטירונות ובעיתונים כותבים על חיילים רעים שיורים והורגים. כשאני רץ בין הסמטאות וילד בן 10 מקלל את האימא והאחות, מ-א' ועד ת'. ואני נגנב. כשאני בקסטינה ורואה נוף שרואים בחו"ל אך אני רוצה לראות את הבית ואני רואה אותו... בחלום בתמונות, אני רוצה מילה טובה ! כשכואב הגב והעיניים אדומות מחוסר שינה אני קורא בעיתון איך מסיבות אידיאולוגיות לא מוכנים ה"סרבנים" לשרת בשכם, טול כרם, קלקליה, רמאללה, ג'נין כי זה נוגד את צו מצפונם. יש פראיירים אחרים שיעשו את העבודה השחורה בשבילם, כל הצפונים וה"ציוניים". אז מה אנחנו? אנחנו ה"כושים" של מדינת ישראל? הם לא מבינים איפה הם חיים, הם לא מבינים שבלעדנו הם פשוט 2 מטר מתחת לאדמה?! ואני לא מבקש רחמים! אני גם לא מרחם על עצמי, אני זועק לאי-צדק! אנשים חכמים אמרו פעם "מי שלא עובד בערב שבת לא אוכל בשבת" אין להם מושג איך נרגיש אחרי 3 שנים שבהם ראינו מסגדים, מחבלים, נשקים וסמטאות, אין לכם מושג איך נרגיש אחר כך כשנהיה עם החברה ונרגיש שיש אנשים שנולדו 5 אחרינו והם אלו ששומרים עלינו. בגלל המציאות שנראית אבודה, אני חייב לשמור על אימא אהובה, על אבא,על אחים, על אחיות קטנות,חברים וחברות כן אני גאה! אני לוחם!!! לפני חודש וחצי הגעתי הבייתה ואחותי כתבה לי מכתב ונתנה לי אותו עם שוקולד, על המכתב היה כתוב פשוט..."תודה רבה"!! היא בסך הכל בת 8 והיא מבינה יותר מכל הפוליטיקאים בארץ המקודשת הזו. ממש התרגשתי, אם לא הייתי משחק אותה קשוח הייתי גם מזיל דמעה. כי בשבילה אני כאן נמצא!!! אנחנו רוצים וצריכים מילה טובה!לא דורשים משכורת,לא רוצים מכונית צמודה וגם לא חופשות בחו"ל, רק מילה טובה !!! רק מילה טובה שנדע שאומה שלמה עומדת מאחורינו שנדע שיש בשביל מה, שנרגיש ששווה, שנדע שלא טעינו כשביקשנו קרבי. שכל דבר קשה יהפוך לקל כי בשבילך הכל נעשה מולדת אהובה! אולי זה נשמע "קיטשי" וסתם כאילו אנחנו מבלבלים ת'שכל, אך גם היום, יש מי שחושבים ומרגישים כך תנו לנו את הכוח להמשיך קדימה...לנצח... על החתום, החייל הפשוט...
יצאתי אתמול חמשוש בגלל הצטיינות
קיצור עשינו מסע וישר אחרי זה הביאו לנו משהו לקראו כשכולם סחוטים מתים,מקווה שתתחברו לזה כמו שאני התחברתי.... לאלמונית איך אפשר לתאר חוויות? מילים זה דבר נדוש. איך אפשר להסביר דברים שאתה רואה ומרגיש,למישהו אחר? איך אפשר להסביר לך,לתאר מצב,להסביר את האי-צדק שאני חש? למה ג'ובניק חי טוב?! מוקף חיילות, יש לו את כל האפשרויות והזמן לעשות?! חבל שהשנים הטובות חולפות מהר. למה כשאני מגיע הביתה בשבת ומנסה להתחיל איתך את אומרת:"אתה מקסים, אתה נחמד, אבל אני לא ישב שבוע, שבועיים, חודש, חודשיים ואחכה לאדון שיבוא מסריח, מלוכלך ועייף, ברוך השם אני יפה והאפשרויות פתוחות בפניי". ועוד שבת עברה. למה שהתגייסנו, לחברה במחלקה היו הרבה חברות, מכתבים, חבילות ופתאום נשארו כולנו לבד?! בגלל שלוש שנים?! אני יושב פה ב-.... בתוך אוקיינוס של בוץ, שלג מרחף אט אט מטה ואני רועד, אבל הלב...הלב יותר קר, כי כשאני שוכב פה את מתהפכת במיטה החמה והיבשה בבית המוגן, בין השמיכות ולא חושבת על כלום, לא יודעת בכל שיש חיילים ששוכבים בבוץ, שרועדים מקור ומתים לעצום את העיניים...לישון... ששומרים עליך אלמונית, כדי שתוכלי לשכב במיטה החמה,רגועה.כשאני בגל"ב או באבוקה, עם נשק, אפוד, קסדה והרבה כעס בלב. איך להסביר לך? הרגשה של מתח וחרדה, של פחד ואהבה כשאני בא הביתה ומספר של היתקלות ועל הפחד וההתרגשות-ואתם מנענעים בראש, כאילו מבינים ומספרים על המכונית החדשה. כשאני סופר אבנים שפוגעים לי בג'יפ ושומע איך החשוד תכנן לעלות ליצהר ולתת צרור בכל האחים שהיו איתי מאז הטירונות ובעיתונים כותבים על חיילים רעים שיורים והורגים. כשאני רץ בין הסמטאות וילד בן 10 מקלל את האימא והאחות, מ-א' ועד ת'. ואני נגנב. כשאני בקסטינה ורואה נוף שרואים בחו"ל אך אני רוצה לראות את הבית ואני רואה אותו... בחלום בתמונות, אני רוצה מילה טובה ! כשכואב הגב והעיניים אדומות מחוסר שינה אני קורא בעיתון איך מסיבות אידיאולוגיות לא מוכנים ה"סרבנים" לשרת בשכם, טול כרם, קלקליה, רמאללה, ג'נין כי זה נוגד את צו מצפונם. יש פראיירים אחרים שיעשו את העבודה השחורה בשבילם, כל הצפונים וה"ציוניים". אז מה אנחנו? אנחנו ה"כושים" של מדינת ישראל? הם לא מבינים איפה הם חיים, הם לא מבינים שבלעדנו הם פשוט 2 מטר מתחת לאדמה?! ואני לא מבקש רחמים! אני גם לא מרחם על עצמי, אני זועק לאי-צדק! אנשים חכמים אמרו פעם "מי שלא עובד בערב שבת לא אוכל בשבת" אין להם מושג איך נרגיש אחרי 3 שנים שבהם ראינו מסגדים, מחבלים, נשקים וסמטאות, אין לכם מושג איך נרגיש אחר כך כשנהיה עם החברה ונרגיש שיש אנשים שנולדו 5 אחרינו והם אלו ששומרים עלינו. בגלל המציאות שנראית אבודה, אני חייב לשמור על אימא אהובה, על אבא,על אחים, על אחיות קטנות,חברים וחברות כן אני גאה! אני לוחם!!! לפני חודש וחצי הגעתי הבייתה ואחותי כתבה לי מכתב ונתנה לי אותו עם שוקולד, על המכתב היה כתוב פשוט..."תודה רבה"!! היא בסך הכל בת 8 והיא מבינה יותר מכל הפוליטיקאים בארץ המקודשת הזו. ממש התרגשתי, אם לא הייתי משחק אותה קשוח הייתי גם מזיל דמעה. כי בשבילה אני כאן נמצא!!! אנחנו רוצים וצריכים מילה טובה!לא דורשים משכורת,לא רוצים מכונית צמודה וגם לא חופשות בחו"ל, רק מילה טובה !!! רק מילה טובה שנדע שאומה שלמה עומדת מאחורינו שנדע שיש בשביל מה, שנרגיש ששווה, שנדע שלא טעינו כשביקשנו קרבי. שכל דבר קשה יהפוך לקל כי בשבילך הכל נעשה מולדת אהובה! אולי זה נשמע "קיטשי" וסתם כאילו אנחנו מבלבלים ת'שכל, אך גם היום, יש מי שחושבים ומרגישים כך תנו לנו את הכוח להמשיך קדימה...לנצח... על החתום, החייל הפשוט...