חזרתי לשתף קצת...

[נועם124]

חזרתי לשתף קצת...../images/Emo13.gif

למי שלא זוכר אז...http://www.tapuz.co.il/tapuzforum/main/Viewmsg.asp?forum=1208&msgid=47916057|סלינק| כן, אני סובל מסוג של חרדה חברתית. מכיון שאני לא אוהב את המילה חרדה אני אשתמש במילה בעיה. אז ככה... ניתן להגיד שהבעיה אצלי התחילה בכיתה ט, כיום אני ב י"ב, פתאום יום אחד הרגשתי שאני לא מסוגל להסתובב חופשי בשכבה שלי , הרגשתי שכולם תוקעים את המבטים שלהם רק בי!!! התחלתי לשים לב לתנועת היידים שלי בהליכה וכמובן ששמים לב למשהו שאמור להיות אוטמוטי אז מתחילות בעיות , לא ידעתי איך להיות עם היידיים , להזיז אותם הרבה?, קצת? אחרי חצי שנה שהבעיה החלה , המורה פנתה אליי לקרוא מול הכיתה את שיעורי הבית , יש לציין שדקה לפני השיעור קרה דבר שהוריד לי מעט את הביטחון, נלחצתי כמו שלעולם לא קרה לי בעבר, רעדתי, גמגמגתי ואחרי המקרה ריחפתי לאיזה 5 דקות. הדבר היה חדש עבורי ונדהמתי עד כמה הפעולות בגוף עובודת ביחד עם הנפש כמובן שבפעם הבאה שהייתי צריך לדבר כבר ציפתי מהבעיה להגיע וכמובן שהיא לא איחרה להגיע:-\ השנה הבעיה החריפה, עברה לכיתתי ילדה שמאוד נמשכתי אליה ,כל פעם כאשר היה לי שיעור איתה בכיתה הייתי רועד ומתפלל שהמורה לא תשאל אותי, לא התרכזתי בכלל בהמהלך השיעור ורק דאגתי להסתיר את הרעידות . הפסקתי ללכת למורה הפרטי שלי שבעבר היה ממש כמו חבר שלי , לא הייתי מסוגל לפתור תריגילים לידו בידיעה שהוא מסתכל עליי. כתוצאה מאותו מקרה עם הבחורה , הבטחון ירד לי והיה לי מאוד קשה לצאת מהכיתה ללא חברים , פתאום גם "סתם אחת" גרמה לי להתחיל לחשוב על תנועות הגוף שלי- אין דבר אצלי שאני לא מודע אליו - להכל אני שם לב וכמובן שזה יוצר בעיות. עכשיו אני אסבר קצת על דרכים שעוזרות לי להתמודד עם הבעיה. הבנתי שהדרך היחידה לצאת מהבעיה היא להתמודד איתה , כלומר, אם אני רוצה לדבר עם מישהו בטלפון אבל אני חושש מדופק גבוהה וחושש לגמגם בטלפון אני לא ימנע מהדבר , להפך!!! אני אתקשר , הלב יפוק לי בשניות הראשונות אך לאחר מכן אני ירגע וישמע כמו "אדם רגיל" עם בטחון מלא. לבית הספר אני מגיע עם אופנוע, מאוד קשה לי לעבור מהחניה עד לשכבה כל בוקר בידיעה שכולם יושבים והנה אני עובר עם הקסדה וכנראה שמושך תשומת לב... הפתרון לבעיה הוא דיי פשוט, פלאפון!!! - כן, כן... פלאפון! אתם בטח שואלים למה אני מתכוון אז אני אסביר... אני פשוט מעסיק את עצמי במשהו אחר, אני משחק אותה עסוק בפלאפון ולא מתייחס לכל אותם ילדים שיושבים בצד, הפלאפון הוא הפתרון שלי אבל כמובן שכל דבר אחר שמעסיק אותכם יכול להיות פתרון. ודבר אחרון, אל תעסיקו את עצמכם יותר מדיי בבעיה, אל תכנסו לפורום הרבה , לפעמים רק מידיעה יתר דברים מסתבכים. זהו, סיימתי עד לפעם שאני אחליט להכנס לכאן שוב

.

 

[במבה אדומה של אסם]

מזדהה עם הכל..

באמת חשבתי קצת לקחת הפסקה של איזה יום או כמה ימים, בכל זאת יותר מדי לעסוק בבעיה יכול להיות לפעמים קצת מעיק, למרות שמנחם לשמוע על אחרים עם הבעיה שלך,אבל כמובן שהייתי מעדיפה שלא יהיה את זה לאף אחד. במבה.

 

[יעל גאלי דואני]

חרדה חברתית

נועם, ראשית, אני שמחה לשמוע שאתה מוצא את הפתרונות שעוזרים לך ושאתה משתף אותנו,כך שאולי מישהו יוכל להעזר בפיתרון שלך. שנית, זה נכון שלפעמים עיסוק יתר עשוי להעיק. אני בטוחה שישנם עוד דברים שיכולים להעסיק אותך כמו חברים, לימודים, משפחה, מוסיקה, טלויזיה.... אבל לפעמים זו בדיוק הבעיה כשיש לנו חרדות, קשה לנו לעסוק בדברים אחרים ואנחנו ממוקדים בחרדה. ואז, ככל שאנחנו משתדלים 'לא לחשוב על זה' אי אפשר להפסיק (תנסה רגע לא לחשוב על פיל לבן) לכן, אם אתה יכול להניח קצת לחרדות ולעסוק בדברים אחרים - יופי! זה כבר צעד גדול! עם זאת, אני לא ממליצה להתעלם לחלוטין מהעובדה שאנחנו פוחדים, ושאולי החרדות שלנו מוגזמות. יש מקום להתייעץ בפתרונות ולשתף אחרים, אפילו בשביל להרגיש שאנחנו לא היחידים עם בעיה כזו. אני בטוחה שאתה, במבה וכל החברים האחרים יכולים למצוא את האיזון המתאים. לילה טוב יעל

 

[munge88]

פורום חרדה חברתית

אני יודעת שזה לא הכי אתי מצדי לפרסם כאן פורום אחר אבל אני חייבת לפרסם את פורום חרדה חברתית בהייד פארק, הוא פשוט פורום נהדר תומך ועוזר, גם זה כמובן אבל הוא עוסק ספציפית בחרדה חברתית ונמצאים שם אנשים מכל מיני גילאים וזה נחמד לשמוע את דעתם

 

[במבה אדומה של אסם]

תודה../images/Emo140.gif

 

[munge88]

בבקשה

 

[אוריאול]

מזדהה עם נעם

האמת שגם לי היה ממש אותו סיפור אותו דבר וגם אני בי'ב אבל תדעו שככל שהזמן עובר שוכחים מהכל וזה די עובר כבר לא חושבים על זה.. למרות שאני עדיין שואל את עצמי איך זה קרה פתאום הייתי שמח לשמוע דעות לגבי זה למי שמזדהה עם זה או שהרגיש שגם משהוא כזה עבר עליו.

 

[lonely3]

אוקיי...

זה מצוין שאתה מוצא לך את הדרכים להתמודד ואם אתה חושב שדווקא את מה שקשה לך אתה צריך לעשות אותו כי ככה החרדה תפחת אז זה טוב. אבל אצלי למשל זה ממש לא ככה אצלי המצב נשאר אותו מצב גם אחרי שאני עושה את הדברים שמפחידים אותי וזה מעצבן ומעיק ואני לא מוצאת דרך להתמודד עם זה. אני כבר כל החיים שלי 17 שנה סובלת מזה מאז שהייתי בגן...ושום דבר לא עוזר לי אם יש דברים שעוזרים לך שאתה נמצא במצב הזה אני מורידה את הכובע בפניך.

 

[a Warming Sign]

גם מזדהה עם כל מילה..

אני ירדן,בת 17 וגם סובלת מחרדה חברתית.. כל דבר שכתבת הוא כ"כ נכון גם לגבי..השנה אני מסתובבת בבי"ס בחוסר נוחות,כאילו שכולם מסתכלים עליי וזה גורם לי לשים לב להליכה שלי ודברים כאלה... אתה לגמרי צודק בקשר של להסיח את הדעת..זה קשה,אבל חייבים למצוא תעסוקה,זה גם עוזר במקומות שחוששים שיבוא התקף חרדה.. היה לי לפני חודש משימה באנגלית,לדבר על פרוייקט מול כל הכיתה.. למזלי זה היה עם עוד כמה חברות טובות אבל עדיין זה היה לגמרי מלחיץ ומפחיד! יותר מפחיד הייתה המחשבה של לפדח את עצמי מאשר לדבר מול כולם...הקול קצת רעד לי בקטע הקצר של ההקראה אבל אח"כ פשוט הסתכלתי על כל מי שיושב בכיתה וניסיתי לראות את כל המצב בצורה הרבה יותר פשוטה, חשבתי על זה שכל מי שיושב שם שהם פחות או יותר ידידים שלי והם לא מחכים שאני אפדח את עצמי או משהו..ופשוט הצלחתי לעבור את זה בלי התקף!! ואפילו התנדבתי לענות על שאלה של המורה...וכשעניתי התבלבלתי ואמרתי מילה לא נכונה אבל לא נורא..העיקר שהעזתי.. זה ממש חיזק אותי והקל עליי,למרות שזה לא פתר כלל את הפחד שלי מדברים כאלה...