עקשנית,הסיפור סיפור ארוך
אך אספר אותו בקצרה ולו רק משום שחושבת שיוכל לעזור גם לאחרים. לפני שנה וחדשיים,לאחר פניות חוזרות ונשנות למשרד השיכון,קיבלתי תעודת זכאות לדירה בשיכון הציבורי (הווה אומר - עמידר),אך משרד השיכון,במקום לממש את הזכאות,גורר אנשים שנים בטענה של מחסור בדירות... עד לאותה תקופה,גרנו במרכז העיר,העיר בה נולדתי וילדי דור חמישי בה,אך כיוון ששכר הדירה עלה פלאים,עברנו להתגורר בשכונת מצוקה וגם שם שילמנו 650 דולר לחודש,מה שאומר שבפעם האחרונה בה שילמתי שכירות הסכום עמד על 3400 ש"ח. מתוך ברורים שעשיתי,התברר לי כי ישנן בארץ לא מעט דירות פנויות,ששמורות כנראה לאלו המקורבים לצלחת.שלחתי מכתבים,אימיילים,טלפונים והגעתי עד מנ"כל משרד השיכון והתשובה הניצחית - אין דירות! (כמובן שהבהרתי כי אני לא מתעקשת על עיר מגורי ומוכנה לקבל דירה בפריפריה ,אבל התשובה היה כתמיד "את צודקת,אבל אין"). ומה נותר לי לעשות? אחת-לפלוש לדירה שאני יודעת על קיומה והשניה , להאבק עם משרד השיכון במסגרת החוק וכך עשיתי. ב-31 לחודש שעבר,באישון לילה ,הקמתי אוהל בחצר העיריה של עיר מגורי. העיריה במקום לעזור לי במאבקי,הזמינה משטרה לפנות אותי ואף הוציאה נגדי צו הרחקה מחצר העיריה. באישור המשטרה ,עברתי לספסל ברחוב,בחזית העיריה,מלווה כמובן בשלטי מחאה. גם שם העיריה התנקלה לי ושלחה פקחים להטריד אותי ולעשות מיניפולציות,אך כל מ שעשיתי היה במסגרת החוק. 11 יום נמשכה השביתה,אך ראה זה פלא,אם יום קודם אמרו במשרד השיכון שאין דירה,ביום ה-11 פתאום כבר היתה וב-12 לחודש חתמתי על קבלת המפתח... נכון,עברתי לעיר סמוכה,נכון הדירה קטנה יותר מהדירות השכורות בה גרנו,אבל מה זה חשוב? מה שחשוב הוא שמהיום לא נצטרך לעבור כל שנה דירה.מהיום לא נשלם את כל מה שיש לנו על שכר דירה.מה שחשוב הוא שסוף ,סוף ילדי יזכו לחיים נורמאליים מבחינה כלכלית. ובקשר לגרוש שלי? הוא כבר התחיל לנצל את המצב והחודש שילם רק 3\1 מזונות (נו באמת,הילדה היתה אצלו...).
