חזרתי מיום מפרך ...וכל מה שיש לי

[רחל-נשמה]

חזרתי מיום מפרך ...וכל מה שיש לי

לאמר זה

בא לי לצרוח ואין למי........ עוד בבוקר הייתי אצל שי עם חיוך, היה לי כיף לספר לו דברים טובים....זהו בצהריים בפגישה השניה הדמעות ירדו.. התהליך הזה גומר אותי....

 

[רחל-נשמה]

אני כבר כמה ימים רואה בעיניים....

משהו, שלא מפסיק להופיע.....אחרי אתמול....שכאב לי מה שקרה....איך חיי בידי אדם זר, שאני לא רוצה שידע על חיי-בפנים ולכן הסיק כנראה ואני מרגישה ככה דברים לא נכונים(רציתי לצעוק לספר שתקתי-כי אסור ואיך אפשר?)......נזכרתי שוב בטיפול נמרץ סורוקה. האמת שהיום הזה חוזר לי הרבה לעיניים בחודשים האחרונים, מאז שאני בסהר, אבל בשבועות האחרונות המון. היום שבו כולם עמדו סביב מיטתי אמא , אחותי , חברתי ובעלה..אחי..ועוד...גשם בחוץ..אחרי שכבר הרמתי ידיים...ופתאום כתבתי .....כשכולי מלאת יאוש וצנרת ורצון עז למות.....תבדקו שאין לי מינוס בבנק 500 שקל....חברתי הגיבה לא אשכח לעולם........ הנה זו רחל שאני מכירה

-היא עוד דואגת למינוס בבנק, היא עוד תראה לכולם כאן בכל המחלקה, תוריד מעליה את הצנרת ותחזור לחיים כנגד כל הסיכויים....תמיד היא היתה כזו, יוצאת ממצבים קשים

, תמיד הכל מסתדר לה בסוף, ואחרים נשארים מאחור והכל נאמר בכזה לגלוג ציני , לא באופטימיות, זה בין היתר גורם היום לחברתי ובעלה למרות שהם נשמות קסומות, לא לרצות לשמוע על מה שעובר עלי כאב וכו...כי מרגיז אותם שאני אצא בסוף מהכל........ואהיה חזקה...ועוד כאילו אתקדם יותר מאחרים.....ואולי.....רק חודשים אחרי הבנתי....לא אזדקק להם..ואהיה מעליהם....כי גם קודם...בעצם בטעות הרגישו...שאם למדתי ראיית חשבון והצלחתי......אני כבר מעל כולם......אלוהים...אני לא אדם שחצן....., פשוט החיים אילצו אותי לא לדבר על כאב, והסוויתי הכל נפלא, אחרת במקצוע הזה לא שורדים, ולא מצליחים לבנות חיים חדשים. אני כותבת ואני בוכה....אני כל פעם מחדש מגלה את זה , ומרגישה את זה..., אנשים פוחדים שאם אדע על כאבם....אעריך אותם פחות, או אוהב אותם פחות.....וזה ההפך!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!! אני מרגישה יסוריי מצפון ...שפגעתי באנשים יקרים...אני לא מצליחה לגרום , לשדר, לתת להרגיש, שמבחינתי כלום לא השתנה....מבחינתי כל אדם אפילו כאן בפורום, אם יחשוף יותר כאב עברו , לא אוהב אותו פחות.....נהפוך הוא....לא מצליחה לחשוב היום כמה אני אדם חרה.... אתמול השיחה ....גרמה לי להבין.....להרגיש......כמה זה כואב שמישהו מנסה לדעת עלי...יותר ממה שאני מוכנה, רוצה שידע עלי...... אם היה אפשר להעביר דמעות דרך המסך? אם היה אפשר לבקש סליחה דרך מסך? אם הייתי יכולה להחזיר הכל אחורה? רחל-נשמה ששונאת את עצמה, והמדעות יורדות ללא שליטה .... והאיסיקו מחדש הבוקר נפל לי, לא יודעת למה יש לי כזה מזל איתו.

 

[האיש מהצפון]

רחל ../images/Emo65.gif

יום שישי 3 אחרי הצהריים. ה-

מנמנמת כמו תמיד, בשמיים מטרטר הליקופטר כמו תמיד, וברקע, במערכת, מתנגן harvest של ניל יאנג. I want to live i want to give i´ve been a miber for a heart of gold it´s these expressions i never give that keep me searching for a herart of gold and i´m getting old (יש לשיר עוד בית, אבל הקטע הזה מספיק לצורך העניין) רחל בכל אחד מאיתנו יש לב זהב. אני לא יודע אם לזה בדויק התכוון ניל יאנג, אבל ככה אני לפחות מבין את השיר הזה. אצלך לב הזהב הזה בולט מאד ומאיר את הסביבה באור יקר. אפשר להעביר דמעות דרך המסך אם כי זה קשה לפעמים. וכשכולנו עושים את זהפה מדי פעם את מחזירה באור יקר. אפשר גם לבקש סליחה דרך המסך. תלוי ממי. סליחה ניל יאנג אם זו הפרה של זכויות יוצרים (השימוש בשיר שלך) פשוט רציתי להסביר לאדם יקר דבר שנראה לי חשוב. אני בטוח שתבין נ.ב. בקשר ל icq - אתר הבית שלהם יעיל מאד!! אני נעזרתי בו לאחרונה והוא חסך לי הרבה זמן. את הכתובת של התמיכה שלהם שמתי פה בשבוע שעבר..

מיורם

 

[רחל-נשמה]

יורם-יקר

תודה רבה על דברייך הבכת אותי האמת

, אבל הפעם הלב היקר שלי...מרגיש אשם....וזו אולי דפיקות שלי או רגישות יתר שלי....יש לי כמה פגמים מה לעשות....כשאני מרגישה שעשיתי רע למישהו....גם אם זו פרשנות שלי....אני מתיסרת..עד שאני מצליחה לדעת שכבר טוב לו.....ועד שזה לא יקרה במקרה הזה.....כנראה לא תהיה לי מנוחה. תודה לך על ה-

, אני מאוד אוהבת אותם. הם לא נוטשים כשקשה להם, הם לא פוגעים, הם לא בוגדים, הם שקטים, הם נעימים, הם יפים ומחבקים. והם מזכירים את הימים שהיינו קטנים-(לפחות לרובינו)נטולי דאגות, מחלות, מחשבות על מלחמות, כל מה שרצינו זה לאכול, לשתות, לחייך ולאהוב ולקבל אהבה, והיינו מרכז ההצגה. רחל-נשמה

-אבא הביא לי את הבובה המיוחדת שהכי אהבתי...כן פעם אבא אהב אותי...כשהייתי קטנה...וממושמעת...

 

[האיש מהצפון]

כן האמת היא ש

חששתי מזה ולכן היססתי איך לכתוב מה שכתבתי כירסמתי את כל ציפורני וגם את אלה של החתולה ו...... בסוף יצא משהו שהבנתי שהוא .....עלול להביך אבל "בגבול הסביר" אבל זה לא יותר מדי אני מקווה (פעם הבאה אני אזהר קצת יותר) אני חושב שזה טוב שיש לנו חוש ביקורת מפותח על עצמנו ועל דברים שאנחנו אומרים או עושים לאחרים. גם אם זה עולה לנו לפעמים בהרגשה זיפתית שאין לה בסיס מציאותי. כשלחוש הביקורת מתלווה יכולת תקשורת טובה, ויכולת להודות בטעויות זה כמובן הרבה יותר טוב. לרובנו יש יכולת לכך במידה כזו או אחרת (תלוי כלפי מי, ובאיזה נושא). בכל מקרה - חשוב לתת אמון בחוש הביקורת הזה. מיורם, שזכרון הילדות הכי חזק אצלו הוא נעלי צמר בצבע תכלת, שהיו להן פעמונים בקצה..

 

[נטע....]

רחל, אני כל כך מכירה את ההרגשה...

ואני בעצם לא צריכה לספר לך, את הרי זוכרת כמה פעמים כתבתי כאן על רגשות אשם. בהתחלה כלפי פרוזק (שהיום כבר אפשר לקרוא לה גלי), אחר כך כלפי מישהו מפורום אחר וזה נמשך ונמשך. גם אני כל הזמן מייסרת את עצמי בייסורי מצפון שהם לא בהכרח הגיוניים ו/או מוצדקים, אבל כשמדובר ברגש אין כזה דבר הגיוני או מוצדק. וכן, האינטרנט, זה דבר מאוד מגביל. אפשר לכתוב בו, אבל זאת הדרך היחידה להעביר תחושות. אי אפשר לדעת אם באותו רגע את בוכה, צוחקת, אם קשה לך ואם כן עד כמה. ובכל זאת, שוב אני פה כדי להתקרב לרגשות עד כמה שניתן. כי זה בינתיים הכלי היחיד. וזה כלי ממכר. טוב, די, אני כותבת יותר מידי שטויות... רחל, אני יודעת כמה קשה לך, אבל לפי איך שהספקתי להכיר אותך מהפורום הזה, אני גם יודעת שאת תצאי מזה, אמרת את זה בעצמך. אוהבת אותך ומחבקת חזק {{{{{{רחל-נשמה}}}}}} נטע

 

[רחל-נשמה]

נטע-תודה

אמרת משהו חשוב לי-שאקח לי אותו לעצמי...להזכיר לעצמי.... "גם אני כל הזמן מייסרת את עצמי בייסורי מצפון שהם לא בהכרח הגיוניים ו/או מוצדקים, אבל כשמדובר ברגש אין כזה דבר הגיוני או מוצדק." המון אהבה לך רחל-נשמה שמחכה לראות אותך בביתה.ומבטיחה לך שגם אם לא תהני ממש לא אכעס..העיקר תהיי את ומה שאת מרגישה.

 

[נטע....]

רחל, מה לעשות, אבל ../images/Emo5.gif ../images/Emo5.gif ../images/Emo5.gif

כל פעם כשאני קוראת כאן אזכור של המפגש אני נתקפת ב-

ואני לא יכולה להשתחרר מזה!!! אני חושבת שאם באמת תרצי שאגיע למפגש, תצטרכי לגרור אותי אלייך באוזן, או לשלוח מישהו שיעשה את זה במקומך. אחרת לא נראה לי שיש סיכוי שאגיע, בקצב הזה.

(תרגום האייקונים: פחד נוראי שמוביל לתסכול וייאוש).

 

[האיש מהצפון]

נטע.. [ : ) ]

שלושה דברים חשובים......... א - מאד סביר להניח שהיכולת הזו להביע רגשות דרך הרשת, מוגבלת מאד. אבל זה יכול מאד להשתנות ולשני הכיוונים. זה תלוי גם בזמן, גם במסגרת גם באדם אליו פונים ועוד. ב- אם כיום קשה לך להעביר רגשות דרך הרשת, נסי להמנע מלחשוב על זה.. אולי תנסי להפוך את החיסרון הזה ליתרון?... למשל - חשבי על כך - שאמנם את מבטאת רגשות כאן בפורום למשל(ואת בהחלט כן!!), אבל אינך חושפת הכל ותמיד נשאר משהו מהרגשות האלה שהוא מוגן ושייך רק לך. עוד דוגמה.. העובדה שהאינטרנט אינו כלי מושלם להעברת רגשות גורמת לנסיונות שלנו לחפש אלטרנטיבות... כמו - טלפון (שגם הוא לא מושלם כידוע) ואולי אפילו מפגש כזה או אחר. את ודאי יכולה למצוא דוגמאות נוספות, נכון אז בפעם הבאה שאת מרגישה תיסכול מכך שהאינטרנט הוא כלי מוגבל תני להרגשה הזו

מיורם (שסוף סוף הצליח למצוא שימוש ל"בוקס" הזה). שבת שלום

 

[lance-knight]

רחלי יקרה

אם נכון הבנתי את כוונתך- איך אני נראה בעיניך? זבל, ממש ולא משהו אחר. לא, חמודה, אני דווקא שמח שאת מתקדמת. וזה כפי שכבר אמרתי- היה לי מצב רוח רע ושפכתי את זה החוצה, ולא חשבתי על מה שאני עושה ואיך אני עושה את זה. טוב, בכל מקרה, אני מרגיש נורא בגלל שגרמתי לך.

 

[חנה גונן]

לרחלקה ../images/Emo9.gif ../images/Emo9.gif ../images/Emo9.gif ../images/Emo9.gif ../images/Emo9.gif ../images/Emo9.gif ../images/Emo9.gif

לרחל שמחתי לקרוא שמבקרים אותך כל כך הרבה אנשים ואתם עושים כזה כיף ביחד.שרק תמשיכו שלך חנה גונן