חזרתי מפראג ../images/Emo9.gif והבאתי מכשפה ../images/Emo7.gif
לפני מספר ימים חזרתי מאהובתי פראג המדהימה (אני מבקרת אותה תדיר). היה מקסים מעבר לכל תיאור. הרבה יופי, שלווה שהתגעגעתי אליה, וכייף להיות יחד, רחוק מהכל ולעסוק בהנאות החיים.
אפילו הייתי בטוחה שהפעם זה יצליח...
והאכזבה באה בשלבים (למדה מהסינים - למה למהר? לאט לאט
). זה התחיל אתמול בצהריים - הופיע לו דימום קל שבקלים שמייד אחר כך נעלם ללא שוב. לא אופייני לי דברים כאלה - אני עושה הכל עד הסוף (המר, במקרה הזה). אפילו לא היו מיחושי בטן אופייניים. כלום. כמובן ששכנעתי את עצמי וגם את אישי היקר, שזה כנראה סימן להשרשה מוצלחת במיוחד, שמעוניינת להשוויץ (מאיפה האופטימיות הזו קפצה עלי פתאום, אין מושג... אולי זו פראג שעושה את זה לאנשים).
אתן יכולות לתאר לעצמכן שבדקתי כל חצי שעה אם יש משהו - לא היה כלום. עד אתמול בלילה ... הופיע לו משהו קטנטן(מיד הלכתי לישון). היום בבוקר הופיע משהו קצת פחות קטנטן. אבל הרמזים הללו מספיקים, אני חושבת. הבנתי. אז למרות זאת, אני חושבת שאני בסדר. מתכננת כבר את הסיבוב (המוצלח ודי!!!) הבא, רק שמעבר לאכזבה גם הסתבכו לי לגמרי העניינים, ואין לי כבר מושג איך מחשבים את הימים (מתי היום הראשון?) אני יודעת שכתמים לא נחשבים. אבל, (והנה אני מסבכת לכם את החיים) אולי זה תמיד ככה אצלי, וזה אכן תחילת דימום, רק שהפעם כל כך שמתי לב לזה? ולסיום (ותודה למי שהגיע לסיום), התעדכנתי גם במה שקרה כאן בשבוע האחרון. ראיתי הרבה חקלאיות מצליחות (כל הכבוד! הלוואי שתצליחו!), וגם הרבה אכזבות (כל כך מזדהה איתכן), וגם סופרות (מחזיקה לכן אצבעות!). וגם חדשות (ברוכות הבאות). שולחת לכולכן
, שחר.
לפני מספר ימים חזרתי מאהובתי פראג המדהימה (אני מבקרת אותה תדיר). היה מקסים מעבר לכל תיאור. הרבה יופי, שלווה שהתגעגעתי אליה, וכייף להיות יחד, רחוק מהכל ולעסוק בהנאות החיים.
