פעילות גופנית
הרבה זמן לא היית פה, או שנדמה לי?
אני מקנאת בעושי הפעילות הגופנית.
אני מחפשת עדיין את המוטיבציה והמניע לעשות פעילות גופנית - הליכות, אפילו קצת ריצה.
אני לא יכולה לדחוף את האוטו כל יום כדי להתניע. זה סתם מתיש את הכוחות ללא תועלת. אז אני גם לא מנסה. מוכרחים סטארטר תקין.
במילים אחרות, אני לא יכולה ליהנות מפעילות גופנית שהכרחתי את עצמי בכוח לצאת אליה. ובוודאי שאני לא יכולה להתמיד בה... אני חייבת משהו שיגרום לי את החשק לצאת. אפילו החשק לצאת לבקר חברה אין לי. אני צריכה מניע חזק, מוטיבציה גבוהה במיוחד.
בחודש וחצי הקרובים אין ריקודים, וזה אומר אין פעילות גופנית, כי להוציא את עצמי להליכה (ואפילו ללכת עם מישהי באופן חד פעמי) אני לא מצליחה בלי כוח חזק כמו הכוח של המפגש הקבוצתי, התפקיד והמקום שיש לי בהרקדה. שלא לדבר על כך שבגלל הקנאה ברוקדות מוכשרות, יש לי הרבה מוטיבציה למאמץ גם בכל ריקוד וריקוד.
אפילו סתם מתיחות 2 דקות בבית, יום יום בבוקר, כדי להמריץ את זרם הדם, להפעיל את השרירים, להיכנס לחוויה של מודעות גופנית שנותנת הרבה כוח לנפש - גם את זה אני לא מצליחה להכניס לעצמי כסדר חיים.
קבוצות התעמלות אני שונאת, ויש לי רק זיכרון רע מהן. גם חווייה של הליכה בגלל שהכרחתי את עצמי משאירה זיכרון רע.
לפני שנתיים שילמתי כסף גדול לקורס ריקוד מקצועי בן חודשיים (כי כסף זה משהו שיוצר מוטיבציה, וגם נורא רציתי לחזור ולחוות במסגרת את הטכניקות של הריקוד המקצועי, שזכורות לי לטובה). המאמץ היה גדול - גם נסיעה למרחק, גם מאמץ בשיעור עצמו (3 שעות רצופות כל שבוע, כאשר כבר שנים רבות אני לא בת 16. ובכל זאת הייתי מוכנה להתאמץ בשביל חודשיים. אלא שמעשה שטן, בדיוק אז קיבלתי דלקת חזקה בעקב הרגל, ונאלצתי לפרוש מהקורס בתחילתו (בלי החזר כספי
). בשנה שלאחר מכן כבר לא היה לי כוח. הזיכרון מהמאמץ הגדול לא עורר בי רצון רב לנסות שוב.