ורד תיאטרון טוליק
New member
חזרתי סוף סוף...ועכשיו להסברים
בזמן האחרון לא בקרתי כאן כל כך הרבה, הייתי עסוקה ועמוסה עם הצגות ושעות סיפור רבות (אני לא מתלוננת, חלילה... עבדתי קשה אבל נהניתי מכל רגע) ויש לי הרבה מסקנות ותובנות מכל הפעילות הענפה הזאת. אשתף אתכם בחלק מהן.
היו לי הרבה הצגות לילדי כיתות א-ד. הודעתי לאחראית,שיכולים לצפות בכל הצגה עד 60 ילדים. היה מעולה, ואני שמחה שהתעקשתי על כך. לא היה צפוף, כולם ראו היטב ונהנו מאד.(כך לפחות הרגשתי...)כמובן שהם יכלו "לדחוס" עוד ילדים, אבל האיכות של להציג בפני קהל גדול מדי לא משתווה לאיכות מול קהל אינטימי וקטן.
דבר שני- הבנתי שחשוב להזכיר לגננת/ מנהלת בי"ס או למקום ההצגה שאנחנו מגיעים. היו לי שני מקרים שכשהגעתי, הגננת אמרה "אוי, שכחתי..." (לא יאמן, נכון? אבל קורה לא פעם.)
כמובן להזכיר לאנשי הצוות- מורים, גננות וכו'- לכבות טלפונים,לא להוציא במבה, ביסלי עוגיות. להזכיר שלא יוצאים לשרותים באמצע הצגה. מה, ילדים לא יכולים להתאפק 40 דקות? היום , ברגע הכי מותח, ילדה אחת נזכרה שהיא חייבת פיפי. נו, באמת.
עוד למדתי שאם יש תקלה- והיו לי- פעמיים- משהו עם ההגברה- זה לא סוף העולם. פדיחה אמיתית- עצרתי. התנצלתי. צחקתי על עצמי, תקנתי תקלה והמשכתי. לא נעים, אבל כנראה שעלול לקרות.
אמשיך ביום אחר. ושוב תודה , דודי, על כל התמונות המהממות. כשאני אלמד להעביר קישורים, אעשה זאת.
בזמן האחרון לא בקרתי כאן כל כך הרבה, הייתי עסוקה ועמוסה עם הצגות ושעות סיפור רבות (אני לא מתלוננת, חלילה... עבדתי קשה אבל נהניתי מכל רגע) ויש לי הרבה מסקנות ותובנות מכל הפעילות הענפה הזאת. אשתף אתכם בחלק מהן.
היו לי הרבה הצגות לילדי כיתות א-ד. הודעתי לאחראית,שיכולים לצפות בכל הצגה עד 60 ילדים. היה מעולה, ואני שמחה שהתעקשתי על כך. לא היה צפוף, כולם ראו היטב ונהנו מאד.(כך לפחות הרגשתי...)כמובן שהם יכלו "לדחוס" עוד ילדים, אבל האיכות של להציג בפני קהל גדול מדי לא משתווה לאיכות מול קהל אינטימי וקטן.
דבר שני- הבנתי שחשוב להזכיר לגננת/ מנהלת בי"ס או למקום ההצגה שאנחנו מגיעים. היו לי שני מקרים שכשהגעתי, הגננת אמרה "אוי, שכחתי..." (לא יאמן, נכון? אבל קורה לא פעם.)
כמובן להזכיר לאנשי הצוות- מורים, גננות וכו'- לכבות טלפונים,לא להוציא במבה, ביסלי עוגיות. להזכיר שלא יוצאים לשרותים באמצע הצגה. מה, ילדים לא יכולים להתאפק 40 דקות? היום , ברגע הכי מותח, ילדה אחת נזכרה שהיא חייבת פיפי. נו, באמת.
עוד למדתי שאם יש תקלה- והיו לי- פעמיים- משהו עם ההגברה- זה לא סוף העולם. פדיחה אמיתית- עצרתי. התנצלתי. צחקתי על עצמי, תקנתי תקלה והמשכתי. לא נעים, אבל כנראה שעלול לקרות.
אמשיך ביום אחר. ושוב תודה , דודי, על כל התמונות המהממות. כשאני אלמד להעביר קישורים, אעשה זאת.
