חזרתי עצובה

[crema10]

חזרתי עצובה

חזרתי לפני כשעה מנופש של כמה ימים מאילת עם חברה שאני מקנאה בה.
כל הכסף אזל לי תוך שבוע עם קבלת המשכורת.
רציתי להתחיל תהליך כלשהו , אך שוב נאלצת לחכות עם זה עד המשכורת הבאה..


סיפרתי פה שאני וחברה שלי שתינו שמנמנות , אך למרות שגם היא שמנמנה הולך לה עם גברים יותר ממה שהלך לי אי פעם בחיים גם שהייתי רזה ונראתי טוב.

באמת לקחתי לתשומת ליבי שאולי היא משדרת משהו שמושך גברים, בלי קשר למראה חיצוני אם היא יותר יפה או לא בגלל ביטחון עצמי

אך לצערי קשה לי מאוד לראות במו עיניי איך עפים עליה
גם נשים וגם גברים מול הפרצוף שלי
באילת יצא לי להיות מאופרת ועדיין בתמונות ראיתי שהידיים שלי יותר שמנות משלה ושאני נראית בת 30-40 אז מה הפלא שרק מבוגרים מגלים בי עניין..? אחרי שהצטלמתי איתה נגעלי מעצמי

אני מסתכלת עליה ולפעמים קשה לי שרצה לי המחשבה "היא נראית יותר יפה ממני"
נשים שנתקלו בה אמרו לה איזה היא היא -בובה , או שחבר שלה זכה בבחורה יפה כזאת שיש מה לתפוס..
או ראיתי מבט של מישהו שסובב אחריה את הראש ליד המגורים שלנו ליד חבר שלה.

הייתכן שהמראה שהיא יצרה עם הפסים והעדשות הכחולות-שהפכו אותה ממרוקאית במקור לרוסייה?
ואני יש לי מראה מזרחי

למה לי אף אחיד לא אומר איזה בובה יפה אני וזה..
הכי הרגו אותי התמונות שאני נראית בת 40 לידה
,אני ממש נגעלת מעצמי
אני רוצה לרדת במשקל אבל יודעת שזה לא מספיק..זה יפה כנקודת פתיחה , בשביל ההרגשה הטובה אך לא מעבר
לי כנראה אף פעם לא יהיה מזל כמו שלה יש

 

[חלי שניר1]

השוואות

שלום קרמה,
את ההשוואה התמידית לחברה שלך אפשר לקחת לשני כוונים:
אפשרות אחת היא לחקות אותה, להסתפר, לצבוע, להתאפר, להתלבש ולהתאבזר כמוה, לחקות את תנועות הגוף שלה ולנסות להיות "היא". יש סיכוי שזה יביא לך יותר מבטים ומחמאות, וכשתסתכלי על עצמך בתמונות תרגישי טוב יותר.
אפשרות שניה היא לחפש את הזהות האותנטית שלך: להיות מי שאת, ולתת לעצמך לקבל אהבה ממי שאוהב את מי שאת. אולי יש גם דברים יפים בלהיות בוגרת יותר?
חלי

 

[crema30]

תגובה

לגבי היתרונות בלהיות יותר בוגרת אז..אני ממש לא בוגרת לגילי פעם שהלכתי לפסיכולוגית והייתי רק בת 22 היא אמרה שמבחינה פסיכולוגית יש לי ראש של ילדה בת 12. אולי מאז הראש קצת יותר בוגר , אך לא בוגרת בכלל אלא רק בגיל. היא לעומת זאת תמיד אמרו לה וגם אני חושבת שהיא בוגרת לגילה -לא 23 אלא 30 ניסיתי לחקות אותה חיצונית. באחת האטרקציות אחת שאלה אותי ילדה אם אנחנו אחיות. עניתי לה בצחוק שאני אמא שלה- פעמיים נשאלתי עיי המוכרות אם היא הבת שלי. לה אומרים שהיא נראית פחות מ23 אפילו 18 לא תמיד נותנים לה. לזעזל השומן מבגר אותי מאוד בעוד שאותה לא. כמו כן הסיבה שהילדה חשבה שאנחנו אחיות כי סגנון הלבוש שלנו וגם בשיער אנחנו די דומות. זה לא גורם לי לכך שמחמיאים לי שאני יפה , או נועצים מבטים. כלום.. דיברתי איתה מקודם בטלפון לגבי זה שאני מתכוונת להתחיל מחדש בדיאטה אחרי שהזדעזעתי מהתמונות מאילת. אמרתי לה אז שהייתי בת 28 רזה אנשים חשבו שאני בת 22 והיום בתמונות איתה אני רואה אישה בת 40 ליד בחורה צעירה היא אומרת לי שאני לא ישכח שאני כבר בת 30 ושגם אם אני ירזה אולי יחשבו שאני בת 27-28 שמה שמשנה זה תווי פנים ושלי יותר מבוגרים משלה. היא יענו מהייה זלזלול..אבל אני יודעת בןודאות שאם אני יוריד מעל 20 קג אין סיכוי שבעולם שיחשבו שאני בת 30 אלא פחות אז אולי כבר לא 22 אולי 25 ןזה גם מכובד בשבילי היא התעקשה שלא.. כראה אני מרגישה זוועה עם איך שאני נראית. וגם יש לי אופי מופנם כזה. לא משנה כמה אני ינסה לחקות חיצוניות כמו שלה , יהיה לי קשה לאמץ אישיות מוחצנת כמו שלה. איך הייתי רוצה גם לקבל מחמאות שאני יפה , להרגיש מושכת עיי המין השני ולא רק עיי גברים שעברו את 35

 

[jewel4]

אגיד לך את דעתי, קחי מזה מה שתרצי

אני חושבת שאת שואלת את השאלות הלא נכונות. את לא צריכה לשאול למה היא כן ואני לא.
את לא צריכה לחיות דרך אנשים אחרים.
השאלה לא צריכה להיות למה? השאלה צריכה להיות איך?
תשאלי את עצמך איך להיות מאושרת? האם זה על ידי העתקה של מישהו אחר? לדעתי זה לא יביא לך את האושר.
האם את מוכנה לעשות דברים למען האושר שלך או שאת רוצה להוכיח לעצמך שאת צודקת כדי להישאר אומללה? (לפעמים לאנשים יש צורך להיות להיות עצובים ובלי לשים לב הם מייצרים לעצמם סביבה המשמרת את העצב).
אם את מוכנה לעשות שינוי את צריכה לדעת שזה כרוך בויתורים. כדי להגיע לנקודה אחרת בחיים צריך לקחת מסלול שונה, לוותר על הדברים המוכרים לך ולנסות דברים חדשים, אמנם הדברים הישנים נותנים לנו ביטחון כי הם מוכרים ואנחנו כבר יודעים להתמודד איתם אבל לפעמים הם מזיקים לנו וצריך להיפטר מהם.
לדעתי, הבילוי עם החברה הזו שלך, מזין לך את רגש הקנאה ועוד כל מיני תחושות שליליות כלפי עצמך. אם את רוצה להפסיק להרגיש כך, אולי כדאי לך לבלות עם מישהו אחר שגורם לך להרגיש טוב עם עצמך.

עכשיו, יש לך 2 אפשרויות:
1) להגיד שאי אפשר, או קשה או שאת לא רוצה ולהמשיך לחיות בסביבה שגורמת לך להרגיש רע, ובכך לשמר את המצב הרע שאת נמצאת בו ולתת לחיים לנהל אותך, ולהיות צודקת!
2) להתחיל לחפש מה ומי כן עושה לך טוב, לנהל בעצמך את החיים ולהיות מאושרת!

את יכולה לבחור באפשרות שקיימת, ולא באפשרות שלא קיימת (אין לך עיניים בהירות, יש לך עיניים כהות, זה גם יפה, את לא נראית רוסיה את נראית מזרחית, גם זה יפה, את לא רזה? עם הבגדים הנכונים את תיראי יופי!) תחפשי איפה כן! אם משהו הולך קשה או לא מסתדר, אל תתעקשי, לכי על דברים שאת כן יכולה לשנות.

מה שאני רוצה להגיד לך, זה שהכל בידיים שלנו. אנחנו מחליטים איך החיים שלנו נראים, אם נתעקש לשמוח, נשמח. צריך לחפש את החיובי כל הזמן. נכון שלפעמים זה לא קל, אבל כשזה מצליח, אין איך לתאר את ההרגשה!

מאחלת לך אושר!

 

[crema10]

אמממ

לגבי לבלות עם מישהו אחר שגורם לי להרגיש טוב:
קודם כל החברות שלי איתה זה כבר לא אותה החברות שהכרנו שהייתי רזה , והתחלתי להשמין כי כל הזמן היינו ביחד מה שהרס את השיגרת דיאטה.
אנחנו נפגשות במקרה הטוב פעם בשבוע
אנחנו מתכננות עוד דברים ביחד אבל בגדול אנחנו לא נפגשות על בסיס יומיומי.

לגבי לבלות עם מישהו אחר אז קורה שבאילת הרגשתי שהיא הגלגל הצלה שלי בחיים.
אין לי חברות מלבדה בגללל האופי המופנם שלי
חוץ מזה, אני סובלת מבעיות בבית עם אמא שלי
היא מוציאה אותי מהאיזון. מחפשת אותי מתחת לאדמה. כל הזמן ביקורתיות וצעקות בבית. לאחי קנתה אוטו מהפיצויים שקיבלה מפיטורים.
אני בקושי שורדת עם משכורת של קופאית.
כשהייתי באילת בחדרים הבנתי כמה שהיה לי טוב לבד בחדר. היה לי שם את השקט הנפשי
גם היום רבתי עם אמא-לכן להתרחק ממנה נראה לי בלתי אפשרי-היא גם לא מזיקה לי הרבה אלא בזכותה יש לי בילויים לפעמים.
אמא מאיימת עליי על שטויות שאני יאלץ להשתתף כספית בבית או לגור לבד..לא נעים לי להודות שזה הדבר שהכי רוצה בעולם..
הייתי רוצה לגור באילת , לעבוד אבל לא בא לי עבודה בית
אני כן רוצה להנות בחיים. אני בת 30 בלי ילדים אין מה שיכבול אותי
אני ממש מתוסכלת נפשית..
גם בעבודה מנצלים אותי כל פעם קוראים בשמי ולא נותנים חלוקת משימוןת שווה בין כל הקופאיות.
אני יודעת שזה בגלל האופי הזה זה למה גם אמא שלי מתיחחסת אליי כמו לתינוקת. מאיימת עליי שאם אני לא יתנהג כמו שהיא מצפה אני לא יקבל מחשב.
אני מאפשרת לאנשים להתנהג אלי בצורה לא מכובדת.
עובדה שאמא מעריצה את אחי. בעיניה הוא שווה יותר והיא מתה על האדמנה עליו הוא דורך
ואני לעומת זאת בוכה ימים ולילות

 

[שחר חרישי]

קרמה, תגידי - מה היית הכי רוצה בעולם?

אם היה יוצא עכשיו איזה ג'יני מבקבוק ומעניק לך משאלה אחת בלבד - מה באמת היית מבקשת? איפה הנקודה שהכי מדברת אליך? להיות מחוזרת ע"י גברים רבים? למצוא בן זוג אחד שיאהב אותך באמת? לזכות להכרה חברתית? להיות עצמאית מבחינת מגורים? משהו אחר? את יכולה לענות (לפחות לעצמך) על השאלה הזאת?

 

[crema10]

קשה לענות על השאלה ..

כי אני בעצמי לא סגורה על זה. כלומר לא יכולה לשים את האצבע..
אבל בגדול להיות מאושרת. לקום בבוקר עם חיוך ומרץ.
ומכל מה שרשום עד לא מזמן זה היה הכרה חברתית-הייתי נואשות מחפשת חברות.
אבל דעך לי כי לא הצלחתי ליצור קשרים אמיתיים מחוץ למסגרת העבודה .

יעכשיו אני לא יודעת מה משאלת ליבי
רוצה אולי להרגיש סיפוק בגדול בכל תחום..

ישבתי ליד הבית שלי לא מזמן שוחחתי עם חברה שלפתע עלה בחור צעיר, מסתבר שכן חדש שלי.
הוא נראה ממש טוב על גבול חתיך. בסביבות הגילאים
20-25
לא ידעתי שהוא בכלל שכן שלי.
אמרתי לעצמי לזעזל אחד כזה לעולם לא יסתכל לכייון שלי
כי אני בטח יראה לידו אמא ואני שמנמנה.
שהייתי רזה אז הייתי נרתעת כי במחשבה שלי שירצו ממני רק דבר אחד ולא מעבר.
אבל גם שהייתי רזה לא היה לי ביטחון לפתח משהו עם בחור כזה.
ואני רואה שחברה שלי יש לה חבר רזה אומנם לא הטעם שלי אבל נראה סבבה.
איך היא עם עודף משקל מסובבת את החבר שלה על האצבע הקטנה. הוא מת לה על התחת. אומר עליה שהיא סקסית והכל..
ואני גם שהייתי רזה לא הלך לי מעולם.
אני מרגישה שאני עכשיו בתוך גוף שמנמן. לא מרוצה מעצמי בכלל בכלל.
רוצה לעשות שינוי.
אני רוצה להיות מחוזרת, נחשקת עיי המין השני ולא רק למשהו חד פעמי (לא לזה הכוונה )
ולא להתפשר על מישהו בן 40-50
רוצה בחור קצת צעיר ממני , מוכנה לצאת עם מישהו עד גיל 33 ולא מעבר
אבל שכן ימצא חן בעייני ולשלא יראה מבוגר
כן אני מודה שאני מאוד שטחית.
אני מחפשת גבר שנראה ממש טוב (גם האישיות חשובה לי-אוהבת קצת ביישנים או כאלה שלא מרימים את האף) , שיהיה רזה וממש לא אוהב מלאים ובטח לא שמנמנים.
אני מסתכלת על עצמי בראי ובא לי רק לבכות.
איפה אני של הפעם-וגם אז סבלתי מביטחון עצמי נמוך..
עדיין לא היו מתחילים איתי, וגם כשכן היייתי משוכנעת שמחפשים ממני רק את הגוף מבלי לנסות.

אני מרגישה שאני לא עושה עם הבחיים שלי כלום=עובדת בעבודה שמנצלים את זה שאני לא מסרבת ועושהנ מה שמבקשים ממני ומאחרים כמעט ולא.
שאין לי מקצוע-אני אפילו לא יודעת מה מעניין אותי ובמה יהיה לי ביקוש
אני לא יוצאת לשום מקום , לא טסה.
לרוב יושבת בבית ואמא מחפשת אותי נראה לי בגלל גיל המעבר.
אני אומרת לעצמי לזעזל עד מתי??
אני רוצה להנות בחיייםםם
תמיד רציתי להיות קצת מוחצנת כמו חברה שלי, אבל תמיד הייתי ההפך.
כשאני בסביבת אנשים אני לא יודעת לפתח שיחה ולא כייף לאנשים איתי
אני מוצאת עצמי לבד מתוסכלת שהשנים עוברות , ואני לא עושה שום דבר משמעותי.

 

[חלי שניר1]

ואולי זה המפתח:

ברגע שתגדירי לעצמך מי את ומה טוב בך ותעשי עם חייך דברים משמעותיים שתוכלי להתגאות בהם - ההשוואות עם החברה המוחצנת יעשו פחות משמעותיות, כי יהיו דברים אחרים משמעותיים יותר.

 

[שחר חרישי]

קרמה יקרה, באמת קשה לענות על השאלה הזאת.

וזאת כי אנחנו רגילים לחשוב הרבה יותר במונחים של "מה אני לא רוצה" והרבה פחות, אם בכלל, על מה כן. וגם יש ה"מה כן" שלנו נובע הרבה פעמים ההשוואה - " אני רוצה את מה שיש לו". אבל לקחת את השאלה שלי ברצינות, התחלת לחשוב עליה - זה מעולה.כתבת שאת רוצה להיות מאושרת ומסופקת. להרגיש שאת עושה משהו עם חייך. מה למשל? מה יעניק לך אושר אמיתי, מבפנים? מה היה ממלא אותך סיפוק? מה את רוצה להספיק לעשות בחיים האלה, שלא נמשכים לנצח? תנסי לצאת רגע מעניין ההשוואות, ולחשוב רק על מה נכון *לך*. ומה נעשה אותך מאושרת. איך היית רוצה שחייך יראו? איך היה נראה יום אחד בעולם שבו את חיה חיים אידאליים? יום אחד - מהזריחה משקיעה?

 

[crema10]

אז ככה..

אני בעצמי לא יודעת סדיוק מה יעשה אתי מאושרת.
אבל כן חברות אמיתיות הייתי רוצה (אבל כיום אני משלימה שהסיכוי שאני ימצא חברותאמיתיות שאיתן אני יצא לבלות שואף ל-0 )
למעשה שהייתי רזה גם לא בשיא הרזון היה לי יותר ביטחון.
זה היה לי כייף להסתכל במראה כי אהבתי מה שאני רואה.
אבל זה דורש ממני לשנות אורח חיים מקצה לקצה.
הייתי רוצה להיות עם יותר ביטחון עצמי.
למשל יש לי בעייה של קליטה אטית בכל מקום עבודה שאני נכנסת אליו.
למשל אתמול הייתה ליד מתלמדת שקלטה את העבודה תוך חצי שעה-רואים גם שתוך זמן קצר יעלו אותה לקופה הראשית.
אני שאני נכנסת למקום עבודה חדש אני בלחץ. לוקרח לי זמן לקלוט את העבודה.
לכן אני גם מנבה בכוח להשאיר רושם טוב עיי כך שאני מצייתת לכל מה שאומרים לי כדי שלא יעיפו אותי בגלל הרושם הראשוני.
נגיד בסופר הזה התרגלו שאני לא מסרבת כי מההתחלה הראתי צייתנות.פתאום אני יתחיל להרים את האף ולסרב-כמו שאר הבנות -מחשבה יביא לפיטורים.
כי עד עכשיו עשיתי הכל פתאום אני מסרבת-זה לא יסתדר להם אחרי שנתיים.
עבדתי במאפייה ליד הבית עם אותה החברה המוחצנת.
היא קלטה תוך זמן קצר , ואילו אני לא..האחראית פסלה אותי תוך כמה ימים מבלי לתת לי לעבוד כמה שצריך על הקופה. הציפייה שלה הייתה תוך זמן קצר אני אמורה להבין ולתתקתק עניינים. היא אמרה לי שאני לא מתאימה לעבוד במאפייה כי אני לא יעמוד בלחץ.
איך היא מצפה שאני יעמוד בלחץ אם אני רק בשלבי הלמידה שאני לא רוצה לעשות טעויות של כסף .מה גם שהיא יותצר נתנה לי לעבוד לעבוד מחוץ לחנות.
חברה שלי היא הבטיחה לקדם והיא בעצה עזבה כי זאת עבודת פרך.
עבדתי בתחנת דלק 6 שנים והיו אפליות שם. לא סמכו עליי שאני יעבוד בחנות נוחות אלא בדלק, מבלי לתת לי אפילו התלמדות.
לבנות בחנות על מכירות היו נותנים 500 שח כל חודש.
דיברתי עם חברה שלי הזאת.
היא עובדת בגן ילדים. היא אמרה שיש בנות ותיקות שם שמקבלות בחג יותר ממנה. היא אמרה שאם היו מעלים לה את השגר היא לא הייתה מספר לאיש כדי שלא יפגעו לה במקום עבודה.
אמרתי לה אז איך אותי היו משתפים בתחנת דלק. גם אם אני הייתי באה למנהל שלי בטענות זה לא היה עוזר לי. אז אם אגלה את זה בספר לא אגיד כלום מראש..
היא אומרת לי אל תשווי אותי אלייך..אותך לא סופרים בשום מקום עבודה את כלום. מזלזלים בך את סמרטוט רצפה שכחת ותמימה.
ותכלס זה נכון..
כי מה לעשות שאין לי קליטה מהירה ואני לא יכולה ישר לבוא עם תנאים שלי כמו שהיא אומרת ועושה (אמרה לא מעוניינת לעבוד בימי שישי)
אני מנסה תמיד לפצות על זה בעבודה קשה.
אבל בשלב מסויים אני עייפה מזה נפשית שאני רואה שאני עובדת יותר קשה וטוחנים אותי. יש כל כך הרבה קופםאיות ודווקה אני הוותיקה יחסית מבין כולן טוחנת.
כולן מסביבי כמעט חדשות גג שנה עובדות.
לפעמים בא לי להתפרץ ולהיות אגרסבית.
ככה הייתי בדלק-וככה השגתי מכתב פיטורים.

אבל שוב אם אחליט ואני רוצה לשנות אווירה שוב אצטרך להתמודד מול מכשול של רקושם ראשוני.
כרגע עוברת לי המחשבה לגור אולי לבד באילת וככה להיות בשקט נפשי.
הפחד שלי שאני יתקשה כלכלית.
ולא בא לי עבודה בית -בית עבודה.
את זהנ יש לי בבית הזה.
אני רוצה להתחיל לחיות את החיים.

 

[שחר חרישי]

אולי באמת עדיף לך להתרחק קצת?

לא להיות בבית עם אמא?... אבל איך אילת היא אופציה?
מה תעשי שם?

 

[crema30]

אילת

אחרי שהייתי בנופש של 5 לילות שם בחדרים בחדר משל עצמי נהנתי מהשקט שלי. בלי שיאיימו עליי עם המחשב. תמיד שלא מרוצים ממני בבית מאיימים שלא יביאו לי לשבת על מחשב. מזל שיש לי את הפלאפון שליי אני מרגישה שמענישים אותי כמו ילדה קטנה. אשכרה ככה חברה שלי צוחקת עליי שאני מספרת לה. תמיד זה היה כלי נשק כדי להפעיל עליי כוח בבית. תמיד הרגשתי מאויימת מזה.. אבל נמאס לי מאיומים שאם אני לא יעשה ככה וככה אז אין גישה. לגבי אילת חשבתי אולי לחפש שם עבודה. אווירה אחרת מהצפון. אבל שוב עדיין אין לי את האומץ לקום וגור לבד. זה כל כך מתסכל אותי שכל יום ויום אמא שלי מחפשת אותי. לפעמים יש לה סיבה מוצדקת. כמו למשל החדר שלי שהוא מבולגן. היא מנסה כל פעם לכפות עליי לסדר אותו ללא הצלחה. אם כבר אני מתחילה לסדר אז חלקית. היא חולת נקיוו וקשה לה עם זה מאוד. עש לציין שזה החדר הפרטי שלי. היא אפילו לא נכנסת לשם, אבל עושה סקנדל. היא תמיד מחפשת תירוצים איך לכפות עליי נקיון בחדר שלי שיראה נורמלי ולא כמו מחסן מבולגן , שבקושי את הראש אפשר למצוא. שהיא יענו לא יכולה להביא חברה הביתה , שמתה להציץ ולראות איך החדר שלי נראה. אומרת שאם אני לא ינקה ומאיימת כל פעם שנגיד המשכןרת לא מספיקה לי ואני זקוקה לעוד 100 שח נגיד שאם אני לא ינקה שאנע לא יפנה אליה בכלל. על זה לרוב היא עושה לי סקנדל כל שבת . אני מתוסכלת מזה מאוד. זה החדר שלי הפרטי זכותי להתנהל שם איך שאני רוצה . היא לא מוכנה להשלים עם המציאות שככה אני. שגם אם היא מצליחה לכפות עליי איכשהו , וגם אם זה מגיע מרצון האישי זה תמיד יהיה בצורה חלקית. אני ישר מאבדת סבלנות , ושוב תוך כמה ימים כאילן לא סדרתי כלום. היא מגיבה בהתפרצויות זעם. מאיימת שלא תהייה לי גישה למחשב. מאיימת שלא תביא לי גרוש שאני יצטרך..שחלילה שאני יפנה אליה. כבר ממזמן שאני לא רואה אפילו טלויזיה. אין לי חיים. חוץ מהחדר שלי המבולגן שבאמת איכשהו היא צודקת בכעסים. היא גם כועסת שאני כאילו מלכלכת לה את הבית. אם זה אני לא מסכימה איתה בכלל. נכון שהחדר שלי מבולגן. אבל בבית אני לא מבלגנת . אם כבר אחי מבלגן . לא שוטף אחריו כלים. משאיר לה לנקות. שם צלחת מלוכלכת על השולחן. היא מעלימה לן עין. אני שוטפת אחריי הכל. היא טוענת שאני משאירה לה פירורים קטנים בכיור(הראתי לחברה באילת למה הכוונה והיא אמרה שזה ממש שטויות. היא בעצמה לא שוטפת כלים תמיד ובטח שלא תתמקד בפירורים ) אז מה עדיף להשאיר צלחת מלכוכלכת על השיש..? לפעמים יש לה יציאות לא פתחת את הדלת של השירותים (אחרי פיפי) יש לנו 2 דלתות בשירותים. או לא סגרת את הדלת. משגעת לי את המוח. זה לדעתי באמת שטויות. או למה לא פתחתי עד הסוף את החלון או למה הטריס פתוח ככה ולא ככה כמו שהיא מצפה. או נגיד אני אוכלת בסלון על השולחן. עושה בלאגן בטענה שאני לא מעבירה סמרטוט אחרי שאני מסיימת לאכול ומסרבת שאני יאכל שם.. זה לא נכון בכלל כי אני כן מפנה את הצלחות ושוטפת כמובן. גם מעבירה סמרטוט לח. סתם לא בא לה טוב בעין שאני אוכלת שם. לאחע כמובן היא סוגדת. סוג של מעריצה. הוא גם מתנהג כמו הבוס בבית. כי היא מאפשרת לו. לפעמים הוא גם מתחצף עליה והיא כמו פודל קטן שלו מקרקרת סביבו. לעומת זאת אני מרגישה שהיא מחפשת אותי מתחת לאדמה. שהנוכחות שלי לא עושה לה טוב. היא העירה לי כשחזרתי מאילת. אומרת כל הזמן את מטיילת לאחרונה במקום לעבוד. זה בכלל לא נכון שאני מטיילת. בקושי אני יוצאת מהבית אם בכלל. פעם בכמה חודשים זה נכון. מה היא רוצה שכל היום אני יהיה בדיכאון בגללה ואשמע את הדרישות שלה בטון גבוהה ואבכה ? הרי זה מה שקורה בימי חופש שלי ובסופי שבוע אנשים אחרים מחכים לסוף שבוע כדי לצאת להנות ואני זה העינוי שלי ככה גם בימי חופש גם שאני עובדת היא מוצאת לפעמים להתכחך איתי. לרוב אני פסיבית למדתי שאם אני עונה לה היא לא סופרת אותי ועוד יותר מגבירה את הסקנדל. פעם דיברתי עם מסטיקן והוא גילה לי שבעצם חוסר ביטחון שלי נובע מאמא בלי שהזכרתי אותה ביעוץ. היא זאת שמורידה ממני את הערכה העצמית הוא אמר לי בזמנו. כשאני שותקת אני מתכנסת בתוכי ובוכה. אומרת לעצמי מה הטעם לבוא ולהגיד לה שיש אפליות בבית. להתעמת איתה שהיא לא צודקת גם ככה היא תסתום לי את הפה. או למשל אני קונה לעצמי אוכל בבית לעצמי. לא פעם היא אומרת שאני מפוצצץ לה את המקרר אז הפסקתי עם זה. כל דבר היא מתלוננת. הם לא מרוצים מעודף המשקל שלי , ובכוונה לאורך תקופה ארוכה החביאו עוגות. יש לציין שתמיד ידעתי מקור המסתור. אם היה מתחשק לי הייתי גונבת קצת. מעולם לא גיליתי להם. היום הם החליפו את המקום. גם יודעת..אח שלי לא פעם נתפס עם העוגה ביד ליד המגירה . ישר ניסה להסתיר ממני. אמא משתפת איתן פעולה גם כי אני שמנה בבית ותמיד שפטו אותי לפי משקל. וגם כי אני מנהלת לעצמי קניות לבד לעצמי. הייתה תקופה מאוד ארוכה של סבל. שהסיבה שהתחלתי לעשות קניות לעצמי התחילו בפועל בגלל דיאטות. שלא יכולתי לבקש ממנה לקנות לי. אני עובדת אז למה שאני לא יקנה לעצמי. וזה המשיך עם זה שאם חלילה אני נוגעת באוכל שלה. היא הייתה עושה לי ממש סקנדל. למה בכלל אני מעזה לשים לי אורז עם חזה עוף. למה אני לא מבקשת אישור. או למה אני מפוצצץ את הצלחת. תקופה אחרוכה התאבון שלי היה נהרס כל פעם שהייתח מתקרבת לא הייתה מניחה לנפשי עד שהייתי מסיימת לאכול. לאחר שנמאס לי בקושי התקרבתי לאוכל שלה. הייתי קונה הכל לעצמי. זה למה פיצצתי לה את המקרר. היא פתאום שמה לב שהיא נאלצת לזרוק חצי מהאוכל. פתאום היא באה אלי בשאלה בשביל מי היא מבשלת. שקרים לא עליי היא באה טוענת שאם הייתה מעירה לי זה כדי שאני לא יחסל לה את האוכל אם נשאר קצת. בחיאת היא הייתה מכינה בשפע פשוט היה כואב לה משום מה שאני אוכלת מהאוכל שלה. כשחזרתי מאילת לא אכלתי שם חצי מהממתקים שהבאתי. בכללי התאבון שלי כבר לא אותו תאבון של פעם. באתי שמתי מהממתקים במקרר. היא נדלקה ישר. אמרתי לה שאני יחלק בין שתינו. פתאום אחי ראה את החלק שהשארתי לה בסלון. שאל בתמימות אם אפשר לאכול ממה שיש על השולחן. היא עשתה לי על זה בלאגן גדול. אומרת שבבית שלה מחלקים בין 3 אנשים בבית ולא רוצה מחלקים בין שתיים. אני בסך הכל הייתי נחמדה שנתתי לה. ממני הם מחביאים. אח שלי היה מכנה עוגה בשם "קבוקי " כשהיה רוצה שאמא תכין לו עוגה עם תה. אני הייתי מעלימה עין כאילו שאני לא יודעת במה מדובר. שאני נותנת לה משוקולדים שלי. במקןם להגיד תודה היא אומרת שאם אני חושבת שאני עוד דיירת נפרדת בבית או שאני ישלם גם על הבית או שאני ישכיר דירה. שאין דבר כזה לחשוב רק על עצמי. ושהם ככה מתנהגעם איתי זה בסדר ?? גם כשאני באה ואומרת מה שיש לי על הלב. היא כאילו מתעלמת ןמדבריי ויענו טוענת שזה לא ככה. אז הפתרון שלי זה לשתוק ולבכות. אמרתי לה אחרי הריב שהם מחביאים ממני עוגות אני יודעת הכל.. היא אומרת שהעוגה שהיא קנתה הייתה במקרר. נכון בזמן האחרון היא פחות מחביאה. אבל עדיין יש מקום מסתור , שהיא חשפה בפניי ואחי בטוח שאני לא יודעת מקיומו. ואני משום מה בוחרת לזרום איתו. בגלל זה בא לי לברוח מהבית. פעם עבודה שלי בתחנת דלק וכיום סופר היה מרכז חיי. כיום מביאים לי 3-4 משמרות בשבוע. חצי מהשבוע אני בבית בזמן שאני בבית אמא מחפשת אותו בלי סוף לרוב בלי סיבה מוצדקת. נגיד הקטע עם שוקולדים זה מכסף שלי ; ואני יחליט אם בכלל יתחשק לי להתחלק. היא אומרת לי פעם אחרונה שזה קורה שאת ךא מחלקת שווה בשווה בין כולם בפרצוף עצבני . אבוי לך היא אומרת ליי . אם יהיה צורך לא בעייה בשבילי להחביא גם בחדר בשושו כמו שהן עושים אבל אין לי תאבון כמו פעם ואני רוצה להתחיל באורח חיים בריא. בקיצור יש לי הרבה אנרגיה שלילית בתוכי ואני עצובה אפילו אין לי למה לחכות לסופ"ש. בקושי אני נפגשת עם חברה שלי פעם היינו נפגשות כדי לטייל בחנויות והייתי מבזבזת כסף. היום גם זה לא בא לי כאילו נמאס לי מהחיים. אני רוצה בילוי אחר ומועדון היא לא רוצה איתי . הטענה שלה שאני בן אדם דכאוני וגם לה אין ממש חברות. היא יוצאת עם חבר שלה לישיבות שפעם הייתי מקריבה את עצמי . היום לא בא לי לשבת עם בני דודים. ככה שאני די מתוסכלת מכל הבחינות בחיי וגם עם גברים לא הולך לי גם ככה עד שמישהו מוצא חן בעייני נגלה לעייני. רוב הבחורים לא לטעמי. מצד שני אני לא נראית כיום משהו בכלל זה למה הפוקוס שלי על חברה, שלפחות מחמיאים לה שהיא יפה עם כל המשקל. גברים נועצים בה מבטים. האמת שגם אני התחתי לקלוט מבטים כלפיי. אבל אני לא מפרשת או לא מעזה לפרש את זה באופן חיובי אני חושבת שסתם הסתכלו וזהו או אולי מאיך שאני מוזנחת. כל פעם שמסתכלים עם חברה שלי , זה ברור מאליו גם בעייני וגם בעיינה שנמשכים אליה. גם חבר שלה מאוד קנאי לתשומת הלב שהיא מקבלת. אומר עליי שאני יותר שמנה ממנה. והיא סקסית ומהממת. איפה הימים ההם שלא ספרתי אותה בכלל שרק הכרנו מבחינה חיצונית. והיום אני די אבססיבית.

 

[שחר חרישי]

מה שאת מתארת על החיים בבית באמת נשמע לא נעים ולא בריא

זאת לא סביבה שתאפשר לך לצמוח, להתפתח... את חייבת למצוא לעצמך מקום אחר. דירה עם שותפות אולי? את לא רוצה שהחיים יהיו בית-עבודב-בית. אבל זה מה שיש לך גם עכשיו. אז לפחות שיהיה לך בשקט שלך כשאת באה הביתה...
וממש ממש הייתי ממליצה לך על טיפול פסיכולוגי, שיעזור לך להיות יותר חיובית כלפי עצמך!

 

[מישהי1632]

קרמה, התגובה של החברה שלך לא לעניין

זו לא חברה טובה. היא נולדה בלי טקט.
לדעתי, לגבי עבודה - נסי לעשות תואר או לקחת קורס. זה עשוי להוביל אותך לעבודה עם מעסיקים ברמה גבוהה יותר.
אולי עדיף לא עבודה בשירות קהל. זה מלחיץ ומעמיד אותך בשפע אינטרקציות חברתיות בעייתיות. אולי משהו שעושים לבד מול מחשב, במקום שקט?
ועדיף מקום ציבורי ולא מקום פרטי, שנמצא בלחץ מתמיד להרוויח ולשמר לקוחות. מקום שיש בו כללי עבודה ברורים מאד ותנאים סוציאלים, כמו משרד ממשלתי.

 

[crema30]

לא הבנתי

מה הכוונה לעבוד לבד..? אני אוהבת לעבוד עם אנשים. הבעיה שלי שלא יש הפרעות קשב וריכוז שגיליתי לבד . קשה לי להתרכז נראה לי למידת תואר יהיה כבד עליי אני לא מאמינה שאני מסוגלת לזה מחשבה שאני לא חכמה

 

[מירי קולר]

קרמה

ערב טוב קרמה
אני קוראת את כתיבתך ומרגישה שצר לי עליך. המשתתפות בדיון ואף חלי כתבו לך דברים שונים אך אני בסימן שאלה עד כמה תצליחי לקחת ולהפנים את הדברים. ההרגשה שאת במקום כזה בשלב זה של חייך שאת עסוקה במה שקורה בחוץ, בעמדה וביחס של האחרים, ביקורתיות עצמית קשה ביותר, חוסר אהבה עצמית הגורם לך להצטמצם ולא להראות כפי שאת רוצה. בצמצום אני מתכוונת לכך שהמרחב הפנימי שלך קטן תחת התקפות או דכדוך וגדל ומתרחב כשמרגישים טוב. אלה מצבים בהם אנו מתנהגים באופן שונה. אני מאמינה ששפת הגוף שלך, המימיקה אינה גורמת לפנות אליך או מתקשים בקרבתך כי את מתלוננת או נראית מרירה. לו, כפי שכתבה חלי, היית פונה פנימה אל עצמך , מטפחת את פנימיותך ואת התחומים המעניינים אותך והרבה פחות חיה בעולם החיצוני לך היית הופכת בעיני הסביבה להרבה יותר מושכת. את מאמללת את עצמך בביקורת העצמית שלך ולא עוזרת לעצמך לצאת מהמקום בו את נמצאת. אגב אני מאמינה באמת ובתמים שכשאדם מרגיש נחות ומאויים מהסביבה היכולת שלו לקלוט יורדת במהירות. מאוד יתכן שהבעיה שלך אינה רמת הקליטה הנמוכה כפי שאת חושבת אלא חוסר הבטחון והדימוי העצמי הנמוך שלך. את בעצם לא מאמינה בעצמך. שיהיה לך לילה טוב ובהצלחה.
מירי