חזרתי...

[avitalp]

חזרתי... ../images/Emo20.gif

זוכרים אותי

נסעתי לנורבגיה עם בנזוגי וילדיו. הביקור הוא חלק מהסדרי הראיה, נסעו כדי לפגוש את אימם ואחיהם שגרים שם, ואני הוזמנתי להצטרף לשבוע הראשון, בו הילדים שהו עם האם. הגענו לברגן אחרי 3 טיסות לא ארוכות, אך גם לא קלות (עם שני ילדים אנרגטיים), ומשם נסענו 3 שעות נוספות למקום מגוריה של האם... נפרדנו מהילדים ואז החל השבוע "שלנו"... טיילנו המון... ניצלנו את הרכב ששכרנו עד הדקה האחרונה... בנזוגי, שחי שם מספר שנים, לקח אותי לפינות חמד, שמעט תיירים מגיעים אליהן... באחד הימים התארחנו אצל חברים ותיקים שלו משם, שלקחו אותנו לטיול רגלי בהרים... חוויה

הנופים שם פשוט מ ד ה י מ י ם ההרים הירוקים מוכתמים (עדיין) בלבן... הפיורדים, הקרחונים, המפלים, המים... מים בכל מקום....(לא היה מזיק לנו איזה פרומיל מכמות המים שזורמת שם...) אפילו מזג האויר חייך אלינו...

ומלבד יומיים גשומים וקרירים, היה חם יחסית...(נראה לי שהבאנו קצת קיץ מפה

) בעונה הזו יש אור יום כ- 21 שעות ביממה...(השמש שוקעת אחרי חצות וזורחת ב-4 לפנות בוקר)... ביום האחרון אספנו את הילדים וחזרנו לברגן... עוד הספקתי להיות איתם יממה בעיר לפני הטיסה חזרה... מעבר להנאה שלי מהטיול, מהנופים, מהביחד הדי נדיר שלנו, מה שהכי חימם לי את ה

, היו החיבוקים של הבן הקטן(8) שחי שם והמשפט - "אביטל, למה את נוסעת? תישארי איתנו עוד כמה ימים..."

לשמוע אותו מהילדים שלו... עשה לי את זה...

והיה שווה כל רגע וכל קושי שהערימה ה-

ית משם... אבל - החיים נמשכים וסוף כל חופשה מגיע... והילדים שלי חיכו לי מתגעגעים בבית, והעבודה... מרגישה שמלאתי מצברים...

עכשיו אנחנו, ילדי ואני, מחכים להם שיחזרו...איתו...בעוד שבוע... להמשך הביקור בארץ...

 

[yaeli4]

אביטל, מאוד מרגש מה שכתבת../images/Emo20.gif

למרות שאני לא מצויה לגמרי בפרטי הסיפור של חייך ובן זוגך והילדים אבל ממה שכתבת הבנתי חלק ואני נורא שמחה על הלב שהתחמם לך בטיול הזה.

 

[עלמה 3]

ברוכה השבה ../images/Emo141.gif

נשמע נפלא כחוויה במשפחה המורכבת..... ולהיות בסקנדינביה תוספת לא רעה..האווירה והחיים בנורבגיה.. כזאת רגועה.. רומנטית.. אחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחח אני מתגעגעת לקופנהגן.. ונורבגיה.. המקום הכי הכי נפלא...שבקרתי בו.

 

[avitalp]

../images/Emo51.gif יעלי, ../images/Emo51.gif עלמה...../images/Emo20.gif../images/Emo39.gif

וכדי שתימצאו קצת בפרטי הסיפור שלנו, על קצה המזלג - לבנזוגי משמורת על שני הבנים הגדולים מתוך שלושה (12 וחצי, 9 וחצי) לגרושתו משמורת על הבן הצעיר (8) והם חיים בנורבגיה... לפני 5 שנים היא חטפה (כן, חטפה) את הבנים לשם, אחרי שהנישואים עלו על שירטון, ולאחר חודשים של חיפושים והליך אמנת האג להחזרת ילדים חטופים, הוא חזר עם שני הגדולים לארץ... (החלטה מטופשת של בימ"ש נורבגי להפריד בין האחים

) מאז מתקיימים הסדרי ראיה כ-3 פעמים בשנה, בנורבגיה ובישראל לסירוגין... ילדי ואני נכנסנו לתמונה לפני כשנתיים... לי יש 4 ילדים... כולם במשמורתי (14 וחצי, 11, 9 וחצי, 6)... גמני עברתי הליך גירושים לא פשוט ומשבר קשה... אך שנינו הגענו אל הזוגיות הזו מוכנים ובשלים... ידענו בדיוק מה אנחנו רוצים בפרק ב' שלנו והחיבור - מדהים... בין שנינו, בין כל אחד מאיתנו לילדי השני/ה ובין הילדים... כמובן שיש חיכוכים וקשיים, כמו בכל משפחה מורכבת, אך לשמחתי אנחנו משכילים, בזכות החברות הנפלאה בינינו, להתמודד איתם בשיתוף, בתקשורת נכונה, באהבה... גם העובדה שאנחנו מנהלים שני משקי בית נפרדים (בשתי ערים שונות) מסייעת כאן ומפחיתה את נקודות החיכוך, בין כולם... זו החלטה מודעת ונכונה לנו והקשר הזה רק הולך ומשתבח עם הזמן...

הקושי הגדול הוא הניתוק הפיזי מהילד הצעיר של בנזוגי, אך הוא מקפיד לשמור איתו על קשר יומיומי כמעט בין הביקורים (וגם אני משוחחת איתו מדי פעם בטלפון), מתעניין בביה"ס בו הוא לומד על התקדמותו ומצבו, (מה שלצערי איני יכולה לומר על אימם של הילדים

) המצב הזה קשה לכולם... לבנזוגי, לילדיו, למשפחתו, וגם לנו בשנתיים האחרונות... והקטן הזה, בכל פעם שהוא מגיע לארץ, אנחנו מרגישים כאילו היה כאן כל הזמן....הוא משתלב נפלא בין הילדים וכולנו נהנים מכל רגע... בשבוע הבא, כשיסתיים הביקור בנורבגיה, הם יחזרו לארץ איתו...לשבועיים נוספים, מורכבים יותר

, עם כל השביעיה... אני כבר מתגעגעת... והילדים שלי מחכים... וכמו בקיץ שעבר, גם השנה, נחגוג יומולדת משותף לו ולאחד מבני...

 

[yaeli4]

ואאאאאאאוווו, אביטל, איזה סיפור!!!!

דרמה סוחטת דמעות, באמת ולא במובן הקיטשי של המילה. תשמעי, זו וואחד התמודדות. לא הבנתי רק דבר אחד. את ובן זוגך חיים בבתים שונים ובערים שונות בארץ? מעניין אותי איך הגעתם להחלטה הזו ומדוע, אבל את ממש לא חייבת לפרט אם את לא מרגישה בנוח עם זה. האם לא קשה לך להיות בלעדיו ביומיום? בכל זאת, זה אחרת מאשר לחיות בבית משותף. כל הכבוד לך על העמידה במורכבות הזו. אשת חיל אמיתית. מצדיעה לך.

 

[יונה לבנה 1]

אביטל ברוכה השבה

עם כל השמחה אני זועקת על הילד שנשאר מעבר לים. נראה שאתם מסתדרים יפה והילדים נהנים במפגשים המשותפים,ונשאר לו קטנציק קצת בצד

. אביטל,האם תמיד ניהלתם את היחסים ממרחק ובבתים נפרדים? אחד השרשורים האחרונים עסק בנושא הזה,אולי אם תרחיבי קצת תתני טיפ לשואלת.

 

[rolan]

ברוכה השב מארצות הקור אל חלוננו

וואווווו אביטל, עכשיו קראתי את הכל... החזרת אותי 20 שנה אחורה. ביקרתי בנורבגיה, בעצם חייתי שם כשלושה חודשים, בחווה יפיפיה בעמק מקסים. אני אוהבת את נורבגיה, ארץ מדהימה. נופים משגעים. האוקינוס המתפרץ לו עם הפרוידים המדהימים, מים צלולים שאין בשום מקום (כאילו שהייתי בכל המקומות בעולם...

). גם אני רוצה לנורבגיה....

אך יחד עם זאת, כאב לי מאוד, לשמוע על משפחה חצויה, אני מניחה שהקטנצ'יק שנשאר מאחור, עצוב משהו, לא?... ובאמת, מעניין איך מנהלים מערכת יחסים כזאת. שתי ערים שונות, בתים נפרדים, ארצות רחוקות. נראה לי מסובך לאללה.... ספרי, ספרי, זה מעניין. ושוב, ברוכה את בחזרתך

 

[avitalp]

../images/Emo51.gif גם לכן, יונה ורולן...../images/Emo20.gif

ואני אנסה לענות על השאלות ששאלתן... קודמכל, לגבי הקטן שנשאר מאחור - כמו שכתבתי, זה קשה לכולנו...ולבנזוגי וילדיו בפרט... אבל זו המציאות כרגע, וחייבים לחיות איתה ולמצות את הטוב ביותר במצב הנתון... עד שהילד יגדל מספיק כדי לשנותה עפ"י רצונו... ואנחנו מאמינים שברגע שיוכל, הוא ירצה לעבור לגור עם אביו ואחיו בארץ... בנזוגי עושה כמיטב יכולתו כדי שיישמר קשר רציף עם הילד... מקפיד על שיחות טלפוניות יומיומיות ועל קיום הביקורים כסדרם, למרות הקשיים הרבים הכרוכים בהם (גם לוגיסטיים, גם כלכליים וגם "התקלות" מצד האקסית).... לגבי הזוגיות שלנו - מתחילת הקשר, בשלב שבו היה ברור לשנינו שזהו קשר ארוך טווח, פרק ב', חיים של "ביחד", עשינו תיאום ציפיות לגבי הדרך... שנינו עברנו גירושים קשים; שנינו עצמאיים, אך זקוקים לזוגיות ולביחד בצד הצורך במרחב האישי; שנינו הורים משמורנים וזה אומר שמרבית זמננו מוקדש לבית ולילדים; שנינו עובדים במשרה מלאה; הילדים צעירים יחסית (בטווח שבין 6 ל- 14), כולם עברו תהליכים לא קלים בעקבות הגירושין, כולם מושרשים היטב בסביבות החברתיות שלהם וקשורים למקום המגורים; הגענו להחלטה מודעת, לטובת כולם, שבנית הקשר ללא מגורים משותפים עדיפה בשלב הזה... נכון, אנחנו לא מתראים מדי יום, נכון, יש געגועים עזים בין הפגישות שלנו, אבל מצאנו שזה רק מחזק את הקשר בינינו... ואני אסביר... מכיון שאנחנו לא מתראים מדי יום, אנחנו משוחחים המון בטלפון... גם במשך היום, אך שיחת הלילה, לפני השינה, אחרי שכל הילדים נרדמו, אהובה על שנינו במיוחד....

זה מחזק ומיטיב את התקשורת בינינו... בטלפון "חייבים" לדבר...

והגעגוע הזה... הופך כל פגישה שלנו, בכל הרכב, למשהו מיוחד... והפגישות שלנו, אחד על אחד, יש בהן קסם, שמתחזק לנו את הקשר כל הזמן... כמו בשיר של יונה וולך - "כי איתך זה לא בגלל שאני חייבת, כי איתך זה רק בגלל שאני רוצה.." ואנחנו רוצים... שנינו... ובוחרים כל יום מחדש...זה בזו וזו בזה... וגם הפגישות שלנו, עם או בלי הילדים, הן כשאנחנו רוצים ויכולים... אנחנו חברים מאד טובים, משתפים זה את זו בכל מה שעובר עלינו, מחזקים זה את זו בעיתות משבר, מתייעצים, אוהבים, מפנקים ומתפנקים, כמו שזוגיות בריאה צריכה להיות, בעינינו... שנינו מרגישים שאנחנו מקבלים מהקשר הזה את כל מה שאנחנו זקוקים לו... עמיה ליבליך, בספרה החדש "סדר נשים", אותו אני קוראת בימים אלה, מכנה קשר מסוג זה קשר "ניסועין"

, והיא עצמה חיה בקשר כזה כבר כמה שנים... אני אוהבת את המונח ואימצתי אותו...

ועוד "סוד" קטן - שנינו הגענו לקשר הזה בשלים ומבושלים... אחרי תקופת התאוששות ושיקום ארוכה וגם קשרים אחרים... אחרי הפקת לקחים... כל אחד מאיתנו ידע בדיוק מה מתאים לו... וזה "התלבש" לנו כמו כפפה ליד... הערה קטנה ליונה - אם זכרוני אינו מטעני, השרשור אליו התכוונת מתייחס לזוג שיש לו ילד משותף... ואין המקרה דומה אלינו... עם זאת, אני מקווה שהשואלת תוכל לקחת מדברי את מה שמתאים גם לה... ועוד הערה קטנה - יש הרבה נקודות שלא נגעתי בהן... אני עוצרת כאן, כי כבר הארכתי מספיק... מניחה שאגע בהן בהמשך... מיוזמתי, או כתגובה לשאלות שאולי תעלינה... ולמי שקרא עד כאן -

ו-

 

[יונה לבנה 1]

טפו טפו טפו בלי עין הרע

 

[rolan]

פששששש ../images/Emo57.gif

קודם כל -

שנית, מקווה שהתמונה תושלם ולכולם יהיה אך טוב.

 

[avitalp]

זה ייקח עוד כמה שנים...../images/Emo20.gif

בינתיים יש ביקורים... וביום שלישי בלילה אני אסע לנתב"ג לאסוף אותם... כל כך מתגעגעת...

עד אז מתענגת על התמונות, המחייכות, המחבקות... אוהבת אותם, כבר אמרתי

 

[blonda3]

אביטל....../images/Emo23.gif

את עוד תכתבי מזה ספר..... אני תמיד בסיפור הזה שלך ברגשות מעורבים, ואת יכולה להבין גם למה אבל בכל זאת קשה להתעלם מהתאור היפה של הזוגיות שלכם וקשה שלא לפרגן לשניכגם על מה שאתם עושים. אז שתמשיכו כך בהצלחה ובאהבה! כי אהבה סוחפת אהבה.

 

[הפרי האסור 2003]

איזה יופי לקרוא דבר כזה../images/Emo39.gif

אני דווקא הייתי מקבלת עכשיו מעט מזג אוויר חורפי בזרועות פתוחות

 

[rolan]

פרי פרי, חזרת../images/Emo70.gif

מה ככה נכנסים הביתה? בלי שלום... בלי סיפורים.... מה זה פה?.. בואי הנה תני

שבי, קחי לך כוס

מרענן ותתחילי לספר - איך היה....