חזרתי

[NBI2]

חזרתי

היי בנות מה הולך?? זוכרות אותי? היתי פעילה בפורום לפני הצבא והתגעגעתי, אז באתי (כמו שאומר ארקדי) כיום אני כבר לא מתעמלת לצערי, גם לא מאמנת, גם לא כ"כ חיה כשחושבים על זה - עדין בצבא => למי שלא מכירה אותי" שמי נטע בת 20 מירושלים, התאמנתי 11 שנים בעממי אחרי זה התגייסתי לצבא וניסיתי להמשיך להתאמן בהדר-יוסף (אצל אולג, כפרה עליו

) אבל זה היה מתיש ועד שהיתי חוזרת הביתה היו נשארות לי שלוש שעות שינה אני גם נורא אוהבת לאמן, והצטרפתי כי בדיוק הציעו לי לחזור לאמן במרכז שבו התאמנתי בעבר אבל אני לא יכולה לקחת את ההצעה כי בנוסף לכל אני עוד חותמת קבע, קיצור - התבאסתי ממש ועכשיו אני פה אה, ואני חופרת. היי!

 

[Tammie]

ברוכה השבה!

איפה התעמלת בי-ם?

 

[NBI2]

מרכז "ספירנט" נוה-יעקב

מאז הן הספיקו לעבור לפסגת זאב ולהפוך לאימפריה מקומית מכירה את האזור? איפה את?

 

[Tammie]

עברתי לא מזמן לי-ם

ואני כל הזמן מתעניינת במרכזים פה אני גרה ברמת בית הכרם

 

[NBI2]

אה מגניב! בית-הכרם

הופיעו בגמנסטרדה שהיתה בפסגת זאב... המאמנת שלהם זו ציפור, נכון?

 

[Tammie]

כן

אבל אני לא מתעמלת ולא מאמנת שם. אני התעמלתי בכוכב יאיר ושם אני גם מאמנת היום

 

[NBI2]

וואי אז את נוסעת הלוך חזור כל פעם?

 

[Tammie]

אני מאמנת בימי שישי

ואז אני גם ככה נוסעת לבית של ההורים, אז זה לא נורא

 

[נטע104]

האימונים הכי כיפיים בשבוע..!

 

[Tammie]

וואי איזה מחמאה!

תודה רבה, זה אומר לי ממש המון!

 

[נועה חורש]

ברוך שובך! ../images/Emo24.gif

איזה כיף שחזרת! עכשיו אני יודעת שהרמה של הפורום רק תעלה... שאלה שמעניינת אותי: מאז שפרשת מההתעמלות ואת כבר לא מתעמלת ולא מאמנת, ואת עושה דברים אחרים שהם ממש לא קשורים, האם את עדיין חושבת וחולמת התעמלות? או שעם הפרישה גם זה נעלם? שאלת השאלות- מעניין אותי לדעת- האם את עדיין מותחת פוינט כשאת מרימה רגל במקלחת? עושה מידי פעם עמידת ידיים לשחרור הגוף והשכל?? מעניין אותי מה קורה למכורות להתעמלות כשהן פורשות

 

[NBI2]

בקצרה: כן

וביותר פירוט: עדין חושבת על זה, הקטע המוזר זה שאני עדין חושבת על דברים שיכולתי לשפר... כשהייתי בתיכון היתה לי משהו כמו חצי שעה נסיעה לבצפר לכל כיוון, תמיד היתי מקדישה אותה לשחזר אימון או לחשוב על תרגילים איפה אפשר לשפר וכו'... עכשיו יש לי משהו חמו חמש וחצי שעות נסיעה באוטובוס כל יום ואני עדין ממשיכה עם זה. זה קצת עצוב לי, כי אני יודעת שלא תהיה לי דרך לשפר את מה שאני יודעת איך לשפר. נגיד כשעזבתי אצל אולג (כבר אמרתי שהוא כפרה?) היתי על סף לעשות סלטה בגוף ישר מושלם הוא עוד נתן לי הערות אבל לא חזרתי כדי לתקן וזה מעציב אותי כל פעים מחדש. זה ממש קשה, תחשבו על זה שעזבתי לפני שנתיים (הו, בדיוק שנתיים ) ועדין קשה לי לשחרר. אני עדין מרגישה חלק מהקבוצה הספציפית שלי ועדין חלק מקהילת המתעמלות. אולי זה קשור לזה שמאז שאני בצבא אין לי זמן להשקיע בתחביב אמיתי או ששום דבר לא יכול להתחרות בהתעמלות אבל אני עדין אומרת שהייתי מתעמלת. לפעמים בנות שהתאמנתי איתן או אימנתי מתייעצות איתי לגבי כל מיני תרגילים וזה גורם לי להרגיש יותר מחוברת. בקיצור, דיי עצוב לי כל הנושא הזה ואני גם דיי כועסת על עצמי, כי בתקופה שהייתי אצל אולג היה לי ממש כיף והרגשתי ממש טוב עם עצמי אבל היה לי פשוט קשה ללכת אחרי יום בצבא שמסתיים בשבע (כי קיצרתי אותו כדי להספיק לאימון) להדר יוסף, לקרוע את עצמי (כי כזאת אני, נורא אגרסיבית, גם כלפי עצמי, חייבת להצליח ואני אעשה את זה הכי חזק שלי עד שזה יקרה) ואז למצאת משם באיזה טרמפ והלהגיע הביתה ב-12 וחצי לקום בחמש וחצי ליום חדש. אני קצת מרגישה שוויתרתי לעצמי וזה מבאס אותי. בקיצור - אני עוברת תהליך גמילה והוא קשה ולא כיפי בכלל. לא מומלץ. נ.ב. - כל פעם שאני עושה רגליים במקלחת אני אומרת לעצמי "ותודה לענת ושלי )המאמנות שלי) שהביאוני עד הלום"

 

[אמא לה3]

הי לך וברוכה השווה (טעות במקור)

מעניין שהשבוע חשבתי עלייך ותהיתי לאן נעלמת... בכל מקרה, את טועה, זה לא נגמר (עד שהגב' השמנה שרה..), אפשר להתעמל גם אחרי הצבא ואפילו להשתפר וללמוד דברים חדשים. אפילו אחרי פרישה ארוכה של שנתיים. הגוף זוכר, באמת... אני כן מאמינה שאחרי אימון או שניים ואפילו יותר, תצליחי לשחזר את רוב מה שעשית בעבר ולאט לאט, בהתמדה יחזור הכל ואז גם תתחילי להשתפר, אגב, מניסיון, שמתי לב שבנות "מכורות" שפורשות וחוזרות, משתפרות ומתקדמות הרבה יותר מהר, אל תשכחי שהתבגרת קצת והחשיבה ויכולת ניתוח התרגילים וההבנה איך לשפר טעויות השתפרה אצלך. בהצלחה..וטוב ששבת הביתה (לפורום).

 

[Tammie]

גם לי יש תשובה לשאלה

כשהתגייסתי חשבתי שעכשיו אני הולכת לצבא ואני לא אהיה בהתעמלות יותר. חשבתי שאולי אני אחזור לאמן אחרי הצבא, ואם כן, אבל לא בטוח שבקבוצה שבה התעמלתי- כמה שאני טעיתי! בהתחלה באמת לא היה לי כל כך זמן לחשוב על התעמלות, ולא הרגשתי שאני מתגעגעת, אבל אחרי חודשיים שלושה בערך, כבר השתגעתי, ממש רציתי לדעת מה קורה בקבוצה, האם מישהי הצליחה אלמנט חדש? ואז גם הגיעה אולימפידאת ביג'ין, בכלל התחרפנתי! הייתה לנו טלוויזיה במשרד (כי היינו תחום תקשורת ודוברות וצריך טלויזיה) וראיתי את כל השידורים. וגם כל הזמן דיברתי עם אנשים על התעמלות- כל מי שרק הסכים לשמוע קיבל הרצאה ככה המשכתי כמה חודשים- לחשוב על התעמלות כל הזמן, לעשות המון עמידות ידיים בכל מקום (כולל במשרד שלנו, ופעם הרס"ר עבר ליד וראה אותי, היה ממש מצחיק...) וכמו שאמרת- למתוח פויינט כשמתכופפים אחרי כמה חודשים פגשתי מישהי מהקבוצה והיא אמרה לי לבוא יום אחד ביום שישי, ומאז מצאתי את עצמי שם ביום שישי פעם בשבועיים. באותה תקופה הנבחרת היו שתי קבוצות שקיבלו אימונים בימי שישי- שבוע שבוע, הייתי הולכת לאימונים של הקבוצה היותר טובה וככה אחרי שהתשתחררתי (חזרתי מחו"ל) מיד חזרתי לאמן אותן, ואני שם עד היום. בכלליות אני חושבת שמי שבאמת מכורה- שום דבר לא יעצור אותה. אפשר למצוא איך להתעמל בכל מקום, בין אם זה לעשות זוויות על כסאות, עמידות ידיים על הקיר, או למצוא דשא ולעשות רצף אקרובטי. מי שלא עושה כלום- כנראה שהיא לא הייתה מכורה באמת