חזרתי!!
היום אחרי שבוע מדהים בפולין חזרתי. היה פשוט מסע מושלם, כמה שזה נשמע לא טוב, היה גם כיף מאוד חלק מהזמן. אני לא מוצא שום סיבה להתלבטות הקשר ליציאה או אי יציאה למסע כזה, הוא מבגר, מגבש כ"כ את כל מי שיוצא, מרגש וכן, גם כייפי! ואני אתן פירוט.. כשאתם באוטובוס במשך 7 שעות נוצרות חברויות שבכלל לא חשבתם שיווצרו איפ פעם, אתם מתחילים פתאום לדבר עם אנשים שבכלל לא ידעתם איך קוראים להם כשהם איתך שנתיים בבצפר, זה מתחיל משיחה על מצלמה או מוזקיה וזה ממשיך לטיולים ביחד בזמן חופשי וכו'. בנוסף, באוטובוסים עשו לנו שירה בציבור, שמו לנו בוידיאו קריוקי וכולם ביחד שרו והוציאו מרץ והיה פשוט כיף! בארוחת שישי גם כן, לפני הארוחה עצמה כולנו שרנו ביחד עם שירונים שקיבלנו, עשינו רעש ושוב, כיף!! עכשיו נעבור לדברים הפחות נעימים במסע.. מחנות ההשמדה והעבודה הם בהחלט לא מקומות נעימים, אושוויץ 1, מקום יפה מאוד כיום, הרבה עצים, ירוק, פסטורליות, אבל כשעוברים בין הביתנים, רואים את המייצגים ואת העובדות מול העיניים זה קשה. בבירקנאו שזה בעצם אושוויץ 2, עוברים דרך המגורים, שהם בעצם אורוות סוסים, רואים את הריסות המשרפות ותאי הגזים ואז קשה, אבל לא כ"כ קשה כמו שמתארים את זה אחרים. אצלנו במסע לא היה אף אחד שבאמת נשבר ולא הפסיק לבכות, כן בכו בטקסים שבאמת היו מרגשים וכן הרגישו רע כשראו את המראות הנוראיים, אבל לא היה מישהו שנשבר לגמרי. אני יכול לתת עוד הרבה דוגמאות לדברים קשים, כמו הביקור במיידאנק (ד"א מי שביקשה ממני לצלם את מה שבית הספר שלה כתב, אני מצטער אבל לא היינו בכניסה הראשית עם האנדרטה, התחלנו ישר מהמחנה). הביקורים בטרבלינקה או פלאשוב הם די מוזרים, כי בעצם לא רואים כלום, רואים המון ירוק, עצים, פרחים וכו', רואים אנדרטות ומצבות, אבל אין באמת זכר למה שהיה במקום מכיוון שהגרמנים דאגו להשמיד הכל כדי שלא יהיו ראיות. עוד משהו, תתאמנו בלהתאפק עם הפיפי, כי זה באמת היה סיוט, צריך להתאפק כל פעם בין שעה וחצי לשעתיים וחצי ותאמינו לי מנסיון שזה קשה מאוד!! זה יכול לדפוק את כל הנסיעה והחוויה עם החברים כשכל מה שאתם רוצים זה שלא יברח לכם..אז או שתתחילו להתאמן, או שפשוט בפולין לפני שעוזבים אתר כלשהו ואתם מרגישים שיש לכם את הטיפה הכי קטנה של פיפי תעשו כי אח"כ תצטערו- זאת נשמעת עיצה טפשית, אבל תאמינו לי זה לא יזיק. עוד משהו, זה לצלם הרבה, בנסיעות ארוכות מסתכלים ביחד על התמונות שצלמתם, כל אחד מצלם משהו אחר או מישהו אחר ואח"כ מסכמים על החלפות וכאלה, ככה שיצא שלכולם יהיו את אותן התמונות פחות או יותר. ועוד דבר חשוב, אני באמת ממליץ לכתוב יומן מסע, אני לא עשיתי את זה במהלך המסע והצטערתי, אבל בטיסה חזרה התחלתי ואני מקווה להמשיך ולסיים. אם לא בראש שלכם ממש לכתוב מסע פשוט תכתבו נקודות ציון של ימים ומקומות שהייתם בהם, כשתראו גם את התמונות זה יעזור לכם ותמשיכו לכתוב את היומן. זהו, סליחה על החפירה, ושלמי שיוצא שיהיה מסע מוצלח!! תזכרו שזאת חויה של פעם בחיים ושאין הרבה סיכויים לחוות אותה שוב.
היום אחרי שבוע מדהים בפולין חזרתי. היה פשוט מסע מושלם, כמה שזה נשמע לא טוב, היה גם כיף מאוד חלק מהזמן. אני לא מוצא שום סיבה להתלבטות הקשר ליציאה או אי יציאה למסע כזה, הוא מבגר, מגבש כ"כ את כל מי שיוצא, מרגש וכן, גם כייפי! ואני אתן פירוט.. כשאתם באוטובוס במשך 7 שעות נוצרות חברויות שבכלל לא חשבתם שיווצרו איפ פעם, אתם מתחילים פתאום לדבר עם אנשים שבכלל לא ידעתם איך קוראים להם כשהם איתך שנתיים בבצפר, זה מתחיל משיחה על מצלמה או מוזקיה וזה ממשיך לטיולים ביחד בזמן חופשי וכו'. בנוסף, באוטובוסים עשו לנו שירה בציבור, שמו לנו בוידיאו קריוקי וכולם ביחד שרו והוציאו מרץ והיה פשוט כיף! בארוחת שישי גם כן, לפני הארוחה עצמה כולנו שרנו ביחד עם שירונים שקיבלנו, עשינו רעש ושוב, כיף!! עכשיו נעבור לדברים הפחות נעימים במסע.. מחנות ההשמדה והעבודה הם בהחלט לא מקומות נעימים, אושוויץ 1, מקום יפה מאוד כיום, הרבה עצים, ירוק, פסטורליות, אבל כשעוברים בין הביתנים, רואים את המייצגים ואת העובדות מול העיניים זה קשה. בבירקנאו שזה בעצם אושוויץ 2, עוברים דרך המגורים, שהם בעצם אורוות סוסים, רואים את הריסות המשרפות ותאי הגזים ואז קשה, אבל לא כ"כ קשה כמו שמתארים את זה אחרים. אצלנו במסע לא היה אף אחד שבאמת נשבר ולא הפסיק לבכות, כן בכו בטקסים שבאמת היו מרגשים וכן הרגישו רע כשראו את המראות הנוראיים, אבל לא היה מישהו שנשבר לגמרי. אני יכול לתת עוד הרבה דוגמאות לדברים קשים, כמו הביקור במיידאנק (ד"א מי שביקשה ממני לצלם את מה שבית הספר שלה כתב, אני מצטער אבל לא היינו בכניסה הראשית עם האנדרטה, התחלנו ישר מהמחנה). הביקורים בטרבלינקה או פלאשוב הם די מוזרים, כי בעצם לא רואים כלום, רואים המון ירוק, עצים, פרחים וכו', רואים אנדרטות ומצבות, אבל אין באמת זכר למה שהיה במקום מכיוון שהגרמנים דאגו להשמיד הכל כדי שלא יהיו ראיות. עוד משהו, תתאמנו בלהתאפק עם הפיפי, כי זה באמת היה סיוט, צריך להתאפק כל פעם בין שעה וחצי לשעתיים וחצי ותאמינו לי מנסיון שזה קשה מאוד!! זה יכול לדפוק את כל הנסיעה והחוויה עם החברים כשכל מה שאתם רוצים זה שלא יברח לכם..אז או שתתחילו להתאמן, או שפשוט בפולין לפני שעוזבים אתר כלשהו ואתם מרגישים שיש לכם את הטיפה הכי קטנה של פיפי תעשו כי אח"כ תצטערו- זאת נשמעת עיצה טפשית, אבל תאמינו לי זה לא יזיק. עוד משהו, זה לצלם הרבה, בנסיעות ארוכות מסתכלים ביחד על התמונות שצלמתם, כל אחד מצלם משהו אחר או מישהו אחר ואח"כ מסכמים על החלפות וכאלה, ככה שיצא שלכולם יהיו את אותן התמונות פחות או יותר. ועוד דבר חשוב, אני באמת ממליץ לכתוב יומן מסע, אני לא עשיתי את זה במהלך המסע והצטערתי, אבל בטיסה חזרה התחלתי ואני מקווה להמשיך ולסיים. אם לא בראש שלכם ממש לכתוב מסע פשוט תכתבו נקודות ציון של ימים ומקומות שהייתם בהם, כשתראו גם את התמונות זה יעזור לכם ותמשיכו לכתוב את היומן. זהו, סליחה על החפירה, ושלמי שיוצא שיהיה מסע מוצלח!! תזכרו שזאת חויה של פעם בחיים ושאין הרבה סיכויים לחוות אותה שוב.