חטיבת ביניים
לא כתבתי כאן כבר מספר שנים...
בן שלי, בן 12 התחיל חטיבה.
בגן חובה אובחן על ספקטרום.
בהתפתחות הילד (איפה שעשינו אבחון) המליצו להיכנס לכיתה רגילה, היות וילד מאוד חכם וגם ידע להסתדר טוב עם הילדים.
במפגשים אחרים בהתפתחות הילד הרופא אמר שאם היה עושה אבחון עכשיו, אז לא היה נכנס לספקטרום.
ביסודי בהתחלה היה ממש בסדר, עשה שיעורים, היו לו חברים, היה נפגש איתם והכל טוב... בערך מכיתה ד התחילו להתלונן שהוא חולם בכיתה, לא כ"כ מכין שיעורים, אבל בכל זאת הצליח ובסך הכל היה בסדר. אז חשבנו שהכל בגלל שמשעמם לו בכיתה רגילה.
בכיתות ה ו ו' כבר התחיל להתנתק מהכיתה כאשר בכיתה ו' התחיל לפספס לימודים בחודשים אחרונים. כולם הסבירו שמשעמם לו בכיתה רגילה ואין מה לדאוג. אפילו לא רצה להשתתף בטקס סיום, ויתר על הטיול וכל המפגשים כיתתיים.
בינתיים הוא עבר מבחן מחוננים והתחיל כיתה ז' במחוננים.
דווקא בסוף כיתה ו' שמח שהתקבל למחוננים ושסוף סוף יהיה לו מעניין עם ילדים שחלקם כבר הכיר מכל מיני חוגים ועל פניו חשבתי שהכל יסתדר.
בסוף הקיץ הוא החליט שלא רוצה ללמוד. בכלל לא. בית הספר זה מיותר. רוצה חינוך ביתי.
נכנס לחטיבה כבר ללא מוטיבציה.
לא לומד בכלל ועושה בעיות.
אמר שיגרום להם להעיף אותו כדי לקבל חינוך ביתי.
לדבריו בית ספר זה בזבוז זמן וכל המורות סתומות.
נפגשתי עם המורות ועם היועצת. כולם דווקא בסדר וממש תומכות.
השבוע נפגשת גם עם פסיכולוג בית הספר.
המליצו לי על כמה פסיכולוגים להתייעץ איתם. טרם קבעתי.
אם אגלה בבית הספר שהוא על ספקטרום - אז לדעתי הם יוותרו "להתמודד" איתו וישלחו אותו למסגרת "המתאימה ".
כי אני לא חושבת שסייעת תעזור, אלא להפך.
דווקא התרשמתי לטובה מילדים בכיתה. כשבני היה יומיים "חולה" אז ילדים שלחו לו שיעורי בית והודעות לוואצאפ. וכתבו לו שיכול לפנות בכל שאלה. כלומר, לא נראה לי שהוא לא מקובל בכיתה.
קיצור... אני לא יודעת איך להמשיך. כל יום זה סבל בשבילי כי הוא די מדוכא מזה ושכנע את עצמו שבית הספר זה לא בשבילו.
האם היה לכם את זה? מה עשיתם?
לא כתבתי כאן כבר מספר שנים...
בן שלי, בן 12 התחיל חטיבה.
בגן חובה אובחן על ספקטרום.
בהתפתחות הילד (איפה שעשינו אבחון) המליצו להיכנס לכיתה רגילה, היות וילד מאוד חכם וגם ידע להסתדר טוב עם הילדים.
במפגשים אחרים בהתפתחות הילד הרופא אמר שאם היה עושה אבחון עכשיו, אז לא היה נכנס לספקטרום.
ביסודי בהתחלה היה ממש בסדר, עשה שיעורים, היו לו חברים, היה נפגש איתם והכל טוב... בערך מכיתה ד התחילו להתלונן שהוא חולם בכיתה, לא כ"כ מכין שיעורים, אבל בכל זאת הצליח ובסך הכל היה בסדר. אז חשבנו שהכל בגלל שמשעמם לו בכיתה רגילה.
בכיתות ה ו ו' כבר התחיל להתנתק מהכיתה כאשר בכיתה ו' התחיל לפספס לימודים בחודשים אחרונים. כולם הסבירו שמשעמם לו בכיתה רגילה ואין מה לדאוג. אפילו לא רצה להשתתף בטקס סיום, ויתר על הטיול וכל המפגשים כיתתיים.
בינתיים הוא עבר מבחן מחוננים והתחיל כיתה ז' במחוננים.
דווקא בסוף כיתה ו' שמח שהתקבל למחוננים ושסוף סוף יהיה לו מעניין עם ילדים שחלקם כבר הכיר מכל מיני חוגים ועל פניו חשבתי שהכל יסתדר.
בסוף הקיץ הוא החליט שלא רוצה ללמוד. בכלל לא. בית הספר זה מיותר. רוצה חינוך ביתי.
נכנס לחטיבה כבר ללא מוטיבציה.
לא לומד בכלל ועושה בעיות.
אמר שיגרום להם להעיף אותו כדי לקבל חינוך ביתי.
לדבריו בית ספר זה בזבוז זמן וכל המורות סתומות.
נפגשתי עם המורות ועם היועצת. כולם דווקא בסדר וממש תומכות.
השבוע נפגשת גם עם פסיכולוג בית הספר.
המליצו לי על כמה פסיכולוגים להתייעץ איתם. טרם קבעתי.
אם אגלה בבית הספר שהוא על ספקטרום - אז לדעתי הם יוותרו "להתמודד" איתו וישלחו אותו למסגרת "המתאימה ".
כי אני לא חושבת שסייעת תעזור, אלא להפך.
דווקא התרשמתי לטובה מילדים בכיתה. כשבני היה יומיים "חולה" אז ילדים שלחו לו שיעורי בית והודעות לוואצאפ. וכתבו לו שיכול לפנות בכל שאלה. כלומר, לא נראה לי שהוא לא מקובל בכיתה.
קיצור... אני לא יודעת איך להמשיך. כל יום זה סבל בשבילי כי הוא די מדוכא מזה ושכנע את עצמו שבית הספר זה לא בשבילו.
האם היה לכם את זה? מה עשיתם?
