חטפתי ייאוש אחרי לידה

[הריונית זמנית]

חטפתי ייאוש אחרי לידה ../images/Emo7.gif

אני כותבת ייאוש כי זה מה שאני מרגישה ולאו דווקא דיכאון

אני שמנה כמו שבחיים שלי לא הייתי אני מניקה ואני רעבה כל הזמן , לא מצליחה לעצור את עצמי , יש לי סימני מתיחה מגעילים ביותר ואני בקושי יכולה להסתכל על עצמי במראה , תחושת הערך העצמי שלי פשוט בריצפה , אין לי חשק לכלום , אני סמרטוט , עייפה בטירוף , שונאת את הלילות בגלל שאני בקושי יישנה , בחיים שלי לא הרגשתי

כזה !

בעלי כמו שראיתי כאן אמל בנות רבות , זה כבר לא כמו שהיה קודם , בהריון ולפניו היינו כמו זוג יונים , תמיד מחוברים , תמיד אוהבים , עכשיו הוא מאוהב בבייבי ( גם אני ) הוא מזניח אותי , רואה אותי עכשיו כמקור האוכל ( אני מניקה ) וזהו , מאז הלידה ( חודש ) הוא אמנם עושה דברים בבית , ועוזר המון , אבל הוא כל הזמן עסוק בלהכין אוכל ולבשל ולפטם אותי ...

הבית המקום בו אני נמצאת 24 שעות 7 ימים בשבוע ...

הסביבה הלא תומכת שאני "מוקפת" בה , אם זה משפחה שלא עוזרת , חברים שפתאום נעלמו ו"נאלמו " , כנראה שעכשיו כשאני לא חברותית ואני "תקועה" כל הזמן עם תינוק בבית אני לא מעניינת יותר ...

אני פשוט בוכה מבפנים , לא יורדות לי דמעות אמיתיות , אבל אני פשוט מיואשת תודה על ההקשבה , מזל שיש פה את הפורום הזה , לפחות אני יכולה להוציא את הכאב איפשהוא

 

[תומרלי]

עצוב לי שאת מרגישה כך.

העצה הכי טובה שאני יכולה לתת לך זה לתת לזמן לעשות את שלו. הדברים מסתדרים לאט לאט. את כתבת בדיוק את המצב שבו כולנו היינו - מי פחות ומי יותר. אל תתייאשי, אני כבר ארבעה חודשים אחרי הלידה ואני כבר לא כל כך זוכרת כמה קשה היה בהתחלה. אמנם עדין ישנם קשיים אבל זה לא כמו שאת מתארת הכל בבת אחת, וזה בעיקר בגלל שהזמן עבר, התינוק גדל ומתפתח ודברים נכנסים למסלול. איפה את גרה? אני אשמח לעזור לך. אל תשכחי שגם בעלך בתקופת הסתגלות. לדבר זו העצה הכי טובה שאנ יכולה לתת לך. אל תוותרי על תקשורת בשום שלב של היחסים. גם עכשיו כשאת נורא עייפה. בהצלחה

 

[ו שתי]

שולחת קודם כל חיבוק וירטואלי

ומציעה שתי הצעות פרודוקטיביות- האחת- להמשיך ולנסות לדבר ולשים את הדברים על השולחן- עם הזוג שלך. אני יודעת שזה מתסכל, והתחושה היא שדיברת אית מליון פעמים, וכלום לא משתנה למראית עין, אבל לפחות תוכלי להרגיש שאת ממשיכה לנסות ולא מרימה ידים בשום אופן. ואגב, בסוף משהו מחלחל. הרעיון השני- אם את גרה באזור המרכז, ומכיוון שלפחות למראית עין אני ניידת, וגמני 3 שבועות אחרי לידה- אפשר להפגש בשעות הבוקר מדי פעם. אני די תקועה בבית מטעמי חום הקיץ, ונראה שגם על החברות שלי נמאסתי כשאני לא בקטע של שעות ע"ג שעות להסתובב בחוץ. אם יתאים לך- פשוט שלחי מסר ובקטע של האוכל וההשמנה- אני עומדת מאחורי ההשקפה שהיתה לי גם בהריון- כל עוד אוכלים "נכון" כלומר לא ג'אנק, אלא אוכל מזין- זה מה שמשנה. אולי תתיעצי עם דיאטנית איך אוכלים נכון ולא מוסיפים עוד "נחת"? ושוב, חיבוק וירטואלי.

 

[isidora]

../images/Emo24.gif../images/Emo24.gif../images/Emo24.gif

מצטרפת לקודמותי... השנה הראשונה לאחר הולדת הילד הראשון קשה מאד להרבה זוגות אבל אם לא מוותרים וממשיכים לשמור על ערוצי תקשורת פתוחים אני בטוחה שברוב המקרים אפשר להתגבר על זה. את אומרת שהוא עוזר ותומך - זאת התחלה מאד יפה. ייתכן שהשינוי צריך לבוא ממך - אולי הוא לא רוצה להכביד עליך כשאת משדרת תשישות? תחושת הערך העצמי שלנו משפיעה מאד על היחסים עם בן הזוג (גם אצלנו זה כך - כשאני מרגישה שמנה...) עצה נוספת - צאי מהבית. אם אין לך אוטו - צאי עם העגלה. אחרי הצהריים, בבוקר, תשאפי אוויר תצעדי קצת בחוץ (אם צועדים במרץ אפשר להחשיב את כפעילות גופנית ואז גם מרגישים שעושים משהו למען הגיזרה - אבל אני סתם אוהבת לטייל

) ותספרי לנו מאיפה את - יש פה המון בנות ששמחות להפגש עם אמהות אחרות אחרי הצהריים (או בבוקר - מי שבחופשה) גם לי יש הרגשה שלא כל מה שעובר עלי מעניין את החברות שלי ממקודם (ואני גם לא רוצה לנג'ס להן) אז הכרתי בנות מכאן ויש נושאי שיחה משותפים... אל תתיאשי - אם את אחרי לידה (בטווח ה6 שבועות ואולי גם אחרי) חלק מהבאסה היא הורמונלית (וזה יעבור) והחלק השני הוא בגלל השינוי (וגם לזה מתרגלים) מבטיחה שזה הופך ליותר קל ויותר כייף ולגבי המשקל, צריך לזכור שלוקח 9 חודשים לעלות ו 9 חודשים להוריד גם אני עם עודף של 10 ק"ג מיותרים מאד ומתכוונת להתחיל לעבוד על זה מתישהו בקרוב (ורצוי עם דיאטנית כדי לא לפגוע בהנקה)

יהיה בסדר

 

[הריונית זמנית]

תודה תומר לי וושתי ../images/Emo140.gif

אתן ממש מקסימות ! אני מאיזור הצפון ...בעיקרון אני לא ממש זקוקה לעזרה פיזית , כמו שאני די בודדה לפתע , קצת קשה להודות בזה , ובגלל זה אני לא בניק הרגיל שלי .. אני מקווה שהמצב ישתפר ואולי ביום מן הימים אני ארגיש יותר טוב , בינתיים אני מרגישה שנגמרו לי החיים במובן מסויים , ואני כנראה כבר לא אהיה יותר מי שהייתי קודם : פיזית ונפשית .

 

[Shprintzak]

אז מה היה לנו שם../images/Emo35.gif

בעל משגע...שעושה ועוזר - דבר שאינו מובן מאליו אצל רבות מאיתנו. בעלי, למשל, כמעט ולא עושה כלום בבית, וזה כי אני בבית...

השמנה - בעיה לא פשוטה, אבל חבל שתתעסקי איתה כרגע. מתי ילדת? כי אני הייתי שמנה לפני ההריון ושמנה בזמן ההריון ושמנה אחרי ההריון, ואמרו לי שרוב הנשים מורידות את מה שהעלו תוך חצי שנה, ובאורח פלא, היום, חצי שנה וארבעה ימים אחרי הולדת יואב אני רק 2 ק"ג יותר מתחילת ההריון. אומנם יש לי עוד המון לרדת, אבל עודף המשקל של ההריון נעלם. ולגבי הסביבה - את לא יכולה לזרוק איזו הערה...להזכיר להם שאת אותו בנאדם, רק עסוקה נורא. זו הזדמנות נהדרת גם לבקש עזרה. כי נראה לי שאת צריכה אותה. ולגבי המצב הכללי, קשה לי שלא להאמין שזהו לא איזשהו משבר אחרי לידה, ותחילת הורות. מצב לא פשוט, אבל הוא יחלוף, ויגיעו אחרים, ואיכשהו תסתדרי איתם, לאט לאט. ותרגישי חופשי לגמרי לשפוך ולרוקן את כל האיכסה כאן. בשביל זה אנחנו פה. שולחת לך חיבוק ענקי ומקווה שתצליחי לראות דברים באור פחות מיואש...

 

[הריונית זמנית]

תודה לך שפרינצק יקרה !

ילדתי לפני חודש , וכבר חודש שלא ישנתי לילה אחד רצוף , גם בצהריים אני לא מצליחה לישון והתשישות עושה את שלה , עכשיו הייתה לי שיחה ארוכה עם הבעל , הוא תפס אותי מול המחשב בוכה וישר לקח אותי למיטה לשיחה , הוא כזה מתוק , עוזר ומעודד , הוא אפילו אמר שאני אשאב והוא יאכיל את הקטן בליילה , רק כדי שאני אשן קצת ... וגם הוא ישמור קצת על הבייבי כדי שאני אצא לי קצת להתאוורר , העיקר שהוא הקשיב לי ועודד אותי , הייתי מאוד זקוקה לזה ! תודה לכל הבנות המקסימות שעודדו אותי כאן , אין עליכן ! הלוואי והיו לי חברות כמוכן !!!

 

[Shprintzak]

אנחנו חברות שלך../images/Emo24.gif

אומנם אנחנו וירטואליות, אבל אני מחשיבה את כל אחת כאן כחברה שלי. את חלקן אני כבר מכירה באופן אישי, והאחרות, קצת פחות... אגב, היכן את גרה? אולי אוכל להגיע אלייך ולתת לך כמה שעות שינה בשעות היום...

 

[הריונית זמנית]

../images/Emo140.gifאני מחיפה !

וואי , תודה על ההצעה , ממש יפה מצידך ! נראה לי שלא הסברתי את עצמי כ"כ , אני יכולה לישון צהריים בזמן שהתינוק יושן , אבל אני לא מסוגלת מכיוון שאני כבר שנים לא יישנה צהריים והגוף שלי לא מורגל לזה בכלל , ככה שאני שוכבת במיטה ובוהה בתקרה , וכמה שאני מנסה אני לא מצליחה להירדם !

 

[מאז]

אוףף חוסר השינה הזה

מהניסיון שלי, מצב הרוח שלי מושפע חמורות מחוסר השינה. בימים שהפשוש מתעורר יחסית מעט, החיים איכשהו נראים לי הרבה יותר טובים... אז אולי כדאי לנסות איכשהו לצמצם את החוסר הזה, ותראי שגם על השאר תסתכלי בפחות יאוש ...

 

[isidora]

חיפאיות נפגשות בגרנד ../images/Emo13.gif

תתפלאי כמה אמהות עם עגלות יש יש בבקרים נראה שכל העיר בחופשת לידה

 

[עמית@]

לא נעים לי "לעודד" אבל אני כבר שנה

ושמונה חודשים לא ישנתי לילה רצוף.. אז יש לך עוד תקווה

הבעל שלך נשמע נהדר, חבקי אותו חזק. ותחזיקי מעמד, הדברים יראו אחרת עוד מעט.

 

[תנועת החסידות]

../images/Emo24.gif

את בתקופה קשה ולחוצה, והכל נראה נורא גדול ומבאס, אבל אם "תפרקי" את המצב, תראי שיש תקוה! קודם כל לגבי המשקל, כמו שכתבו לך - המשקל העודף לאט לאט יורד. בתחילת ההנקה גם אני הייתי רעבה כל הזמן בטירוף (אחרי ההנקות בלילה הייתי קמה לאכול). אח"כ התיאבון קצת מתאזן. אל תשכחי שאת גם "מוציאה" על ההנקה כ 500 קלוריות ביום, וככל שהתינוק גדל גם המספר הזה גדל. הזוגיות של כולם כמעט עוברת משבר כשנולד ילד. כדאי שתנסו לדבר על הדברים ולהקדיש תשומת לב ככל הניתן גם אחד לשני (גם אם זה רק חיבוק פה ושם, לדבר כמה דקות על מה היה בעבודה, וכד'). ולגבי הבדידות -זן באמת בעיה קשה בחופשת לידה. אני מציעה שתתקשרי לטיפת חלב ותשאלי אם יש קבוצות אמהות (בהרבה מקומות יש כאלה. תסתכלי גם בעיתון המקומי, יש גם התארגנויות פרטיות), או שתירשמי לסדנת עסוי תנוקות, ככה תכירי אמהות נוספות וזה יקל על הבדידות. בהצלחה!

 

[yaelia]

את רק חודש אחרי לידה

תפרגני לעצמך קצת. הכל קשה בהתחלה, כי ההסתגלות למצב החדש היא לא פשוטה. אני בטוחה שגם לבעלך קשה והוא בטח לא יודע איך לגשת לעניינים. דברי איתו. תסבירי בדיוק מה מפריע לך מה היית רוצה שיהיה ואיך. תני גם לו להגיד מה קשה לו. שניכם הורים חדשים והכל שונה ומשונה. צאי עם הקטנטן. בערבים נעים להסתובב או בבקרים לגינה הקרובה למקום מגורייך. לא תאמיני כמה אימהות במצבך תפגשי. נורא כיף ותומך ונעים שיש עם מי לדבר. החברים יחזרו. אולי הם פוחדים להפריע. גם איתם את יכולה לדבר ולהסביר. חבל סתם לגרור עצבים. והמשקל... אני מקווה שהוא ירד מהר ובקלות.

 

[אור100]

העצה הכי טובה היא לקחת את עצמך

את העגלה, את התיק, את התינוק, את הארנק עם קצת כסף ופשוט תצאי (לקניון אם חם לך מדי) ותגלי חיים מלאים בבתי קפה ואמהות עם עגלות. תצטרפי ותגלי איזה כיף זה. הכל יראה אחרת (אפילו הבעל)

 

[משוש30]

שלום יקירה ../images/Emo24.gif

קודם כל אני מבינה שהניק כבר לא אקטואלי אז מזל טוב! כמו שאמרו לך כבר תני לעצמך ולזוגיות קצת זמן. חודש זה מעט מאד זמן ואת תראי שהדברים ילכו וישתפרו. אני דווקא מרוצה מבעלך שמכין לך אוכל ועוזר בבית. הזוגיות אולי לא תחזור למה שהיא הייתה אבל היא יכולה לשנות צורה למשהו אחר ונפלא גם כן. מציעה שתמצאי בנות במצבך. מאד עוזר לצאת לפארקים שם יש מלא אמהות צעירות וכמובן יש את הפורום. קחי איזה יום. תשאבי חלב. תני לבעלך לטפל בילד צאי תעשי תספורת, תשבי עם חברה בבית קפה, תשלימי קצת שעות שינה ותראי איך היאוש מתרחק (או לפחות "נעשה יותר נוח"...

 

[חושחושה]

../images/Emo24.gifהכי הכי הכי עזר לי, להפגש עם

אמהות אחרות, לפטפט ולספר איך מרגישים, להניק ביחד,וגם פעם בשבוע לשאוב, לתת לבעל להאכיל, ולהפגש עם חברה טובה מהעבר, או פשוט להסתובב ברחובות בלעדיו, לא לשקוע בבית, עם התחושה הזו, שאת נראית ומרגישה כמו שק תפוחי-אדמה (כך אני הרגשתי) מקווה שהתהליך אצלך יהיה קצר משלי, בני בן שנה ושמונה חודשים..............ורק עכשיו אנחנו ישנים לילה(כמעט) שלם! בהצלחה!

 

[Arfilit]

את כל כך נורמלית.... ../images/Emo24.gif

אני לא יודעת לאבחן דכאון - ואולי שווה לדבר עם מישהו מקצועי, אבל אני מוכרחה לאמר שמה שאת מתארת נשמע לי כל כך נורמלי! את בסך הכל חודש אחרי הלידה! חודש!!! זה עוד לא זמן להתחיל להתקרב להתאוששות! תחשבי כמה זמן לקח לגוף שלך להגיע ללידה ומה הוא עבר במהלך הלידה - ואז תוכלי להפנים שצריך כאן זמן. הסביבה - יכול להיות שהם לא מבינים שאת צריכה עזרה? יכול להיות שהם משתדלים לתת לך את הספייס שלך? אני במשך כמה שבועות העדפתי לא לראות כמעט אף אחד. הבעל - גם עבר תהפוכה גדולה. תני לזה זמן. הרבה זמן. לעתים גם שנה ולעתים גם יותר - ודברים יסתדרו. זה לא שעד אז יהיה רק רע - יהיו תקופות יותר טובות ופחות טובות, אבל בסה"כ אתם צריכים למצוא את המקוםן שלכם במערך החדש - וזה קשה. מהבית את יכולה לצאת. שימי את הפעוט בעגלה - ויאללה - לצאת. אם אין לך כוח - אז רק עד לגינה הקרובה. אם יש קצת יותר - אז אולי להסתובב בקניון (אפשר לקנות נעליים - זה פחות מדכדך מלקנו תבגדים...). בקיצור - תני לעצמך זמן וכנראה שיהיה בסדר.