חטפתי צעקות מהפורום של פרק ב´

[דבילו]

חטפתי צעקות מהפורום של פרק ב´

בסה"כ אמרתי שקשה לי עם הבת הבכורה של החבר שלי (בת 12) שעכשיו עוברת את גיל ההתבגרות... אוי איזה ירידות חטפתי ברחתי משם כל עוד נפשי בי... מה אני עד כדי כך מגיעלה? אסור לי להרגיש ככה?

 

[נאוה פרנס, נטורופתית]

מותר, מותר!! השאלה היא למה????

לפעמים זה סוג של תחרות על תשומת ליבו, לפעמים היא באמת מגעילה בהתנהגותה לפעמים... לפעמים יש סיבה ממשית שלא קשורה למעמד שלכן לפעמים זו רגישות גיל ההתבגרות לפעמים זה חוסר הביטחון שלך... אבל... בכל מקרה מה שאת מרגישה זה מה שאת מרגישה ולעולם אל תתני לאנשים לומר לך שלא לגיטימי להרגיש משהו שממילא קיים טוב עשית שבאת לכאן. אנחנו קודם כל

ואח"כ, כשתרגעי, ניתן לך על הראש

סתאאאאם

כאמור, מותר להרגיש צריך לבחון את המשמעות ולהחליט אם משקיעים בשינוי שיאפשר לך לבנות בית עם האיש או מוותרים עליו ביחד עם בתו. ואין תשובה נכונה יש רק את מה שנכון ל ך אז מה את אומרת?

 

[מ ו צ א ת א ו ת ך]

אני צועקת ../images/Emo124.gif לפעמים אבל לא כאן

אני חושבת שקצת נפגעת וללא סיבה לקבל ביקורת זה דבר קשה מאוד וגם אני קיבלתי ועדיין מקבלת בפורום ומחוץ, לא נעים זה בטוח אבל תמיד אנחנו לא רוצים להודות באמת. במקרה חלק מהאנשים שפגשת בפורום השכן גרים גם בבית זה ומקווים שלא תרגישי אי נעימות מכך (אני לפחות). לא חושבת שרצינו בעצם להעביר עליך ביקורת כל שהיא אלא לעזור ולראות את הדברים מהצד שזה דבר הגיוני ונכון, הרי לא היית מעלה את בעייתך שם אם לא היית רוצה לקבל תשובות ולהתיעץ. את בטח לא מגעילה ואף אחד לא אמר ולא רמז על כך, אני חושבת שקשה לך ועובר עלייך המון, הכאב שלך ברור ובה ממקום כל שהוא שקשור לסיפור שכתבת, יכול להיות שלא העברת את המסר נכון ואולי לא סיפקת את כל הפרטים שבתמונה, אני עדיין חושבת שקיבלת את התשובות הנכונות ומצטערת אם היה משהו שלא נעם לך בדבריי. מוצאת

 

[רק אביגיל]

כאילו , מה כבר עשיתי ?

את אומרת. לא עשית כלום . אני בטוחה שאין כוונות רעות לאפ´חד. יכוליות שאת ה"ירידות" זו את שבחרת לראות. כמו מראה קטנה ששמת לך מול העיניים ולא מצא חן לך מה שניבט? את שלמה עם עצמך? כנראה שלא כל כך , עובדה שהנושא מציק לך. ענתה לך נאווה ונכון , יש המון סיבות אפשריות להרגשה כזו. לא כולן תלויות בך. אבל דבר אחד בטוח , התרגזויות שכאלו שאת לוקחת על עצמך הן לא בריאות לדעתי למערכת היחסים. ואם מערכת היחסים חשובה לך את צריכה ללמוד לנתב בין הצרכים של שניכם. ניסית להעמיד את עצמך במקומו? איך הוא מרגיש? איך את חושבת שהוא מרגיש? זה לא נעים שצריך לנקוט "צד" במצבים כאלו , במיוחד אם הוא אוהב את שתיכן. אז צריך לדבר על זה. את איתו. הוא איתה. שלושתכם ביחד. ולך , יש ילדים משלך? אם כן , איך הם איתו? המון אינפורמציה חסרה. אז קשה לך. וזה לגיטימי. השאלה , מה עושים עם זה. קודם שואלים את כל השאלות. ואחר כך מנסים לחפש את הפיתרונות. מותר לך להרגיש כך , אבל זה לא אומר שלא צריך לחפש פיתרון למצב , שאם ימשיך כך , על בטוח לא יוביל לתוצאה טובה. אולי ניסו להציע לך פתרונות. וזה מה שלא מצא חן בעינייך? לא טוב היות האדם מרגיש חרא במצב מסויים ומסתפק בהגדרת המצב בלי רצון לשינוי. וגם...לא טוב היות האדם לבדו. לכן , אם את מרגישה שאת רוצה להישאר בזוגיות הזו. הוא צריך להיות לך קודמקול לחבר לפני "בנזוג" .אפילו כתבת בעצמך : החבר שלי . לכן למען שניכם , עלייך לדעתי גם לנסות לפתור ולא רק לקטר על המצב. יותר קל לתת עצות לפתור בעיות כאלו מאשר רק לעודד ולאמר שאת בסדר שאת מרגישה כך. זו הסיבה כנראה שלא קיבלת "עידוד" רב להרגשתך. הפורום השכן הוא תמיד ידידותי ותומך מאוד. ואני בטוחה שכל תגובה הייתה רק מתוך כוונה טובה לעזור , גם אם נאמרו דברים חריפים בעינייך. לכן בכל זאת , גמני מציעה לך לחפש יותר בתוך עצמך את השאלה למה הרגשת שהתייחסו איך שהתייחסו. וברוכה הבאה אלינו

 

[ophra]

רוצה להזכיר לך דבילו....

איך זה נכתב שם: "אנחנו חיים יחד עם הילדים שלי וכל סוף שבוע שני שהבנות שלו באות אני חוטפת קריזה!! מה עושים? יש לי ולחבר שלי דעות שונות לגמרי לגבי הילדים ולאט לאט אני מתחילה לא לאהוב את הבת הגדולה שלו!! (בת 11 +)" ואת התגובה שלי (האישית) משם: "אני לא יכולה לייעץ מנסיון דיבלו אבל מקריאת ההודעה שלך משהו נשמע שם לא בסדר. בתפיסה שלי (ושוב, בשלב זה היא רק תיאורתית) חלק מה"חבילה" של פרק ב´ זה הילדים שלי. ושלו. אף אחד לא שאל אותם אם הם רוצים את המצב הזה אף אחד לא התייעץ איתם בבחירת בן/בת הזוג השניים של החיים ולכן תפקידנו כהורים לנסות לפענח לבד את הקשיים שלהם ולהקל עליהם כמה שאפשר אז נכון, לא הייתי שם עדיין ואני בטוחה שיש קשיים בדרך אבל לדעתי הפתרון צריך לבוא קודם כל בשיחות שלך עם בן זוגך אם גם כשאתם בשקט לבד, בחלקת אלוהים הקטנה שלכם, אתם לא מצליחים להגיע להסכמות אולי זה אומר משהו... הרי אנחנו מגיעים לפרק ב´ כבר ממקום אחר לגמרי כבר לא תלויים בזוגיות כבר אין "משפחה" (מהסוג הקלאסי) שצריך לעשות מאמצים כדי לשמר אותה הבדיקה נעשית (לדעתי) דרך השאלה: "האם טוב לנו ככה, ואיך אנחנו יכולים לעשות כדי לשמר את הטוב הזה ולשפר אותו, לאור המציאות שמקיפה אותנו" לא יודעת אם עזרתי אבל נראה לי ש"לחטוף קריזה" על הבת שלו זו דרך שעלולה להביא לאבדון של כולכם בהצלחה!!!!"

אם הרגשת שזו היתה "ירידה" חזקה מדי - קבלי את התנצלותי זו ממש לא היתה הכוונה להפך, ניסיתי להביע את דעתי בעניין בעדינות ככל האפשר אבל קראתי אותה שוב, ואני עדיין עומדת מאחורי כל מילה. להרגיש מותר לך כל דבר!!!! השאלה מה את בוחרת לעשות עם הרגשות האלו אם נעים לך איתם או שאת רוצה שהם יעברו? אבל זה כבר דיון טיפה אחר... באמת שיהיה בהצלחה

 

[נאוה פרנס, נטורופתית]

עפרה, למה את לוקחת את זה כ"כ אישי ?

האם היית היחידה שהגיבה? אולי דבילו מגיבה להצטברות של דברים? אולי היא מגיבה למישהו אחר בכלל? לא תמיד אדם מגיב לתוכן הדברים לפעמים הוא מגיב לרוח בה נאמר התוכן לפעמים מופיע שם משפט או רעיון שעושים אסוציאציה לקשר בעייתי (אימא / אבא / מישהו אחר) למה את חשה צורך להסביר ולהתנצל? ממש כמו שזה לגיטימי שהיא תרגיש כמו שהיא מרגישה כך תגובתך לגיטימית, כל זמן שנעשתה מתוך כוונה טובה. אם את שלמה עם עצמך - תגובתה של דבילו לא רלבנטית עבורך דבילו, את רוצה לפרט מה בעצם פגע בך בתגובות? למה הרגשת ננזפת? את יכולה אולי לבודד את המשפטים / מילים או את התחושות שחשבת למשמע דברים מסוימים? זה יכול לעזור לך לפענח גם את מה שקורה לך עם הבת שלו...

 

[ophra]

נאוה אחד מיתרונותיו הגדולים של

המדיום (אינטרנט בכלל, ובכלל זה גם פורומים) הוא שהוא נקי מטון דיבור נקי מ"רוח הדברים" המילים נקיות כמו שהן כמו שנכתבו עוברות מצד אחד לצד שני (או יותר) התנצלתי כי זה מה שאני נוהגת לעשות כשאנשים נפגעים ממני גם אם (ובעצם במיוחד אם) לא התכוונתי ולא הייתי מודעת שפגעתי. ההתנצלות היא לא על הדברים, כי אם על הפגיעה הרגשתי שהדברים מופנים גם אלי, כחברה ומשתתפת בפורום "פרק ב´" והרגשתי שדבילו עושה "עוול" למשתתפים שם באופן שהציגה את הדברים כאן, שהיו שונים מהותית מהצורה שבה הוצגו שם (שוב, המילים עוברות "נקי", בלי טון דיבור ברקע...) למיטב זכרוני (ויכול להיות שאני טועה) רוב התגובות היו בעיקרן ברוח דומה ("האחריות היא על ההורים" "הקושי שלה גדול מהקושי שלך" "שבי ודברי עם אבא של הילדה ונסו לפתור את הבעיה") וכדומה אבל לא בתוקפנות כפי שהוצג כאן בהיעדרה (ולו הזמנית) של ניצת, הרגשתי צורך (אולי מיותר) להגן על שמו הטוב של הפורום זהו עד כאן.

 

[מ ו צ א ת א ו ת ך]

עפ מתוקה../images/Emo140.gif

 

[האחים וויזלי]

אמא חמוד ../images/Emo6.gif

 

[נאוה פרנס, נטורופתית]

דוקא בגלל שהכתוב נקי מטון דיבור

כל אחד יכול לקרוא את הדברים בהתאם להבנתו ולמצב רוחו... אולי משהו שהיה כתוב עורר אסוציאציה מכאיבה או הזכיר מישהו שמערכת היחסים איתו/ה בעייתית? אולי היו עיצות טובות אבל הייתה חסרה לה אמפטיה את יודעת, לפעמים אדם מחפש לדעת שמישהו מבין מה עובר עליו לפעמים, מעט אמפטיה עוזרת לו, לאדם לשמוע את מה שקשה... אני לא יודעת מה היה בפורום שמה, ובכוונה אינני הולכת לבדוק. אני שומעת את דבילו מציגה מצוקה עבורי, כרגע, אין חשיבות למי צודק. יש כאן כאב. כדי לסייע לדבילו לטפל בכאב, כדי לסייע לה לברר אותו, צריך קודם להכיר בו. דבילו, אני מניחה שאת קוראת את הדיאלוג הזה. את יכולה לבודד את מה שגרם לך אי נוחות בפורום השני? משפטים שגרמו לך לתחושה שאת ננזפת? אמירות שנשמעו לך כועסות או בקורתיות? מה חיפשת מהם? (ציפיות) מה קיבלת? מה לא? (אכזבות) שימי לב, אני לא שואלת על תוכן השאלה נוגעת לדברים שהשפיעו על הרגשתך... אילו אסוציאציות עלו לך בקריאת התגובות?

 

[ניצת שושן]

עפ מתוקה ../images/Emo24.gif

איזו לויאליות לפורום מקסימה שכמותך. ראיתי את הודעתה של דבילו כשנכתבה ובחרתי לא להגיב. למה? כיוון שאיני מרגישה כל צורך להתנצל כאן. אם היא היתה פונה אלינו בפורום ואומרת נפגעתי,היה מקום לשאול ממה,להסביר ואולי אף להתנצל,אך כיוון שלא כך נעשה ובחירתה היתה להגיע לכאן ולהוציא דיבה על הפורום ,מכבדת את רצונה... יודעת שכל אחד מאלו שהגיבו אצלנו בפורום באו ממקום טוב,ממקום של לעזור ולהראות לה דרך אחרת. נכון נכתבו גם דברים שאולי לא נעמו לאזניה,אך צר לי ,אדם שבה להתייעץ צריך לדעת להקשיב למה שמנסים לומר לו. בכל מקרה חבל לי וצר לי על הילדים שנקלעו למצב הזה.

 

[רק אביגיל]

../images/Emo45.gif../images/Emo24.gif