חיבוק למשפחות

חיבוק למשפחות

אנחנו גם משפחה שנפגעה מהאנורקסיה! בתי בת 18 חולה במחלה ומטופלת היטב במסגרת פרטית ולא אישפוז! הכאב, התסכול, החרדה, העלבון, הדאגה, הגעגועים לזמנים טובים יותר כל זאת היא נחלתה של משפחה עם אנורקסיה. קראתי על ההורים, על החולים עצמם ולא קראתי על האחים, אני כאמא לשלשה ילדים וביניהן הגדולה חולה דואגת גם לשני ילדי שחווים פחד וכאב, אני בכל כוחותיי מנסה לשמור על אוירה "נורמלית" ואופטימית - אנחנו משפחה מאוד מלוכדת וחמה אך הקושי לחיות בבית עם המראה המשתנה של בתי, העצבות, האדישות כלפי האחר, הכעסים האובססיביים בעצם ההתנקות מהמשפחה בארוחות ובבלויים היא מאוד קשה גם לאחים! אשמח לשמוע טיפ על הנושא המשפחתי כולל האחים. אשמח גם לשתף ולייעץ ולתמוך הרי אנו שעובריםזאת יחד עם החולה יכולים לייעץ מנסיוננו הרגשי כמובן(את המקצוע נשאיר למקצוענים לעשות את העבודה) לעיתים יותר מאנשי מקצוע ב"תיאוריה". אני מחבקת את כולם "אמא"
 

rolan

New member
חיבוק גדול וחם

גם לך אמא
מה שאת מספרת מוכר כל כך והוא נחלתם של כל בני המשפחות, בצורה כזו או אחרת. אשריה של בתך שזכתה למשפחה חמה ותומכת, מסיפורים ששמענו כאן (מפי חולות) יש משפחות המתעלמות ממצוקתן. כפי שאני מכירה מנסיוני, כאשר החולה מטופלת, מטופלת יחד איתה כל המשפחה ואז יש מקום לביטוי לכל הרגשות והתסכולים שהזכרת. אין מתכון אחד לכולם, החשוב מכל הוא לתת הרבה מאוד חום ואהבה למרות שהשדר מהחולות הוא - "הניחו לי" או "לא רוצה עזרה" וכד'... יש משפט אחד חשוב שאמר לי הרופא שטיפל בבתי עוד ביום הראשון לאשפוזה ומאז הוא חרוט עמוק בלבי: "אל תכעסו עליה, היא לא אשמה, תנו לה הרבה אהבה, היא זקוקה לה!". ובנימה חמימה ואוהבת - ברוכה הבאה
 
עוד חיבוק תודה

זה נורא מחזק לתקשר עם אנשים כמוך שעברו את אותן תחושות, אני כמוך מאמינה שהאהבה צריכה לבוא מהמשפחה והטיפול מאנשי המקצוע-אמנם יש ימים שהטזה שלי ניראית מופרכת אבל העתיד יוכיח כניראה אחרת. בתי מעל גיל 18 ומטופלת אצל דיאטנית באופן פרטי ואצל פסיכיאטרית מומחית בנושא - התחלנו לפני כ-חודש וחצי והיות ובתי מעל גיל 18 כל שיתוף שלנו אמור להיות בהסכמתה. אני מקוה שבאיזשהו שלב המטפלת תזמן אותנו לשיחה אני בכל אופן אשאל על שיתוף המשפחה בנושא כשזה במסגרת פרטית כזו. הייתי בשמחה הולכת עם בעלי וילדי לקבוצת תמיכה של משפחות ואחים שעברו את זה. האם השינוי מתחולל פתאום או שיש הדרגתיות? בנתיים עוד חיבוק! "אמא"
 

rolan

New member
שוב

אין אחד דומה למשנהו... יש מי שאצלו התהליך ארוך ויש מי שאצלו זה קורה בפתאומית ומהר, כמו שקרה עם בתי. ככה זה בתהליכים הקשורים לנבכי נפשם של אנשים. אנחנו שונים האחד מהשני וכך גם תגובותינו. סבלנות, הרבה סבלנות, כח ואהבה. אני ממליצה לך לקרוא בבלוג שלי, שם אני מספרת בהרחבה על מחלתה של בתי. אולי יתן לך קצת מושג איך זה אצל אחרים ואולי יועיל במשהו.
 
למעלה