חיבור
ברגיל, אשמח לחוות דעת והצעות לשיפור
+ את המשפט הראשון בחיבור העתקתי מהמטלה, זה קביל?
מטלה 2 במטלות כתיבה לתרגול של המרכז הארצי (https://www.nite.org.il/files/psych/new_psych/verbal-hebrew.pdf)
לאחרונה פורסמו תקנות המעלות העלאה ניכרת את מחירי הסיגריות ומרחיבות את ההגבלות על העישון במקומות ציבוריים. לאור תקנות אלו, חלק מהאוכלוסיה המעשנת, עליה לתקנות אלו יש השפעות, מרגיש נרדף. כמעשנת, לאחר פרסום תקנות אלו, נאלצתי להפחית בכמות הסיגריות הנצרכות על-ידי ולעבור לסיגריות מגולגלות, שכן מחירן לרוב נמוך משמעותית משל סיגריות רגילות. דוגמא לכך היא שי גולדן, עיתונאי, זה מקוּמם מכך שהוא צריך לשלם יותר על הסיגריות, ומרגיש כפושע כאשר מעשן בציבור. האם המעשנים אכן נרדפים?
עצם התקנה המעלה את מחירי הסיגריות, משמעה גריעה בצורה חד משמעית מכיסו של המעשן, אם ברצונו להמשיך ולצרוך את אותו מותג שצרך עד כה, וכמות סיגריות זהה לזו שצרך לפני העלאה. בנוסף, התקנות המרחיבות את ההגבלות על העישון במקומות ציבוריים מיושמות לעיתים באופן הלוקה בחסר, ובכך עלולות לפגוע באדם מעשן. דוגמא לכך ניתן לראות על גבי רציפי רכבת ישראל (לפחות בחלקם): נקבע כי "העישון בכל מתחמי הרכבת אסור, פרט למקומות המיועדים לכך" (כפי שנשמע מתוך הכרוז ברציפי הרכבת).למקומות אלו הוקצות קצוות הרציפים, והם אינם מקוּרים. ביום גשום, או ביום בו השמש קופחת מעל, עלול אדם המעשן הנמצא על הרציף במקום התחום לכך, להרגיש ניכור, כאילו באופן מסויים הוגלה מפני החברה, עצם היותו מעשן.
מאידך, נראה כי הסיבות לפרסום התקנות סבירות, הגיוניות: ההגבלות הנוגעות לעישון בציבור מטרתן רווחת הכלל. היבט זה חיובי משום שמטרתו לגשר על פערים ושוני בחברה; אפילו שי גולדמן, הטוען כי מרגיש כ"פושע מבוקש" כאשר מעשן בציבור, מבין מנסיונו, כי העישון מטריד חלק לא מבוטל מהאוכלוסייה סביבו. ואומנם, ייתכן כי שי גולדמן נאור מספיק בכדי לכבד את אלו שהעישון מפריע להם, אך ייתכנו גם רבים עם גישה שונה, לא סובלנית כלפי לא-מעשנים. חקיקת משנה נועדה להכריע במקרים כאלו ולמנוע מצבים בהם עלול להגרם נזק עקב שיקול דעת מוטעה. את העלאה במחירי הסיגריות ניתן להסביר כך - כסף נכנס לקופות המדינה דרך ציבור המעשנים, וכסף יוצא עבורם, משמש לסיבסוד שירותים רפואיים הנגרמים מנזקי העישון או לתיקון רכוש הנהרס משריפות שמקורן בבדלי סיגריה, למשל. את בלבולו של גולדמן לגבי הסיבות לכך שעכשיו הוא צריך לשלם יותר מבעבר, ניתן להפיג באופן חלקי אם הבסיס לקבלת ההחלטות בנוגע לתקנות החדשות מורכב משיקול טכני, כזה המאוזן לפי ההכנסות וההוצאות שמקורן בציבור המעשן. אומנם נכון כי אולי גולדמן, כפרט המעשן, נפגע כתוצאה משינויים אלו, אך ההשפעה על ציבור המעשנים הכולל, בו אנו עוסקים, מתיישבת בקנה מידה עם ההעלאה במחירי הסיגריות.
לסיכום, דעתי היא, בהיעדר ידיעה נוספת לגבי בסיס קבלת ההחלטות הנוגעות לתקנות המדוברות, שאין ציבור המעשנים נרדף. נכון שקיימת הרעה במצבם מבחינות מסויימות, אך זהו, כך נראה, פֹעל יוצא של הגורם אותו מייעלים באמצעות תקנות העישון החדשות, דאגה לנוחות, בריאות ורווחת הכלל, ואילוצים כלכליים, שמקורם ממילא ציבור המעשנים. עם זאת, אין בכך בכדי לבטל את הרגשות השליליים של חלק מציבור המעשנים; על המחוקקים והמבצעים ליישם את התקנות החדשות על הצד הטוב ביותר, תוך כדי הכרה והתחשבות בהשפעות של השינויים על אדם המעשן.
ברגיל, אשמח לחוות דעת והצעות לשיפור
+ את המשפט הראשון בחיבור העתקתי מהמטלה, זה קביל?
מטלה 2 במטלות כתיבה לתרגול של המרכז הארצי (https://www.nite.org.il/files/psych/new_psych/verbal-hebrew.pdf)
לאחרונה פורסמו תקנות המעלות העלאה ניכרת את מחירי הסיגריות ומרחיבות את ההגבלות על העישון במקומות ציבוריים. לאור תקנות אלו, חלק מהאוכלוסיה המעשנת, עליה לתקנות אלו יש השפעות, מרגיש נרדף. כמעשנת, לאחר פרסום תקנות אלו, נאלצתי להפחית בכמות הסיגריות הנצרכות על-ידי ולעבור לסיגריות מגולגלות, שכן מחירן לרוב נמוך משמעותית משל סיגריות רגילות. דוגמא לכך היא שי גולדן, עיתונאי, זה מקוּמם מכך שהוא צריך לשלם יותר על הסיגריות, ומרגיש כפושע כאשר מעשן בציבור. האם המעשנים אכן נרדפים?
עצם התקנה המעלה את מחירי הסיגריות, משמעה גריעה בצורה חד משמעית מכיסו של המעשן, אם ברצונו להמשיך ולצרוך את אותו מותג שצרך עד כה, וכמות סיגריות זהה לזו שצרך לפני העלאה. בנוסף, התקנות המרחיבות את ההגבלות על העישון במקומות ציבוריים מיושמות לעיתים באופן הלוקה בחסר, ובכך עלולות לפגוע באדם מעשן. דוגמא לכך ניתן לראות על גבי רציפי רכבת ישראל (לפחות בחלקם): נקבע כי "העישון בכל מתחמי הרכבת אסור, פרט למקומות המיועדים לכך" (כפי שנשמע מתוך הכרוז ברציפי הרכבת).למקומות אלו הוקצות קצוות הרציפים, והם אינם מקוּרים. ביום גשום, או ביום בו השמש קופחת מעל, עלול אדם המעשן הנמצא על הרציף במקום התחום לכך, להרגיש ניכור, כאילו באופן מסויים הוגלה מפני החברה, עצם היותו מעשן.
מאידך, נראה כי הסיבות לפרסום התקנות סבירות, הגיוניות: ההגבלות הנוגעות לעישון בציבור מטרתן רווחת הכלל. היבט זה חיובי משום שמטרתו לגשר על פערים ושוני בחברה; אפילו שי גולדמן, הטוען כי מרגיש כ"פושע מבוקש" כאשר מעשן בציבור, מבין מנסיונו, כי העישון מטריד חלק לא מבוטל מהאוכלוסייה סביבו. ואומנם, ייתכן כי שי גולדמן נאור מספיק בכדי לכבד את אלו שהעישון מפריע להם, אך ייתכנו גם רבים עם גישה שונה, לא סובלנית כלפי לא-מעשנים. חקיקת משנה נועדה להכריע במקרים כאלו ולמנוע מצבים בהם עלול להגרם נזק עקב שיקול דעת מוטעה. את העלאה במחירי הסיגריות ניתן להסביר כך - כסף נכנס לקופות המדינה דרך ציבור המעשנים, וכסף יוצא עבורם, משמש לסיבסוד שירותים רפואיים הנגרמים מנזקי העישון או לתיקון רכוש הנהרס משריפות שמקורן בבדלי סיגריה, למשל. את בלבולו של גולדמן לגבי הסיבות לכך שעכשיו הוא צריך לשלם יותר מבעבר, ניתן להפיג באופן חלקי אם הבסיס לקבלת ההחלטות בנוגע לתקנות החדשות מורכב משיקול טכני, כזה המאוזן לפי ההכנסות וההוצאות שמקורן בציבור המעשן. אומנם נכון כי אולי גולדמן, כפרט המעשן, נפגע כתוצאה משינויים אלו, אך ההשפעה על ציבור המעשנים הכולל, בו אנו עוסקים, מתיישבת בקנה מידה עם ההעלאה במחירי הסיגריות.
לסיכום, דעתי היא, בהיעדר ידיעה נוספת לגבי בסיס קבלת ההחלטות הנוגעות לתקנות המדוברות, שאין ציבור המעשנים נרדף. נכון שקיימת הרעה במצבם מבחינות מסויימות, אך זהו, כך נראה, פֹעל יוצא של הגורם אותו מייעלים באמצעות תקנות העישון החדשות, דאגה לנוחות, בריאות ורווחת הכלל, ואילוצים כלכליים, שמקורם ממילא ציבור המעשנים. עם זאת, אין בכך בכדי לבטל את הרגשות השליליים של חלק מציבור המעשנים; על המחוקקים והמבצעים ליישם את התקנות החדשות על הצד הטוב ביותר, תוך כדי הכרה והתחשבות בהשפעות של השינויים על אדם המעשן.
