אז בשביל רון. כמה פרטים על ככר מוגרבי ועל החיים בכלל
מתחת לקולנוע שכן אחר כבוד תאטרון הקאמרי. שם ראיתי את ההצגה של סטיינבק
"על עכברים ואנשים " עם יוסף ידין ז"ל .אבל לענייננו ברחבה לפני הקולנוע מכר ה"יקה" נקניקיות בלחמניה וחרדל .על ראשו היה כובע לבן מבד. כזה שהיה פעם לשפים. וכתובת על הסינר "חתוף ואכול" בפינה קרוב יותר לרחוב בן יהודה
ניגן העוור התימני על מנדולינה את השיר.
יושב אני ברחוב בדד
ומחכה לאיש אחד
וכו
בהמשך ישבו מצחצחי הנעלים
נכון שרנו
חֶבְרַיָּא, חֶבְרַיָּא
מַה נַּעֲשֶׂה בְּלִי עֲבוֹדָה?
אֵיפֹה וְאֵיפֹה
וְאֵיפֹה נַעֲבֹד
אבגדור המאירי (ידיד המשפחה כתב)
היי, היי, היי נעליים
בלי סוליות נעליים
והאבן צורבת את הרגליים
צורבת, צורבת, צורבת
נכון היה קשה אבל החיים היו יותר שקטים ויפים.
איך שמחנו לחצי "ביצה רוסית" מקוה שאתם מכירים.
כן היה נחמד ה"כלניות" חילקו מסטיקים בטעם קינמון.
לא אהבתי .
חפרתי מספיק שלכם צ'י