חידה לכבוד שבוע הזית
- פותח הנושא מיכה רגב
- פורסם בתאריך
מדוע גזע עץ הזית חלול...?
יש שתי אגדות שמספרות על כך. אגדה אחת של היהודים, שמספרת שגזעו זל עץ הזית חלול בגלל אבלו על חורבן בית המקדש, שמרוב צער תוכו נאכל... ואילו הערבים, שצערו של עץ הזית היה בגלל מותו של הנביא מוחמד... לא ידועה לי סיבה נוספת לכך שממלאים את הגזע החלול באבנים, חוץ מהסיבה שאתה העלית, והיא לחיזוק העץ שגזעו נחלש... לילה טוב
יש שתי אגדות שמספרות על כך. אגדה אחת של היהודים, שמספרת שגזעו זל עץ הזית חלול בגלל אבלו על חורבן בית המקדש, שמרוב צער תוכו נאכל... ואילו הערבים, שצערו של עץ הזית היה בגלל מותו של הנביא מוחמד... לא ידועה לי סיבה נוספת לכך שממלאים את הגזע החלול באבנים, חוץ מהסיבה שאתה העלית, והיא לחיזוק העץ שגזעו נחלש... לילה טוב
../images/Emo127.gif כן ו- ../images/Emo35.gif
לגבי חורבן הבית לא ידוע לי, אך כנראה שזה עירבוב של מסורות. מלבד האגדות והמסורות, ישנן עוד סיבות: רצ"ב האגדה המוסלמית: האגדה מספרת, שביום מותו של הנביא מוחמד, ירד אבל כבד על כל העולם. תאבלו המאמינים, חיות השדה, העשבים והעצים. אך יותר מכולם התאבלו עצי הפרי - התאנה, הרימון והגפן. לאות צער ואבל, השירו העצים את עליהם הירוקים ועמדו בשלכת. גם הזית, מלך עצי הפרי נעטף באבל כבד. החלל שבתוכו הלך והתרחב עד למאוד, ובגזעו העבה והחסון, נחרשו קמטים עבים כמקלעת. אך ענפיו המשיכו בלבלובם, והיו מכוסים בשפע של עלווה ירוקה-כסופה. הסתכלו העצים על עץ הזית והתרעמו: "אתה מלך עצי הפרי, הכי לא נאה לך להתאבל על מות הנביא?" ענה להם עץ הזית: "אתם השרתם את עליכם למען ייראה צערכם ברבים, אך צערכם חיצוני הוא ובן-חלוף, ובמהרה תגדלו עלים חדשים ותשובו לשגרת יומכם; ואילו אני, צערי כה עמוק, כי יבש לבבי עם בוא הבשורה המרה, ומוח גזעי נמק וכלה". מאז גדלה הערצת המוסלמים לעץ הזית, והם הפכוהו לסמל היראה והכבוד.
לגבי חורבן הבית לא ידוע לי, אך כנראה שזה עירבוב של מסורות. מלבד האגדות והמסורות, ישנן עוד סיבות: רצ"ב האגדה המוסלמית: האגדה מספרת, שביום מותו של הנביא מוחמד, ירד אבל כבד על כל העולם. תאבלו המאמינים, חיות השדה, העשבים והעצים. אך יותר מכולם התאבלו עצי הפרי - התאנה, הרימון והגפן. לאות צער ואבל, השירו העצים את עליהם הירוקים ועמדו בשלכת. גם הזית, מלך עצי הפרי נעטף באבל כבד. החלל שבתוכו הלך והתרחב עד למאוד, ובגזעו העבה והחסון, נחרשו קמטים עבים כמקלעת. אך ענפיו המשיכו בלבלובם, והיו מכוסים בשפע של עלווה ירוקה-כסופה. הסתכלו העצים על עץ הזית והתרעמו: "אתה מלך עצי הפרי, הכי לא נאה לך להתאבל על מות הנביא?" ענה להם עץ הזית: "אתם השרתם את עליכם למען ייראה צערכם ברבים, אך צערכם חיצוני הוא ובן-חלוף, ובמהרה תגדלו עלים חדשים ותשובו לשגרת יומכם; ואילו אני, צערי כה עמוק, כי יבש לבבי עם בוא הבשורה המרה, ומוח גזעי נמק וכלה". מאז גדלה הערצת המוסלמים לעץ הזית, והם הפכוהו לסמל היראה והכבוד.
חברים, הנה פתרון החידה.
חלקכם עניתם נכון, וחלקכם רק בחלק. נכון התשובות אינן חד-משמעיות - כלומר תתכנה עוד, ואשמח לשמוע. זה מה שאספתי במסגרת מחקר קטן שערכתי בנושא הזית - עצי זית, גידול זיתים, סוגי זיתים, בתי בד, וייצור שמן הזית לסוגיו. אז הנה התשובות לחידה: מילוי האבנים נעשה על מנת למנוע מבעלי חיים להשתכן בגזע, דבר שעלול לגרום לחימצון העץ. התיאור מופיע בתלמוד ושם כתוב "טוענו באבנים". האבנים הם חומר זמין מהשטח. במסכת מנחות, דף פ"ה עמוד ב' כתוב: "אדם עוזק תחת זיתיו" - אדם מסקל אבנים תחת עצי הזית. מה שמתיישב אולי שמתוך עצלות, הפלאח מסקל וזורק את האבנים לכל חור פנוי. אבנים קרות בלילה נירטבות מהטל והמים ניגרים מטה ומשקים את העץ. כדי שבזמן המסיק לא יפלו לתוך החור הזיתים שמופלים על ידי המקלות. שכל מיני נחשים ועקרבים לא ימצאו שם מקום מחבוא ויסכנו את הפאלחים. לחזק את הגזע הזקן ולתמוך בו. האבנים שומרות חום ופולטות אותו במשך הלילה. בתהליך הזה מתעבה טל ויוצר מיקרו אקלים לח שמגביר את התנובה. זאת בנוסף לתמיכה הפיזית שהעץ מקבל, אחרי שהלב שלו נאכל. חלק ניכר מהמסיק נעשה בנקיפה, עץ חלול עלול להשבר ללא התמיכה הזו. בימי המסיק מסתובבים כל המשפחות בשטח, וזו הזדמנות נפלאה למפגשים אסורים בין בני / בנות הכפר. כיוון שגיזעו של הזית חלול, וכדי למנוע מהצעירים למצוא מיסתור הורמונלי בגזעו, ממלאים אותו אבנים. חלל עץ הזית עלול לשמש כארובה במידה ופורצת דליקה, או אז העץ ישרף. מילוי האבנים מונע את אפקט הארובה. האבנים בחלל עץ הזית נועדו למנוע מהשמש ליבש את העץ מתוכו וכאן אפשר להוסיף את ענין הלחות שמשאירה את הגזע לח.
חלקכם עניתם נכון, וחלקכם רק בחלק. נכון התשובות אינן חד-משמעיות - כלומר תתכנה עוד, ואשמח לשמוע. זה מה שאספתי במסגרת מחקר קטן שערכתי בנושא הזית - עצי זית, גידול זיתים, סוגי זיתים, בתי בד, וייצור שמן הזית לסוגיו. אז הנה התשובות לחידה: מילוי האבנים נעשה על מנת למנוע מבעלי חיים להשתכן בגזע, דבר שעלול לגרום לחימצון העץ. התיאור מופיע בתלמוד ושם כתוב "טוענו באבנים". האבנים הם חומר זמין מהשטח. במסכת מנחות, דף פ"ה עמוד ב' כתוב: "אדם עוזק תחת זיתיו" - אדם מסקל אבנים תחת עצי הזית. מה שמתיישב אולי שמתוך עצלות, הפלאח מסקל וזורק את האבנים לכל חור פנוי. אבנים קרות בלילה נירטבות מהטל והמים ניגרים מטה ומשקים את העץ. כדי שבזמן המסיק לא יפלו לתוך החור הזיתים שמופלים על ידי המקלות. שכל מיני נחשים ועקרבים לא ימצאו שם מקום מחבוא ויסכנו את הפאלחים. לחזק את הגזע הזקן ולתמוך בו. האבנים שומרות חום ופולטות אותו במשך הלילה. בתהליך הזה מתעבה טל ויוצר מיקרו אקלים לח שמגביר את התנובה. זאת בנוסף לתמיכה הפיזית שהעץ מקבל, אחרי שהלב שלו נאכל. חלק ניכר מהמסיק נעשה בנקיפה, עץ חלול עלול להשבר ללא התמיכה הזו. בימי המסיק מסתובבים כל המשפחות בשטח, וזו הזדמנות נפלאה למפגשים אסורים בין בני / בנות הכפר. כיוון שגיזעו של הזית חלול, וכדי למנוע מהצעירים למצוא מיסתור הורמונלי בגזעו, ממלאים אותו אבנים. חלל עץ הזית עלול לשמש כארובה במידה ופורצת דליקה, או אז העץ ישרף. מילוי האבנים מונע את אפקט הארובה. האבנים בחלל עץ הזית נועדו למנוע מהשמש ליבש את העץ מתוכו וכאן אפשר להוסיף את ענין הלחות שמשאירה את הגזע לח.
שם טוב משמן טוב..המעשיה שלי
שנים לא מעט אני נוהג לקנות את מיכל השמן הצהוב ההוא[18 ליטר]בבית הבד אשר בכפר הדרוזי ג'ת שבגליל. המשפחה הזו מוכרת את מרכולתה בשוק של יום רביעי בצור שלום שבקריות. זיתים מסוגים שונים,שמן זית,וכמובן לבנה טעימה. כך הכרנו בעצם..ומידי שנה בימים האלו ממש אנחנו שם בבית הבד המשומן ההוא שבפאתי הכפר מטה. מחירי השמן נתונים לחסדי התוצרת הנקטפת וישנן שנים כפי שידוע שהיבול מועט והמחיר בשמים[כמו השנה למשל] אבל הרגל זה הרגל והפלצנות של כולנו בנושא הבריאותי מככבת כאן בגדול. אז באותה נסיעה לכאן לבית הבד לפני שנה בדיוק..בדרך הארוכה מבית הבד ובתי הכפר חזרה לכביש הראשי המרוחק אשתי מצביעה לצד הדרך ואומרת לי לעצור! ארנק.. ארנק שחור ותפוח מונח שם בצד הדרך.אשתי יוצאת ומרימה אותו וכבר אנחנו מחטטים לבדוק תכולתו. אלף שקלים בקירוב..המון תעודות וכרטיסי אשראי וכל מה שכולנו מחזיקים בארנק שכזה. חושבים קצת וללא היסוס ואני כבר מסתובב לכיוון הכפר לנסות להשיב את האבדה. עוצר ושואל כפריים ומראה את צילום תעודת הזהות ואנחנו מופנים לעבר בית גדול הנמצא לא הרחק מהצומת הראשית שבכפר. נוהג את רכבי ועוצר בחניית הבית המוקף צמחיה עשירה. כל בני הבית יוצאים לראות מיהם האורחים הזרים. אני יוצא ושואל שם;מי איבד ארנק? תימהון על פניהם של המשפחה הענפה ומושכים בכתפיהם..לא אנחנו! ובכל זאת אני ממשיך..של מי הארנק הזה כשאני מצביע עליו בידי. או אז ניגשת אלי הזקנה שם וחיוך על פניה והיא אומרת..כן כן זה שלי יעני. אני מושיט לה והיא מכניסה לסינורה הפירחוני מבלי לבדוק בכלל,לשאלתי למה היא לא בודקת היא משיבה שאם הגענו עד אליה אז בטח גם הכל נמצא שם. והיא ממשיכה חצי עברית חצי ערבית שהיא אכן נסעה לקניות והניחה את הארנק על גג המכונית של בנה וכך..הוא נפל. ואז כשסיימה לתאר עמדנו לגשת לרכב ולנסוע משם...לא לא אדוני,אתה לא הולך מפה אמר לי הבעל ההוא. ואחר כבוד עמד על זה שניכנס פנימה אל הבית ואל הסלון המקושט בהמון צילומים של מפורסמים וקציני צהל הבכירים ביותר.אני מתיישב ומביט ורואה שם את ראשי הממשלות שלנו והרמטכ'לים המצולמים עם האיש הזה במדים ובעל דרגה בכירה ביותר. הכיבוד מתחיל להגיע במגשי המתכת הבוהקים האלה..אין מילים לתאר מה הוגש שם לכבודנו כשכל המשפחה הענפה הזאת יושבת מולנו ומתחננים שנאכל ונטעם מהכל. גם הקפה המסורתי..ובמושב לצידי אני מגלה שני בקבוקי שמן זית מייצור עצמי של המשפחה שמישהו הניח שם כתשורה!..ואנחנו לכיוון הבית בקריות. *הסיפור של המשפחה..הנה
שנים לא מעט אני נוהג לקנות את מיכל השמן הצהוב ההוא[18 ליטר]בבית הבד אשר בכפר הדרוזי ג'ת שבגליל. המשפחה הזו מוכרת את מרכולתה בשוק של יום רביעי בצור שלום שבקריות. זיתים מסוגים שונים,שמן זית,וכמובן לבנה טעימה. כך הכרנו בעצם..ומידי שנה בימים האלו ממש אנחנו שם בבית הבד המשומן ההוא שבפאתי הכפר מטה. מחירי השמן נתונים לחסדי התוצרת הנקטפת וישנן שנים כפי שידוע שהיבול מועט והמחיר בשמים[כמו השנה למשל] אבל הרגל זה הרגל והפלצנות של כולנו בנושא הבריאותי מככבת כאן בגדול. אז באותה נסיעה לכאן לבית הבד לפני שנה בדיוק..בדרך הארוכה מבית הבד ובתי הכפר חזרה לכביש הראשי המרוחק אשתי מצביעה לצד הדרך ואומרת לי לעצור! ארנק.. ארנק שחור ותפוח מונח שם בצד הדרך.אשתי יוצאת ומרימה אותו וכבר אנחנו מחטטים לבדוק תכולתו. אלף שקלים בקירוב..המון תעודות וכרטיסי אשראי וכל מה שכולנו מחזיקים בארנק שכזה. חושבים קצת וללא היסוס ואני כבר מסתובב לכיוון הכפר לנסות להשיב את האבדה. עוצר ושואל כפריים ומראה את צילום תעודת הזהות ואנחנו מופנים לעבר בית גדול הנמצא לא הרחק מהצומת הראשית שבכפר. נוהג את רכבי ועוצר בחניית הבית המוקף צמחיה עשירה. כל בני הבית יוצאים לראות מיהם האורחים הזרים. אני יוצא ושואל שם;מי איבד ארנק? תימהון על פניהם של המשפחה הענפה ומושכים בכתפיהם..לא אנחנו! ובכל זאת אני ממשיך..של מי הארנק הזה כשאני מצביע עליו בידי. או אז ניגשת אלי הזקנה שם וחיוך על פניה והיא אומרת..כן כן זה שלי יעני. אני מושיט לה והיא מכניסה לסינורה הפירחוני מבלי לבדוק בכלל,לשאלתי למה היא לא בודקת היא משיבה שאם הגענו עד אליה אז בטח גם הכל נמצא שם. והיא ממשיכה חצי עברית חצי ערבית שהיא אכן נסעה לקניות והניחה את הארנק על גג המכונית של בנה וכך..הוא נפל. ואז כשסיימה לתאר עמדנו לגשת לרכב ולנסוע משם...לא לא אדוני,אתה לא הולך מפה אמר לי הבעל ההוא. ואחר כבוד עמד על זה שניכנס פנימה אל הבית ואל הסלון המקושט בהמון צילומים של מפורסמים וקציני צהל הבכירים ביותר.אני מתיישב ומביט ורואה שם את ראשי הממשלות שלנו והרמטכ'לים המצולמים עם האיש הזה במדים ובעל דרגה בכירה ביותר. הכיבוד מתחיל להגיע במגשי המתכת הבוהקים האלה..אין מילים לתאר מה הוגש שם לכבודנו כשכל המשפחה הענפה הזאת יושבת מולנו ומתחננים שנאכל ונטעם מהכל. גם הקפה המסורתי..ובמושב לצידי אני מגלה שני בקבוקי שמן זית מייצור עצמי של המשפחה שמישהו הניח שם כתשורה!..ואנחנו לכיוון הבית בקריות. *הסיפור של המשפחה..הנה
שם טוב משמן טוב..המעשיה שלי
שנים לא מעט אני נוהג לקנות את מיכל השמן הצהוב ההוא[18 ליטר]בבית הבד אשר בכפר הדרוזי ג'ת שבגליל. המשפחה הזו מוכרת את מרכולתה בשוק של יום רביעי בצור שלום שבקריות. זיתים מסוגים שונים,שמן זית,וכמובן לבנה טעימה. כך הכרנו בעצם..ומידי שנה בימים האלו ממש אנחנו שם בבית הבד המשומן ההוא שבפאתי הכפר מטה. מחירי השמן נתונים לחסדי התוצרת הנקטפת וישנן שנים כפי שידוע שהיבול מועט והמחיר בשמים[כמו השנה למשל] אבל הרגל זה הרגל והפלצנות של כולנו בנושא הבריאותי מככבת כאן בגדול. אז באותה נסיעה לכאן לבית הבד לפני שנה בדיוק..בדרך הארוכה מבית הבד ובתי הכפר חזרה לכביש הראשי המרוחק אשתי מצביעה לצד הדרך ואומרת לי לעצור! ארנק.. ארנק שחור ותפוח מונח שם בצד הדרך.אשתי יוצאת ומרימה אותו וכבר אנחנו מחטטים לבדוק תכולתו. אלף שקלים בקירוב..המון תעודות וכרטיסי אשראי וכל מה שכולנו מחזיקים בארנק שכזה. חושבים קצת וללא היסוס ואני כבר מסתובב לכיוון הכפר לנסות להשיב את האבדה. עוצר ושואל כפריים ומראה את צילום תעודת הזהות ואנחנו מופנים לעבר בית גדול הנמצא לא הרחק מהצומת הראשית שבכפר. נוהג את רכבי ועוצר בחניית הבית המוקף צמחיה עשירה. כל בני הבית יוצאים לראות מיהם האורחים הזרים. אני יוצא ושואל שם;מי איבד ארנק? תימהון על פניהם של המשפחה הענפה ומושכים בכתפיהם..לא אנחנו! ובכל זאת אני ממשיך..של מי הארנק הזה כשאני מצביע עליו בידי. או אז ניגשת אלי הזקנה שם וחיוך על פניה והיא אומרת..כן כן זה שלי יעני. אני מושיט לה והיא מכניסה לסינורה הפירחוני מבלי לבדוק בכלל,לשאלתי למה היא לא בודקת היא משיבה שאם הגענו עד אליה אז בטח גם הכל נמצא שם. והיא ממשיכה חצי עברית חצי ערבית שהיא אכן נסעה לקניות והניחה את הארנק על גג המכונית של בנה וכך..הוא נפל. ואז כשסיימה לתאר עמדנו לגשת לרכב ולנסוע משם...לא לא אדוני,אתה לא הולך מפה אמר לי הבעל ההוא. ואחר כבוד עמד על זה שניכנס פנימה אל הבית ואל הסלון המקושט בהמון צילומים של מפורסמים וקציני צהל הבכירים ביותר.אני מתיישב ומביט ורואה שם את ראשי הממשלות שלנו והרמטכ'לים המצולמים עם האיש הזה במדים ובעל דרגה בכירה ביותר. הכיבוד מתחיל להגיע במגשי המתכת הבוהקים האלה..אין מילים לתאר מה הוגש שם לכבודנו כשכל המשפחה הענפה הזאת יושבת מולנו ומתחננים שנאכל ונטעם מהכל. גם הקפה המסורתי..ובמושב לצידי אני מגלה שני בקבוקי שמן זית מייצור עצמי של המשפחה שמישהו הניח שם כתשורה!..ואנחנו לכיוון הבית בקריות. *הסיפור של המשפחה..הנה
שנים לא מעט אני נוהג לקנות את מיכל השמן הצהוב ההוא[18 ליטר]בבית הבד אשר בכפר הדרוזי ג'ת שבגליל. המשפחה הזו מוכרת את מרכולתה בשוק של יום רביעי בצור שלום שבקריות. זיתים מסוגים שונים,שמן זית,וכמובן לבנה טעימה. כך הכרנו בעצם..ומידי שנה בימים האלו ממש אנחנו שם בבית הבד המשומן ההוא שבפאתי הכפר מטה. מחירי השמן נתונים לחסדי התוצרת הנקטפת וישנן שנים כפי שידוע שהיבול מועט והמחיר בשמים[כמו השנה למשל] אבל הרגל זה הרגל והפלצנות של כולנו בנושא הבריאותי מככבת כאן בגדול. אז באותה נסיעה לכאן לבית הבד לפני שנה בדיוק..בדרך הארוכה מבית הבד ובתי הכפר חזרה לכביש הראשי המרוחק אשתי מצביעה לצד הדרך ואומרת לי לעצור! ארנק.. ארנק שחור ותפוח מונח שם בצד הדרך.אשתי יוצאת ומרימה אותו וכבר אנחנו מחטטים לבדוק תכולתו. אלף שקלים בקירוב..המון תעודות וכרטיסי אשראי וכל מה שכולנו מחזיקים בארנק שכזה. חושבים קצת וללא היסוס ואני כבר מסתובב לכיוון הכפר לנסות להשיב את האבדה. עוצר ושואל כפריים ומראה את צילום תעודת הזהות ואנחנו מופנים לעבר בית גדול הנמצא לא הרחק מהצומת הראשית שבכפר. נוהג את רכבי ועוצר בחניית הבית המוקף צמחיה עשירה. כל בני הבית יוצאים לראות מיהם האורחים הזרים. אני יוצא ושואל שם;מי איבד ארנק? תימהון על פניהם של המשפחה הענפה ומושכים בכתפיהם..לא אנחנו! ובכל זאת אני ממשיך..של מי הארנק הזה כשאני מצביע עליו בידי. או אז ניגשת אלי הזקנה שם וחיוך על פניה והיא אומרת..כן כן זה שלי יעני. אני מושיט לה והיא מכניסה לסינורה הפירחוני מבלי לבדוק בכלל,לשאלתי למה היא לא בודקת היא משיבה שאם הגענו עד אליה אז בטח גם הכל נמצא שם. והיא ממשיכה חצי עברית חצי ערבית שהיא אכן נסעה לקניות והניחה את הארנק על גג המכונית של בנה וכך..הוא נפל. ואז כשסיימה לתאר עמדנו לגשת לרכב ולנסוע משם...לא לא אדוני,אתה לא הולך מפה אמר לי הבעל ההוא. ואחר כבוד עמד על זה שניכנס פנימה אל הבית ואל הסלון המקושט בהמון צילומים של מפורסמים וקציני צהל הבכירים ביותר.אני מתיישב ומביט ורואה שם את ראשי הממשלות שלנו והרמטכ'לים המצולמים עם האיש הזה במדים ובעל דרגה בכירה ביותר. הכיבוד מתחיל להגיע במגשי המתכת הבוהקים האלה..אין מילים לתאר מה הוגש שם לכבודנו כשכל המשפחה הענפה הזאת יושבת מולנו ומתחננים שנאכל ונטעם מהכל. גם הקפה המסורתי..ובמושב לצידי אני מגלה שני בקבוקי שמן זית מייצור עצמי של המשפחה שמישהו הניח שם כתשורה!..ואנחנו לכיוון הבית בקריות. *הסיפור של המשפחה..הנה
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.