חידוד בנושא "דל פחמימות"
הייתי רוצה לחדד נקודה שאני משער שאינה ברורה לחלק מהקוראים.
יש הרבה בלבול בנושא, שנובע לדעתי בעיקר בבלבול שבין:
1. השימוש המבלבל בין שני מושגים שנתפסים כנרדפים, אולם הם שונים - פחמימה וגלוקוז.
2. הבלבול בין דיאטת דלת פחמימות קטוגנית (מעט מאוד חלבון והרבה שומן), ודיאטת דלת פחמימות שאינה קטוגנית (אין הגבלה מעשית על חלבון, למעט סף עליון מסוים, ואוכלים בה כמות מכובדת של חלבון). דרך אגב, זוהי דרכו של דר' ברנשטיין.
3. הבלבול בין המושג פחמימה ובין משפחות האוכל - דגנים\קטניות\וכו' וחלבונים. פחמימה יש גם באוכל טבעי (ירקות לדוגמה). דגנים, לעומת זאת, אינם טבעיים למאכל (בטח ובטח כפי שהם נצרכים כיום, ואני מתכוון גם לדגנים מלאים). אכילת דגנים, לא משנה באיזה פורמט, מציפה את הגוף במהירות בגלוקוז, באופן לא טבעי לגוף שאינו פעיל בעצימות גבוהה בשוטף (לא רק לסוכרתיים... וזה חלק מהסיבה שאחרי שנים של אכילה כזו אנשים מפתחים סכרת טייפ 2 - הצפה תמידית ולא טבעית של אינסולין יוצרת לאיטה השמנה ואי-רגישות לאינסולין). דגנים, וחלק מהקטניות, הם פחמימות מהירות (מידי). השילוב הגרוע מכול הוא פחמימה מהירה עם הרבה שומן (וצורך העניין, גם כמות השומן בעוף היא גבוהה).
ויש כמובן זיקה בין הבילבולים הנ"ל.
התמקדות על הנושא דרך הזוית של גלוקוז תבהיר את התמונה טוב יותר.
חשוב להבין שחלק לא מבוטל מחומצות האמינו שבחלבון מומרות על ידי הכבד לגלוקוז על ידי תהליך שנקרא גלוקוניאוג'נסיס (וגם חלק קטן מהשומנים יכולים להפוך לגלוקוז - הגליצרול שבשומן).
לכן, דיאטת "דלת פחמימות" מהסוג השני\שאינה קטוגנית, אינה דיאטה דלה בגלוקוז. לא ולא. הגוף מקבל בה מספיק\יופי של גלוקוז, הוא "מונע" על ידי גלוקוז (להבדיל מגופי קטון שהם הדלק לגוף בדיאטה הקטוגנית), ומלאי הגליקוגן בכבד ובשרירים תמיד מלא.
העניין הוא עניין של שליטה (זאת מדגיש דר' ברנשטיין בספרו). מה שמוכר על ידי הרוב כ'פחמימה' פשוט מתפרק מהר מידי מכדי שהאינסולינים החיצוניים יוכלו לכסות באופן אופטימאלי. הגלוקוז שמגיע מחלבון, לעומת זאת, מתפרק באופן הרבה יותר ניתן לשליטה\כיסוי על ידי האינסולינים התעשייתיים.
מטרת הדיאטה דלת הפחמימות שאינה קטוגנית היא לא למעט בגלוקוז בגוף, אלא למקסם את השליטה עליו.
כיום נפוצות כול מיני גרסאות לדיאטות קטוגניות (לדוגמה, חלק מהפליאו, שזה מושג שאף אחד לא יודע בדיוק מהוא, כי יש הרבה תיאוריות\גרסאות בנושא) ועוד כול מיני סוגי דיאטות שמטרתם למעט בגלוקוז(!), כדי להגיע לקטוזיס (=מצב בו הגוף מונע מגופי קטון במקום גלוקוז).
תכלס, מי שאוכל סלט מגוון עם מספיק חלבון - מקבל מספיק גלוקוז לגופו, באופן איטי יותר. לא צריך דגן או קטנייה כדי שיהיה לגוף מספיק גלוקוז, זה מיתוס שצריך לנפץ.
אני באופן אישי חושב שצריך מחזוריות\ציקליות בכמות החלבון, קרי, להיות לסירוגין במצב קטוגני, לא קטוגני, קטוגני, לא קטוגני...
כמות ה"פחמימה" אצלי היא תמיד דלה. ואת השומן אני מפחית ומעלה בהתאם לכמות החלבון - כאמור, במחזוריות.
כך חיו אבות אבותינו בטבע מיליוני שנה. שפע, מחסור, שפע, מחסור... יש לזה אפקט מאוד חיובי\בריא לגוף. (שפע של אוכל טבעי ובריא בלבד כמובן).
חברת השפע של היום, שמאפשרת לאוכל לא טבעי להיות זמין כול(!) הזמן, יוצרת את הבעיות שלה. סכרת טייפ 2 (שאינה פתולוגית, אלא נעוצה בתזונה לקויה בלבד) היא מגיפה בעידן שלנו.
אני מניח שהוותיקים כאן מכירים את הנושא.
מקווה שזה מבהיר קצת בלבולים לחדשים.
הייתי רוצה לחדד נקודה שאני משער שאינה ברורה לחלק מהקוראים.
יש הרבה בלבול בנושא, שנובע לדעתי בעיקר בבלבול שבין:
1. השימוש המבלבל בין שני מושגים שנתפסים כנרדפים, אולם הם שונים - פחמימה וגלוקוז.
2. הבלבול בין דיאטת דלת פחמימות קטוגנית (מעט מאוד חלבון והרבה שומן), ודיאטת דלת פחמימות שאינה קטוגנית (אין הגבלה מעשית על חלבון, למעט סף עליון מסוים, ואוכלים בה כמות מכובדת של חלבון). דרך אגב, זוהי דרכו של דר' ברנשטיין.
3. הבלבול בין המושג פחמימה ובין משפחות האוכל - דגנים\קטניות\וכו' וחלבונים. פחמימה יש גם באוכל טבעי (ירקות לדוגמה). דגנים, לעומת זאת, אינם טבעיים למאכל (בטח ובטח כפי שהם נצרכים כיום, ואני מתכוון גם לדגנים מלאים). אכילת דגנים, לא משנה באיזה פורמט, מציפה את הגוף במהירות בגלוקוז, באופן לא טבעי לגוף שאינו פעיל בעצימות גבוהה בשוטף (לא רק לסוכרתיים... וזה חלק מהסיבה שאחרי שנים של אכילה כזו אנשים מפתחים סכרת טייפ 2 - הצפה תמידית ולא טבעית של אינסולין יוצרת לאיטה השמנה ואי-רגישות לאינסולין). דגנים, וחלק מהקטניות, הם פחמימות מהירות (מידי). השילוב הגרוע מכול הוא פחמימה מהירה עם הרבה שומן (וצורך העניין, גם כמות השומן בעוף היא גבוהה).
ויש כמובן זיקה בין הבילבולים הנ"ל.
התמקדות על הנושא דרך הזוית של גלוקוז תבהיר את התמונה טוב יותר.
חשוב להבין שחלק לא מבוטל מחומצות האמינו שבחלבון מומרות על ידי הכבד לגלוקוז על ידי תהליך שנקרא גלוקוניאוג'נסיס (וגם חלק קטן מהשומנים יכולים להפוך לגלוקוז - הגליצרול שבשומן).
לכן, דיאטת "דלת פחמימות" מהסוג השני\שאינה קטוגנית, אינה דיאטה דלה בגלוקוז. לא ולא. הגוף מקבל בה מספיק\יופי של גלוקוז, הוא "מונע" על ידי גלוקוז (להבדיל מגופי קטון שהם הדלק לגוף בדיאטה הקטוגנית), ומלאי הגליקוגן בכבד ובשרירים תמיד מלא.
העניין הוא עניין של שליטה (זאת מדגיש דר' ברנשטיין בספרו). מה שמוכר על ידי הרוב כ'פחמימה' פשוט מתפרק מהר מידי מכדי שהאינסולינים החיצוניים יוכלו לכסות באופן אופטימאלי. הגלוקוז שמגיע מחלבון, לעומת זאת, מתפרק באופן הרבה יותר ניתן לשליטה\כיסוי על ידי האינסולינים התעשייתיים.
מטרת הדיאטה דלת הפחמימות שאינה קטוגנית היא לא למעט בגלוקוז בגוף, אלא למקסם את השליטה עליו.
כיום נפוצות כול מיני גרסאות לדיאטות קטוגניות (לדוגמה, חלק מהפליאו, שזה מושג שאף אחד לא יודע בדיוק מהוא, כי יש הרבה תיאוריות\גרסאות בנושא) ועוד כול מיני סוגי דיאטות שמטרתם למעט בגלוקוז(!), כדי להגיע לקטוזיס (=מצב בו הגוף מונע מגופי קטון במקום גלוקוז).
תכלס, מי שאוכל סלט מגוון עם מספיק חלבון - מקבל מספיק גלוקוז לגופו, באופן איטי יותר. לא צריך דגן או קטנייה כדי שיהיה לגוף מספיק גלוקוז, זה מיתוס שצריך לנפץ.
אני באופן אישי חושב שצריך מחזוריות\ציקליות בכמות החלבון, קרי, להיות לסירוגין במצב קטוגני, לא קטוגני, קטוגני, לא קטוגני...
כמות ה"פחמימה" אצלי היא תמיד דלה. ואת השומן אני מפחית ומעלה בהתאם לכמות החלבון - כאמור, במחזוריות.
כך חיו אבות אבותינו בטבע מיליוני שנה. שפע, מחסור, שפע, מחסור... יש לזה אפקט מאוד חיובי\בריא לגוף. (שפע של אוכל טבעי ובריא בלבד כמובן).
חברת השפע של היום, שמאפשרת לאוכל לא טבעי להיות זמין כול(!) הזמן, יוצרת את הבעיות שלה. סכרת טייפ 2 (שאינה פתולוגית, אלא נעוצה בתזונה לקויה בלבד) היא מגיפה בעידן שלנו.
אני מניח שהוותיקים כאן מכירים את הנושא.
מקווה שזה מבהיר קצת בלבולים לחדשים.
.