חידושי פסיקה - רשלנות שהובילה ללשון הרע
כיום בעידן האינטרנט והעולם הוירטואלי, חשופים בעלי אתרי אינטרנט לתביעות כנגדם בעילות שונות. כך, למשל, במקרה שבו בעל אתר אינטרנט פלוני מתיר פרסום של מודעה או ידיעה המהווה לשון הרע כלפי אלמוני, ואינו דואג להסירה. בדומה, גם מקרה שבו לא מופעל מנגנון סינון של הודעות המועלות לאתרים שונים, כפי שאירע במקרה שלפנינו. המערער הגיש תביעה קטנה נגד המשיב, בעלים של אתר הכרויות באינטרנט. בין הצדדים לא היתה מחלוקת על כך שאדם שזהותו לא ידועה פרסם באתר את פרטיו של המערער, לרבות תמונתו ומספר הטלפון שלו, ואף ציין במודעה, כי המערער "מחפש קטינות להיכרות משעשעת", "מציע שירותי מין לנשים תמורת תשלום" וכן "לנערות בחינם". המערער פנה למשיב וזה מיהר להסיר את פרטיו מהאתר. ביהמ"ש לתביעות קטנות קיבל את תביעת המערער, קבע כי המשיב התרשל באופן בו ניהל את האתר - שהופעל ללא מנגנון סינון תוכן, או בדיקה של זהות הנרשמים - וחייב את המשיב לשלם למערער 400 ש"ח. בקשת רשות ערעור שהוגשה לבית המשפט המחוזי התקבלה, נוכח קביעת בית המשפט לתביעות קטנות "כי המשיב הפעיל את האתר ברשלנות, ללא כל מנגנוני הגנה וביקורת, ובהתחשב בכך שמדובר באתר למטרות רווח (ולא בעל מאפיינים ציבוריים)", והפיצוי הועמד על 2,500 ש"ח. המערער לא אמר נואש והגיש לבית המשפט העליון בקשה למתן רשות לערער פעם נוספת בנוגע לגובה הפיצוי. "רשות ערעור בגלגול שלישי בהליך שראשיתו בבית המשפט לתביעות קטנות ניתנת אך במקרים חריגים" ציין בית המשפט העליון (השופט אליקים רובינשטיין) אך למרות זאת נעתר לבקשה, מאחר שהמקרה נמצא ראוי כיוון שהתעורר צורך בקביעת מדיניות שיפוטית מנחה. "מודעה מהסוג שפורסם - אפילו הוסרה בתוך זמן קצר יחסית, ועל כך יש לשבח את המשיב - פוגעת פגיעה קשה מאוד בשמו הטוב של מי שפרטיו מתפרסמים" קבע בית המשפט העליון והוסיף "אין די בפיצוי מינימלי (דוגמת זה שנפסק בבית המשפט לתביעות קטנות) כדי לגרום למפעילי אתרים לשקול את עלותה של התנהלות זהירה אל מול הנזק האמיתי והכולל הנגרם בעטיים... במקרים בהם שילוב של מיעוט תביעות ופסיקת פיצוי מינימלי עשוי להביא למצב בו מזיקים אינם נדרשים ליתן את הדין על מלוא הנזק לו הם אחראים, יש לשקול פיצוי משמעותי יותר - אשר יחייב מזיקים פוטנציאליים להציב את "הנתונים הנכונים", בבואם לשקול את ההצדקה הכלכלית להשקעה באמצעים המתחייבים מתוך חובת הזהירות." בסופו של דבר הועמד הפיצוי ע"ס 5,000 ש"ח. (רע"א 1700/10)
כיום בעידן האינטרנט והעולם הוירטואלי, חשופים בעלי אתרי אינטרנט לתביעות כנגדם בעילות שונות. כך, למשל, במקרה שבו בעל אתר אינטרנט פלוני מתיר פרסום של מודעה או ידיעה המהווה לשון הרע כלפי אלמוני, ואינו דואג להסירה. בדומה, גם מקרה שבו לא מופעל מנגנון סינון של הודעות המועלות לאתרים שונים, כפי שאירע במקרה שלפנינו. המערער הגיש תביעה קטנה נגד המשיב, בעלים של אתר הכרויות באינטרנט. בין הצדדים לא היתה מחלוקת על כך שאדם שזהותו לא ידועה פרסם באתר את פרטיו של המערער, לרבות תמונתו ומספר הטלפון שלו, ואף ציין במודעה, כי המערער "מחפש קטינות להיכרות משעשעת", "מציע שירותי מין לנשים תמורת תשלום" וכן "לנערות בחינם". המערער פנה למשיב וזה מיהר להסיר את פרטיו מהאתר. ביהמ"ש לתביעות קטנות קיבל את תביעת המערער, קבע כי המשיב התרשל באופן בו ניהל את האתר - שהופעל ללא מנגנון סינון תוכן, או בדיקה של זהות הנרשמים - וחייב את המשיב לשלם למערער 400 ש"ח. בקשת רשות ערעור שהוגשה לבית המשפט המחוזי התקבלה, נוכח קביעת בית המשפט לתביעות קטנות "כי המשיב הפעיל את האתר ברשלנות, ללא כל מנגנוני הגנה וביקורת, ובהתחשב בכך שמדובר באתר למטרות רווח (ולא בעל מאפיינים ציבוריים)", והפיצוי הועמד על 2,500 ש"ח. המערער לא אמר נואש והגיש לבית המשפט העליון בקשה למתן רשות לערער פעם נוספת בנוגע לגובה הפיצוי. "רשות ערעור בגלגול שלישי בהליך שראשיתו בבית המשפט לתביעות קטנות ניתנת אך במקרים חריגים" ציין בית המשפט העליון (השופט אליקים רובינשטיין) אך למרות זאת נעתר לבקשה, מאחר שהמקרה נמצא ראוי כיוון שהתעורר צורך בקביעת מדיניות שיפוטית מנחה. "מודעה מהסוג שפורסם - אפילו הוסרה בתוך זמן קצר יחסית, ועל כך יש לשבח את המשיב - פוגעת פגיעה קשה מאוד בשמו הטוב של מי שפרטיו מתפרסמים" קבע בית המשפט העליון והוסיף "אין די בפיצוי מינימלי (דוגמת זה שנפסק בבית המשפט לתביעות קטנות) כדי לגרום למפעילי אתרים לשקול את עלותה של התנהלות זהירה אל מול הנזק האמיתי והכולל הנגרם בעטיים... במקרים בהם שילוב של מיעוט תביעות ופסיקת פיצוי מינימלי עשוי להביא למצב בו מזיקים אינם נדרשים ליתן את הדין על מלוא הנזק לו הם אחראים, יש לשקול פיצוי משמעותי יותר - אשר יחייב מזיקים פוטנציאליים להציב את "הנתונים הנכונים", בבואם לשקול את ההצדקה הכלכלית להשקעה באמצעים המתחייבים מתוך חובת הזהירות." בסופו של דבר הועמד הפיצוי ע"ס 5,000 ש"ח. (רע"א 1700/10)