מורן אריכא1
New member
חידוש קטע "תוקפים מכל הכיוונים"
פחד שהכל יגמר, החיים עצמם איש לא יבין כמה זה מפחיד, לחיות עם זה כל הצעקות מסביב, כל הכעסים עוד מילדות אני שומעת רגע טוב לא היה, רק רעש מאומה, כזה הוא ביתי ביתי הרועם. ונכון שזה מפחיד, אך ידיי עייפו מלעשות (לנסות להשאר כמה שיותר רחוק) הסביבה מנוכרת, והבית לא פחות. מה שנותר לי זה ביתי. אנשים שומעים, מביטים ברחמים או בכעס, ואיש לא שומע ולאיש לא אכפת, ואולי יש אחד אך הוא רחוק כלכך ולא אמיתי. הידיים הבעלות תרופה עסוקות בעולמן, ואני נותרתי לבדי כהרגלי. ומה שאני רק רוצה לאטום את אוזני, להפוך חירשת במלחמה. אני, נפשי עדינה מלראות את כל הזפת, ובכל זאת למרות הכל מחר אני קמה ופניי העגלגלות מחויכות אך שמחה האם ארגיש? הרי כל המשמחים כעת מוסיפים עוד ועוד לעצב וזה בסדר, הרי כל אדם צריך לחיות את חייו וידיים שפעם רצו ללטף,היום מכות בי נפשית מתרחקות עד מאוד, היא מסבירה שזה בגלל משבר, ומשבר הרי עובר, אך נדמה שאצלה בשבילי הוא תמיד ישאר. בין המהומה לשקט, שבתוך תוכי נוצר אני ממשיכה לכיוון החיים, ולא אברח עוד פוסעת לבדי ומקוה רק לטוב ומאמינה בו
פחד שהכל יגמר, החיים עצמם איש לא יבין כמה זה מפחיד, לחיות עם זה כל הצעקות מסביב, כל הכעסים עוד מילדות אני שומעת רגע טוב לא היה, רק רעש מאומה, כזה הוא ביתי ביתי הרועם. ונכון שזה מפחיד, אך ידיי עייפו מלעשות (לנסות להשאר כמה שיותר רחוק) הסביבה מנוכרת, והבית לא פחות. מה שנותר לי זה ביתי. אנשים שומעים, מביטים ברחמים או בכעס, ואיש לא שומע ולאיש לא אכפת, ואולי יש אחד אך הוא רחוק כלכך ולא אמיתי. הידיים הבעלות תרופה עסוקות בעולמן, ואני נותרתי לבדי כהרגלי. ומה שאני רק רוצה לאטום את אוזני, להפוך חירשת במלחמה. אני, נפשי עדינה מלראות את כל הזפת, ובכל זאת למרות הכל מחר אני קמה ופניי העגלגלות מחויכות אך שמחה האם ארגיש? הרי כל המשמחים כעת מוסיפים עוד ועוד לעצב וזה בסדר, הרי כל אדם צריך לחיות את חייו וידיים שפעם רצו ללטף,היום מכות בי נפשית מתרחקות עד מאוד, היא מסבירה שזה בגלל משבר, ומשבר הרי עובר, אך נדמה שאצלה בשבילי הוא תמיד ישאר. בין המהומה לשקט, שבתוך תוכי נוצר אני ממשיכה לכיוון החיים, ולא אברח עוד פוסעת לבדי ומקוה רק לטוב ומאמינה בו