טרמטיל: סיפור קצר על האקדמיה
בהשראת מאמר מתלהם נגד האקדמיה כתבתי סיפור קצר על האקדמיה ברוח הומוריסטית גרידא. בדר"כ אני כותב באינגליש אבל האקדמיה דורשת עברית (ויש כמה ניסיונות לשפה גבוהה אבל עם שגיאות א-לה קוגל). ביקור באקדמיה מאת יונתן אבידן, 25 לאפריל, 2004 במסגרת עבודתי כליברליסט מקצועי (אשר כוללת הפגנות מול בתי חברי האקדמיה וזריקת עגבניות רקובות על שרת החינוך) הוזמנתי על ידי הפרופסור יהוקמץ בן-פסיק, יו"ר האקדמיה ללשון העברית לביקור בהדקוורטרז שלהם (או "רבעי ראש", לפיו). הגעתי למקום אשר אליו הוא הזמין אותי, רחוב מאז"ה פינת למה, ושם פגשתי אדם נמוך, שמנמן, קירח עם שפם מזדקר כלפי מעלה. לאחר חילופי נימוסין קלים הוא סימן לי לגשת עמו לעמוד תאורה קרוב. הוא התכופף אל העמוד ולחש "בג"ד כפ"ת מקבל דגש בראש מילה". מיידית החלה האדמה לשקוע מטה ובשניות נעלמו מן הרחוב. באפלה גיששתי את דרכי, שולח יד קדימה וחש משהו רך וחמים (ולאחר מכן יד סטרה לי מתוך החשכה). צעדי אל פס אור ושלחתי את ידי אשר תפסה ידית פליז ומשכתי בחוזקה, ליבי פועם. לפני נתגלה חדר עצום מקושת בצינורות, כפתורים וגלגלי שיניים וכמה עשרות אנשים בחלוקים לבנים רצים שם והנה, אחדים דואגים ללחוץ על כפתורים שונים ואחרים מסובבים את גלגלי השיניים. 3 גברים קירחים ונמוכים (אחד מהם התברר להיות נעמי שמר) עמדו לפני צג ענק אשר הציג הולוגרמה של מוח אנושי. "ברוכים הבאים," אמר בן-פסיק, "לרבעי הראש של האקדמיה ללשון העברית". אדם בעל שיניים צהובות ועבשות קפץ מולי ולחץ את ידי בהתלהבות. "פרופסור חפיץ בר-מילרע," אמר, מרסס אותי ברוק, "אחראי על מחלקת הגייה". הוא הציג בפני שורת כפתורים צבעוניים, כל אחד מסומן בסימן ניקוד שונה ועוד שורת כפתורים מסומנים באותיות השפה העברית. בין הכפתורים היו שזורים רצועות כתמים חומים. "המתמחה שפך על כל סימני הניקוד חוץ מפתח, סגול, חולם, שורוק וחיריק קפה," הסביר בר-מילרע. "וזה נזל וחיסל גם את ק, ט, ע, ה, א ו-ח. כסיל, כבר הפכנו אותו לעילג ושלחנו אותו להיות מנחה ב'יציאה'." הרמתי גבה. "אקזיט," אמר. "איך הפכתם אותו לעילג?" אמרתי. פרופסור בן-פסיק גיחך ואמר, "בשביל זה יש לנו את גלגלי השיניים הירוקים." הוא ניגש אל אחד כזה, לחץ על מספר כפתורים ואז סובב בחוזקה. בלחיצת כפתור נוסף הופיע בפינת המסך הענק קליפ מאת האחיות פיק. "האח!" זעק בן-פסיק. "שללנו מן צמד התפרחות הללו את היכולת לדבר עברית כהלכתה – כעת אין נוער ותף יקשיב לזמריהן העכורים." פתחתי את פי להגיב אבל אז תוכן המסך נעלם ועל פניו הופיעה דמות מקומטת, קצרת שער ובעלת אף מעוקם ועיניים אפלות. שפתיה התחברו להן וכמעט נעלמו בעוד ששער אפה הסתלסל בזעם. "הוד חינוכה!" זעקו האנשים וירדו על ברכיהם. חיקיתי אותם במהרה. "דממה," אמרה לבנת. "יש לי עיניים בגב! גדלתי בצ'רנוביל! אני לא אסבול רעש כאן!" יכולתי לשמוע את ליבו של בן-פסיק פועם. "ניסיתי לעשות את הבגרויות בעצמי ושוב נכשלתי. משמע הבגרויות יותר מדי קשות לנוער הטיפש שלנו עלינו לטמטם אותם שוב. יש לי צו עליון," היא כחכחה בגרונה, "אני, לימור לבנת, בעלת 5 יחידות אזרחות ותואר ראשון מאוניברסיטת מיקרונזיה, מכריזה בזאת על צמצום השפה העברית ל3 זמנים בלבד, ביטול הבדל הזכר-נקבה, התקן שיבושי הגייה נרחבים וביטול כל חוקי תורת ההגה. כמו כן, מעתה שטרודל יהיה כרוכית." "אממ," פצעתי את פי אך ידו של בן-פסיק קפצה וסתמה אותו. "זה יעשה, גברתי," צפצף. הגברת לבנת נהמה בוולגאריות ונעלמה מן המסך. "נו טוב, אם הגברת רוצה הגברת מקבלת," מלמל בן-פסיק. "איך אתם מתכוונים לשנות כל כך את השפה העברית?" אמרתי. "פשוט מאוד," חייך, "נכריז על הוספת 8 זמנים, הוספת המין הנייטראלי, נתקין חוקי הגייה קשוחים..." סוף.
