בכלל לא הייתי צריכה לחכות. נכנסתי כמו טיל
זה היה מזל אמיתי. אולי בגלל שאיחרתי הפעם...
אבל אחר כך ישבתי בהמתנה נוטפת זיעה, של כמעט חצי שעה באוטו, ששוב לא התניע לי.
ברור שבמצב כזה לא חשבתי על אף חידה בשום שפה, אלא רק התעסקתי באוטו, ובנסיונות חוזרים ונשנים להתניעו, כשהבנתי לבד שהאימובילייזר (קודן) התקלקל לי, וזה מקור כל הבעיות ממוצ"ש ועד היום.
התקשרתי להתייעץ עם המוסך בגוש עציון שטיפל לי אתמול באוטו, ועם שני חשמלאי רכב בגבעתיים.
אבל לא עקשנית כמוני תוותר. אז בסופו של דבר משכתי את הקודן ודחפתי אותו tie kaj tie או tie kaj ĉi tie? עד שהצלחתי. אני לא מוותרת בקלות
אז כבר חסכתי 200 שקלים של "ביקור בית" בשכונת מרום נווה - ששם הייתי תקןעה - שהחשמלאי היה מוכן לעשות, וזה עדיין בלי שום תיקון.
(עם התיקון - 400 עד 500 שקלים, בהתאם לחומר ממנו בנויה ה"כספת", כפי שהוא התבטא...).
ועוד חסכתי דמי נסיעה במונית, כי הייתי נוסעת בינתיים הביתה עם מוצרי החלב שקניתי, ואין שם אוטובוס.
כך שממש לא היה זמן לחשוב, ואם אצטרך להמתין לתיקון הקודן, אחשוב על רעיונות לפתרון.
עכשיו אוכל לנסוע אליו בעצמי, ובזמני החופשי. ישששש.