חידת היגיון רפ"ז |הנה היא מגיעה|

[DoronModan]

חידת היגיון רפ"ז |הנה היא מגיעה|

Radiumo estas en Esperanto dum tre longa tempo.
Kvar literoj.

 

[Eldad S]

חיכיתי וחיכיתי לחידה...

והנה היא באה.
אז כשראיתי tre longa tempo, חשבתי על erao.
ואז ניסיתי להבין את האגף הראשון, והבנתי ש-ra מסתתר בתוך e-o (בתוך אספרנטו).
ההגדרה יפה

שאפו!

 

[DoronModan]

כל כך מהר

זה באמת היה לך "בקל".

 

[DoronModan]

יש לי הרגשה ששאר הפותרים ילמדו מילה חדשה...

 

[מיכי 10]

צדקת, דורון. אכן, "שאר הפותרים" למדָה מילה חדשה!

erao = עידן = זמן רב מאד

אספר לך איך מצאתי:
קודם כל, ידעתי שהסמל של היסוד המתכתי רדיום, הוא Ra.
אחר כך חשבתי מה זה "במשך זמן רב מאד", וחשבתי על עידן. אבל במילון מורז'אן העברי-אספרנטו, לא מצאתי את המילה. חשבתי שאולי היא מופיעה ללא יו"ד, כי המילון הזה כתוב כולו בכתיב חסר. אבל לא נראָה לי הגיוני, ולא חיפשתי.

אז חיפשתי מילים בנות 4 אותיות, שמתחילות ב-ra, ואף אחת לא התאימה. החלטתי מראש שהמילה צריכה להיות בתוך המילה Esperanto.
ואז חשבתי על המילה erao, וחיפשתי במילון מורז'אן הגדול, ושם היא נמצאה במלוא הדרה!

וזה בדיוק מתאים: ra בתוך e-o. או בצורה ברורה יותר:
Erao
מ. ש. ל.

 

[DoronModan]

נחמד ביותר

כאלה חידות אני אוהב, שמהן לומדים, וכמו שכתבתי בעבר, הן פתירות, אבל לא מיד.
כמה זמן לקח לך לפתור, בערך?

 

[מיכי 10]

תודה. נכון, למדתי מילה חדשה, שיהיה לי קל לזכור אותה, בעזרת

החידה על היסוד הכימי Ra (ומדם מארי קירי, ובעלה פייר קירי, והטבלה המחזורית של מנדלייב - שאותה נאלצתי לשרטט במסגרת שיעורי השרטוט בביה"ס בגיל 16. וקיבתי עליה ציון "כמעט טוב", כי המורֶה לשרטוט היה יקה קפדן ברמות, שלא היה נותן ציונים יותר גבוהים מ"טוב".
וההורים שלי הפתיעו ושִׂמחו אותי מאד, בכך שנתנו למסגר לי אותה! מאז היא תמיד איתי, תלויה מול המחשב, במרפסת המטבח, ודוהה בשמש במשך השנים).

תראה, שכחתי שיש חידה. וכשנזכרתי בה בשעה מאוחרת, הצצתי שוב, העתקתי ותרגמתי אותה, אך אעפ"י שנראתה קלה מאד מבחינת האספרנטו. עזבתי אותה כי היה מאוחר.
אבל הציק לי שלא פתרתי עדיין. אז חזרתי וחשבתי, ומאז, לקח לי כל התהליך כ-10, או אולי אפילו 15 דקות. ונהניתי!

 

[מיכי 10]

שכחתי להוסיף לתגובה הקודמת את הצילום העקום שהתכוונתי

לשלוח. רדיום - למטה משמאל.
הנה:

 

[DoronModan]

אני מכיר את זה וזה ממש יפה.

אולי היית צריכה לתת במועדון אספרנטו שיעור בסיסי בכימייה (או על בסיסי לעומת חומצי). אולי כשאהיה בפנסיה אלמד קצת כימייה.

 

[מיכי 10]

תודה, דורון

אבל אולי עדיף שלא?

שלא אתן במועדון שיעור בכימיה בסיסית (או חומצית, כדבריך

).
כי זה בוודאי יזכיר לי את הסיפור הישן נושן, על הפשלה שהיתה לי כשהייתי בשל"ת (של הנח"ל) בקיבוץ.
חוץ מהעבודה הקבועה שלי בגן הירק (ולפעמים במטעים), נתנו לי כמה פעמים להיות קצת הסמ"ך של המורֶה לכימיה מהקיבוץ השכן. כיוון שבקיבוץ "שלנו", היה בית הספר האזורי המשותף לארבעת הקיבוצים הסמוכים.

עזרתי לו בניסוי מעניין בכימיה, בו זרענו בעציצים שונים חיטה, וכל עציץ השקֵינו במים שהכילו יסוד קורט אחר, כדי לבחון את השפעת יסודות הקורט על על הצמיחה.

יום אחד, הוא בא אלי בהצעה שונה: הוא לא יהיה בביה"ס ביום מסוים, ומבקש שאני אתן שיעור בסיסי בכימיה לכיתה י"א. טוב, ישבתי וטרחתי לכתוב שיעור למתחילים, עם כל מה שצריך.
לפני זה אפילו טרחתי לעשות משהו שראיתי אצל אבא שלי: שרטטתי את השולחנות בכיתה, ורשמתי את שמות התלמידים לפי מקומות הישיבה שלהם. כי הכרתי רק את התלמידים מהקיבוץ "שלי". למדתי את השמות, וכך יכולתי לפנות אל כל אחד ואחת בשמותיהם הפרטיים.

דא עקא, שלא היה לי כל ניסיון בהוראה, חוץ משיעורים פרטיים בכימיה ובאנגלית, שנתתי לשני נערים מהקיבוץ, כי ביקשו זאת ממני.
אז לא שאלתי למשל מה היה בשיעור הקודם, ולא בחנתי, אלא התחלתי מיד ללמד לפי מה שהכנתי, ואבוי... אחרי 20 (מתוך 45) דקות, נגמר לי החומר.

מה עושים? לא חשבתי אפילו לשאול אותם שאלות על החומר שזה עתה לימדתי, אלא פשוט שחררתי את התלמידים, שסיפרו על כך בבית, והייתי לשיחת הקיבוץ.
את חברי המשק ואת חברי הגרעין, זה שעשע, אבל אני התביישתי ונְבוּכוֹתי, או בעברית של היום, התפדחתי מאד.

 

[DoronModan]

זה לא מפדח

בטח התלמידים מאוד שמחו. גם 20 דקות זה משהו, במיוחד לבחורה צעירה שאף פעם לא לימדה כיתה. תמיד זה ככה בפעם הראשונה, ואין ספק שאילו היית ממשיכה כבר היית יודעת.
כל הכבוד על מה שכן לימדת אותם.
מה זה יסודות קורט?

 

[מיכי 10]

תודה על החיזוק. חבל שלא היה אז מי שיאמר לי דברים כאלה.

הייתי אז בסך הכל בת ½18. בכל אופן, מובן שלא הסכמתי לתת שיעורים נוספים בכיתה.

והשיעורים הפרטיים - גם היו הראשונים שלי (והאחרונים). לא יודעת למה ביקשו דווקא ממני.
עכ"פ, שני התלמידים הפרטיים, היו אף הם מכיתה י"א או י"ב. את זה שלימדתי אנגלית, התברר לי שאני צריכה ללמד קודם עברית, למרות שנולד בארץ, וזה היה מתסכל בעיני; שהוא בא ללמוד אנגלית, כשבשפת האם שלו אינו שולט.

הנער השני, שאותו לימדתי כימיה, אחיו הבכור למד בפקולטה לחקלאות ברחובות, ולימים נהיה פרופסור לביולוגיה ומרצה מפורסם ומבוקש.

אה, עכשיו אני נזכרת למה הוא לא לימד את אחיו. כי הוא היה קצין בצבא, ואפילו היה חצי שנה המפקד שלנו, לפני שהגענו לשל"ת.

ובקשר ליסודות הקורט, אין לי זמן, אז עדיף שתקרא בגוגל. זה נושא מעניין.
אני זוכרת כרגע אחדים מהם, כמו למשל נחושת, ברזל, יוד, אבץ, קובלט.
על קובלט כתבתי עבודת גמר בכיתה י"ב. חומר מיוחד. ויש לו צבע כחול-סגול יפה, שנקרא כחול קובלט.

 

[DoronModan]

בוודאי שבגיל כזה

יש נטייה לשפוט את עצמנו לחומרה, לפי תגובות האחרים. אבל לאחר זמן רב אפשר לראות את הדברים כהווייתם: לימדת 20 דקות, ושחררת את התלמידים לשמחתם. עובדה נקייה משיפוט.
אפשר לחילופין לשפוט לטובה,: לימדת 20 דקות פעם ראשונה, ברציפות ובלי ניסיון קודם, ואז לא התבלבלת ולא התנצלת ושחררת את התלמידים. אולי הספקת ב-20 דקות דווקא כי היית ממוקדת, בלי קשקושים מסביב. אפשר להגיד שהספקת בעשרים דקות מה שאחרים מספיקים בכפול זמן.

אבל גם הפיסקה האחרונה מיותרת - שיפוט לטובה (גאווה) או לרעה (כשלון) הוא לא שייך, וכדאי לנסות לתרגל התייחסות לעובדות כמו שהן ללא הערכה. זה לא קל, אבל זה תרגול, ואני מנסה וגם מצליח להתקדם בזה.

 

[DoronModan]

בהמשך לקודם -

גם אם יש שיפוט טוב/רע, דברים משתנים כל הזמן (כמו שאת יודעת מויפאסנה: אניצ'ה, שזה א-ניצ'ה, אי-קביעות, im-permanence). כך שגם אם את עושה טעות ושופטת את עצמך כמורה "גרועה", מה שהיה נכון לפני 30 שנה, כשהיית בצבא, אל תעשי טעות על טעות ותחשבי שזה בהכרח כך גם היום.
לדוגמה, בחוגים כמו אספרנטו, אוניברסיטה ועוד, אני נחשב מורה טוב. אבל כשלמדתי בקורס להכשרת מורים לעברית, הבחינה המעשית שלי נפלה על כיתה בעייתית מאוד (שהכרתי כבר מקודם) והתלמידים לא שיתפו פעולה. וגם אני לא אהבתי את שיטת ההוראה שנכפתה עליי. נכון שהציעו לי בחינה נוספת עם כיתה אחרת, אבל אני כל כך נעלבתי שלא מקבלים אותי לעבודה, שסירבתי להזדמנות הנוספת להיבחן. מזל שזה עבר לי, ואף אחד היום לא יכול לשכנע אותי שאני מורה לא טוב. אני עדיין יכול לא להצליח, אבל אז אני מנסה לא לשפוט את עצמי. זה תרגול תהליכי, לא ללחוץ על כפתור של כן שיפוט ומיד לא שיפוט.

 

[מיכי 10]

טוב, אז אין לי אלא להודות לך על נקודת המבט הזאת.

האמת - אשר בה נזכרתי כשכתבתי את סיפור השיעור בכימיה והשיעורים הפרטיים בקיבוץ - היא שהם לא היו לגמרי השיעורים הראשונים שלימדתי.
כשהייתי בת שש, לקראת סוף כיתה א' לימדתי את חברתי בת החמש, שהיתה בגן, ועד היום היא חברתי הטובה ביותר. לימדתי אותה לכתוב, כשהצד הפנימי של דלת ארון הבגדים בביתנו, שהיתה חומה, משמשת כלוח.
וגירים לבנים, קיבלתי מאבא שלי.
היא זוכרת לי את זה לטובה, ואפילו סיפרה פעם לְחברות בעבודה, כשעבדנו בשיבא והיא היתה בוסית שלי, לפני כמה שנים.

 

[DoronModan]

 

[DoronModan]

ואכן מילון אספרנטו-עברי השלם

של יוסף מורז'אן זצ"ל הוא שלם יותר מאשר מילון עברי-אספרנטו שנדמה לי שבמהדורתו הראשונה נקרא 'מקוצר', ואז הוסף לו נספח מילואים. כדאי להכיר אותו. יש אנשים, שלפחות טוענים שהם לומדים מילונים בעל פה. זה נראה לי מצוץ מהאצבע, אבל מקרה מסוים שכן ניתן ואולי אף רצוי לעשות את זה, הוא פרק המילואים של המילון עברי-אספרנטו, כי הוא קצר, וכי יש שם רק מילים יותר נדירות, שמתאימות לרמה של מי שכבר יודע/ת אספרנטו, ויחד עם זאת לא יותר מידי נדירות, שחבל על הזמן ללמוד אותן, כי בקושי משתמשים בהן.

 

[מיכי 10]

האמת שבפרק המילואים אני לא משתמשת, אעפ"י שהמילון שלי

מרופט מרוב שימוש (גם שימוש במועדון ע"י כולנו, כשהיינו משחקים שבץ-נא, בעבר הרחווווק, כשאנשים עוד היו נוהגים להיפגש פנים אל פנים...).
אצלי המילון הוא מהדורה חדשה מתוקנת, משנת 1989...

אגב, אני לא לומדת מילונים בע"פ, אבל הרבה מילים זוכרת לפי המקום שלהן במילון הגדול של מורז'אן. למשל בעמוד שמאלי, בעמודה השמאלית למטה, וכדומה. זיכרון חזותי כזה.

 

[מיכי 10]

כיוון שאני בטוחה לגמרי בפתרון שלי, לא חיכיתי לאישור, ונכנסתי

לספוילר של אלדד.
והוא צודק, זו חידה ממש יפה!
וגם שמחתי שבחרת לאחרונה במקצועות ריאליים אהובים.

מה שמזכיר לי שלא עניתי על שאלתך בעניין איך פתרתי את החידה במתימטיקה.