BELIEVE1974
New member
חיה בסרט...
היי,
אני חדשה כאן בפורום. בת 41 וחצי, אמא לשני ילדים. ההריון הראשון הגיע בעזרת הזרעה. 4 סבבים ללא הצלחה, הפסקה של חודש ואז עברתי לרופא אחר ותוך חודש אחד של הזרעה, ארע הנס. ההריון השני היה בכלל מפתיע. זריקות פרגונל, טלפון מבי"ח שהמינון שקיבלתי, לא היה מדויק וש"בחודש הבא נשנה לך את המינון". באותו היום של שיחת הטלפון המדכאת הזו, קיימתי יחסי מין... מסתבר שהייתי בביוץ, המחזור איחר ו... טוב זה היה ממש שוק, עשיתי בדיקת הריון והלא ייאמן - הפס המיוחל, הופיע.
לפני שני ההריונות נאחזתי (כמו כמעט כל אדם מיואש), בכל מה שרק אפשר... עשיתי דיקור סיני, קראתי פרקי תהילים כל ערב, הלכתי למקווה ובטח עוד כמה פעולות שאני כבר לא זוכרת.
חשבתי שזהו. מספיק לנו 2 ילדים אבל אז, ממש בשנתיים האחרונות בא הרצון לעוד אחד. היו הרבה התלבטויות (כאילו שאני בת 30 ויכולה להרשות לעצמי להתמהמה עם הזמן), חששות, בעלי לא ממש היה מעוניין אבל אז, בקיץ האחרון הוחלט סופית- הולכים על זה! הוצאתי את ההתקן התוך רחמי, הפסקתי לעשן, הפסקתי עם קפאין, שוב קוראת תפילות בכל ערב, קניתי שרשרת עם אבן רובי, עושה דיקור סיני כבר 3 חודשים, שותה צמחי מרפא מזוויעים (בחיים לא שתיתי דבר מגעיל יותר מזה), הלכתי למישהי שמתעסקת בנומרולוגיה קבלית, קניתי ערכת ביוץ ו... זהו. מחכים... אבל בינינו, אני ממש ממש פאסימית. למרות שיש לי חברות ונשים שאני מכירה, שהרו באופן טבעי בגיל מבוגר (43, 45) אני מרגישה שאני חיה בסרט אחד גדול ושלי, זה לא יקרה. (הפעם, בעלי ואני לא מתכוונים לפנות לקבלת טיפול הורמונאלי).
אז זהו, רק רציתי לפרוק ולשתף אתכם בתחושות ובמחשבות שלי. אני אומרת תודה על מה שאלוהים נתן לי ובכל זאת... בתוך תוכי... מייחלת לעוד אחד.
היי,
אני חדשה כאן בפורום. בת 41 וחצי, אמא לשני ילדים. ההריון הראשון הגיע בעזרת הזרעה. 4 סבבים ללא הצלחה, הפסקה של חודש ואז עברתי לרופא אחר ותוך חודש אחד של הזרעה, ארע הנס. ההריון השני היה בכלל מפתיע. זריקות פרגונל, טלפון מבי"ח שהמינון שקיבלתי, לא היה מדויק וש"בחודש הבא נשנה לך את המינון". באותו היום של שיחת הטלפון המדכאת הזו, קיימתי יחסי מין... מסתבר שהייתי בביוץ, המחזור איחר ו... טוב זה היה ממש שוק, עשיתי בדיקת הריון והלא ייאמן - הפס המיוחל, הופיע.
לפני שני ההריונות נאחזתי (כמו כמעט כל אדם מיואש), בכל מה שרק אפשר... עשיתי דיקור סיני, קראתי פרקי תהילים כל ערב, הלכתי למקווה ובטח עוד כמה פעולות שאני כבר לא זוכרת.
חשבתי שזהו. מספיק לנו 2 ילדים אבל אז, ממש בשנתיים האחרונות בא הרצון לעוד אחד. היו הרבה התלבטויות (כאילו שאני בת 30 ויכולה להרשות לעצמי להתמהמה עם הזמן), חששות, בעלי לא ממש היה מעוניין אבל אז, בקיץ האחרון הוחלט סופית- הולכים על זה! הוצאתי את ההתקן התוך רחמי, הפסקתי לעשן, הפסקתי עם קפאין, שוב קוראת תפילות בכל ערב, קניתי שרשרת עם אבן רובי, עושה דיקור סיני כבר 3 חודשים, שותה צמחי מרפא מזוויעים (בחיים לא שתיתי דבר מגעיל יותר מזה), הלכתי למישהי שמתעסקת בנומרולוגיה קבלית, קניתי ערכת ביוץ ו... זהו. מחכים... אבל בינינו, אני ממש ממש פאסימית. למרות שיש לי חברות ונשים שאני מכירה, שהרו באופן טבעי בגיל מבוגר (43, 45) אני מרגישה שאני חיה בסרט אחד גדול ושלי, זה לא יקרה. (הפעם, בעלי ואני לא מתכוונים לפנות לקבלת טיפול הורמונאלי).
אז זהו, רק רציתי לפרוק ולשתף אתכם בתחושות ובמחשבות שלי. אני אומרת תודה על מה שאלוהים נתן לי ובכל זאת... בתוך תוכי... מייחלת לעוד אחד.
