חיזבאללאסטאן
נסיגת צה"ל מלבנון בשנת 2000 נתנה חותמת רשמית לשלטונו המוחלט של ארגון החיזבאללה בדרום לבנון. מאז, ולמרות שורת התקפות על ישראל והחלטות בינ"ל נגדו, הקים הארגון ארסנל צבאי נרחב, בתמיכה ובמימון איראני. צבא לבנון, חלש ולא מצויד, לא הצליח להתמודד עם הריבונות של החיזבאללה בדרום לבנון, על אף הביקורת הציבורית הגוברת בלבנון במרוצת השנים מאז. מאזן אימה עם ארגון טרור מערך ארטילרי שבנה החיזבאללה לאורך הגבול עם ישראל המונה בין 10,000 ל-13,000 טילים ורקטות נפרס והתיימר לייצג מאזן אסטרטגי בין החיזבאללה לישראל. בשל הצורך להצדיק את קיומו, בחר החיזבאללה, לימים גם כמפלגה בפרלמנט הלבנוני, לשמר את כוחו הצבאי ולתפקד כקובע היחיד מבחינה צבאית בדרום לבנון, בתואנה כי בכך הוא מגן על לבנון מפני פלישה צה"לית. בנוסף עלתה דרישתו של הארגון מישראל שתיסוג מהר דוב, או חוות שבעא כלשונם, על אף שמדובר בשטח שמעולם לא היה בשליטה לבנונית ואף אינו מוכר ככזה ע"י שום גורם בינ"ל. הסיטואציה החדשה והרגישה, הביאה את ישראל להבליג פעמים רבות על פרובוקציות חוזרות ונשנות מצד החיזבאללה בשש השנים שחלפו מאז הנסיגה- חטיפת שלושת החיילים באוקטובר 2000, חדירת המחבלים באזור מצובה והרג 6 חיילים, פגיעה בעוד 10 חיילים ואזרחים על גבול המערכת באותן שנים וההתקפה על מוצבי צה"ל לפני 8 חודשים שהסתיימה בכישלון החיזבאללה. ישראל בחרה בכל הפעמים האלה לתקוף מטרות קלות או לנסות ולהעביר מסרי איום כמו טיסה מעל אחד הארמונות של נשיא סוריה בשאר אל אסד. אולם, התגובה המידתית מיצבה את התחושה בקרב החיזבאללה, כמו גם בקרב חלקים נרחבים מהציבור הישראלי והקהילה הבינלאומית, כי ארגון החיזבאללה הוא אכן יריב אסטרטגי של מדינת ישראל. על בסיס הבנה זו יצא החיזבאללה במתקפה על ישראל בתואנה כי הוא רוצה להפעיל לחץ על ישראל בכדי לשחרר את האסירים הלבנוניים, כמו גם לסייע לפלשתינים בעזה הנתונים אף הם במצב מלחמתי עם ישראל. לכתבה המלאה
נסיגת צה"ל מלבנון בשנת 2000 נתנה חותמת רשמית לשלטונו המוחלט של ארגון החיזבאללה בדרום לבנון. מאז, ולמרות שורת התקפות על ישראל והחלטות בינ"ל נגדו, הקים הארגון ארסנל צבאי נרחב, בתמיכה ובמימון איראני. צבא לבנון, חלש ולא מצויד, לא הצליח להתמודד עם הריבונות של החיזבאללה בדרום לבנון, על אף הביקורת הציבורית הגוברת בלבנון במרוצת השנים מאז. מאזן אימה עם ארגון טרור מערך ארטילרי שבנה החיזבאללה לאורך הגבול עם ישראל המונה בין 10,000 ל-13,000 טילים ורקטות נפרס והתיימר לייצג מאזן אסטרטגי בין החיזבאללה לישראל. בשל הצורך להצדיק את קיומו, בחר החיזבאללה, לימים גם כמפלגה בפרלמנט הלבנוני, לשמר את כוחו הצבאי ולתפקד כקובע היחיד מבחינה צבאית בדרום לבנון, בתואנה כי בכך הוא מגן על לבנון מפני פלישה צה"לית. בנוסף עלתה דרישתו של הארגון מישראל שתיסוג מהר דוב, או חוות שבעא כלשונם, על אף שמדובר בשטח שמעולם לא היה בשליטה לבנונית ואף אינו מוכר ככזה ע"י שום גורם בינ"ל. הסיטואציה החדשה והרגישה, הביאה את ישראל להבליג פעמים רבות על פרובוקציות חוזרות ונשנות מצד החיזבאללה בשש השנים שחלפו מאז הנסיגה- חטיפת שלושת החיילים באוקטובר 2000, חדירת המחבלים באזור מצובה והרג 6 חיילים, פגיעה בעוד 10 חיילים ואזרחים על גבול המערכת באותן שנים וההתקפה על מוצבי צה"ל לפני 8 חודשים שהסתיימה בכישלון החיזבאללה. ישראל בחרה בכל הפעמים האלה לתקוף מטרות קלות או לנסות ולהעביר מסרי איום כמו טיסה מעל אחד הארמונות של נשיא סוריה בשאר אל אסד. אולם, התגובה המידתית מיצבה את התחושה בקרב החיזבאללה, כמו גם בקרב חלקים נרחבים מהציבור הישראלי והקהילה הבינלאומית, כי ארגון החיזבאללה הוא אכן יריב אסטרטגי של מדינת ישראל. על בסיס הבנה זו יצא החיזבאללה במתקפה על ישראל בתואנה כי הוא רוצה להפעיל לחץ על ישראל בכדי לשחרר את האסירים הלבנוניים, כמו גם לסייע לפלשתינים בעזה הנתונים אף הם במצב מלחמתי עם ישראל. לכתבה המלאה