נערת קעקוע הדרקון
New member
חיזוקים להיפרד
אני נמצאת בקשר כבר קרוב לשנה ומהדייט הראשון לא שלמה איתו. עם הזמן כמובן שהתרגלתי אבל ככל שעובר הזמן אני מבינה שחוסר השלמות וה״זה לא זה״ הולך וגדל. הפחדים הגדולים ביותר שלי הם שאם אסיים את הקשר לא תהייה לי הזדמנות שניה. אני בת 30, בעברי אין יותר מידי קשרים משמעותיים. יש אהבה מאוד גדולה אבל חד צדדית ונכזבות שהיתה לפני שנתיים ומאז קשה לי להתגבר עליו. בקשר הנוכחי חסרים לי הרבה דברים ויש על הנייר המון סיבות אובייקטיביות מהצד למה לצאת. אבל אם נשים אפילו את הסיבות האובייקטיביות בצד (לדוגמא גנטיקה מטרידה של בעיות נפש במשפחה הקרובה ביותר ועוד), לסיבות האישיות יש משקל גדול לא פחות- במקום תחושה של כייף, קלילות, ציפייה וגעגוע התחושה היא של כבדות. הוא כבד, הוא לא ספונטני, הוא מופנם, אני הרבה פעמים מרגישה ננזפת, אני בוררת את הדברים שאני אומרת והולכת על קצה האצבעות לפעמים כי הוא נעלב (ולא מספר אבל זה מתבטא בהתנהגות), יש לו מצבי רוח שאני מאוד רגישה אליהם. בגדול חסר לי העומק, השיחות נפש. הוא ממלא פונקציה של בן לוויה לחיים אבל לא מעבר. לא משהו עמוק וחברי שאליו אני גל כך שואפת. יש לי את זה עם חברות קרובות, עם כמה ידידים ועם הארס עם האהבה הנכזבת.
מכל הסיבות האלה קשה לי לעשות את הצעד הבא של המגורים המשותפים, שהוא ללא ספק רוצה ושואף אליו.
אני יודעת שהשבר הנכון הוא להיפרד, אני רק רוצה לקבל חיזוקים מכם...
אגב- הוא בחור נהדר, אמין, רציני.... שנינו באזור ה30.
אני נמצאת בקשר כבר קרוב לשנה ומהדייט הראשון לא שלמה איתו. עם הזמן כמובן שהתרגלתי אבל ככל שעובר הזמן אני מבינה שחוסר השלמות וה״זה לא זה״ הולך וגדל. הפחדים הגדולים ביותר שלי הם שאם אסיים את הקשר לא תהייה לי הזדמנות שניה. אני בת 30, בעברי אין יותר מידי קשרים משמעותיים. יש אהבה מאוד גדולה אבל חד צדדית ונכזבות שהיתה לפני שנתיים ומאז קשה לי להתגבר עליו. בקשר הנוכחי חסרים לי הרבה דברים ויש על הנייר המון סיבות אובייקטיביות מהצד למה לצאת. אבל אם נשים אפילו את הסיבות האובייקטיביות בצד (לדוגמא גנטיקה מטרידה של בעיות נפש במשפחה הקרובה ביותר ועוד), לסיבות האישיות יש משקל גדול לא פחות- במקום תחושה של כייף, קלילות, ציפייה וגעגוע התחושה היא של כבדות. הוא כבד, הוא לא ספונטני, הוא מופנם, אני הרבה פעמים מרגישה ננזפת, אני בוררת את הדברים שאני אומרת והולכת על קצה האצבעות לפעמים כי הוא נעלב (ולא מספר אבל זה מתבטא בהתנהגות), יש לו מצבי רוח שאני מאוד רגישה אליהם. בגדול חסר לי העומק, השיחות נפש. הוא ממלא פונקציה של בן לוויה לחיים אבל לא מעבר. לא משהו עמוק וחברי שאליו אני גל כך שואפת. יש לי את זה עם חברות קרובות, עם כמה ידידים ועם הארס עם האהבה הנכזבת.
מכל הסיבות האלה קשה לי לעשות את הצעד הבא של המגורים המשותפים, שהוא ללא ספק רוצה ושואף אליו.
אני יודעת שהשבר הנכון הוא להיפרד, אני רק רוצה לקבל חיזוקים מכם...
אגב- הוא בחור נהדר, אמין, רציני.... שנינו באזור ה30.
