בעילום שם כרגע
New member
חיזוקים
לא מה שחשב
אהלן ,
כבר הרבה זמן אני רוצה להיכנס לפורום הזה ולכתוב לכם ולחזק ולחבק כמה שאפשר.
אף פעם לא חשבתי או דימיינתי שאני אהיה בהתלבטות על הריון או אשב בחדר המתנה לטיפולי פוריות ( בטוח אף אחת לא מדמיינת את זה
)
אבל זה קרה גם לי
שלום אני XXX אני בת 34 יש לי 2 בנות ובעל ואחרונה גם אימצנו כלבה .
היה לי סרטן השד. לפני פחות משנה סימתי את כל התהליך ההחלמה
הסרטן הזה הפך את החיים . תמיד חלמתי על בית עם 4 ילדים ופופפפ נמוג החלום.
אומנם יש לי 2 בנות בבנות מהממות מקסימות וכל זה אבל אני רוצה עוד אחד ואם אפשר אז עכשו .... ע כ ש ו .
אבל עכשו אני לא יכולה . אני צריכה לחכות נותר לי לחכות שנה +3 חודשים . למה ?! כי ככה זה מחכים אחריי שמחלימים . מחכים לראות שהמחלה לא חוזרת .
היה לי סרטן בשד עברתי כימוטרפיה , ניתוח והקרנות . עוד לפניי הכל הציעו לעשות שימור עובר כי מי יודע מה יהיה אחרי הכימו' לפעמים המחזור לא חוזר. אצלי חזר אבל מאוד לא סדיר. (יופי)
אז ישבתי שם בחדר המתנה לרופא פוריות (ד"ר גדעוני באסף הרופא מהממם ) עם עוד מיליון בנות עם גיליונות שמעידות על מספר הטיפולים שעברו לעזעזאל לאן המחלה הזו הביאה אותי. היה לי מאוד קשה שם . בראש רצה השאלה - מה לי ולזה ? אני לא קשורה לשם . ( יש לי 2 בנות בבית ) אבל הייתי מאוד קשורה כי אני רוצה ילד !
אז ניכנסנו לרופא - נתן מירשמים לזריקות , אמר מתי לבוא שוב ושוב לביצוע הפעולה (אני עשיתי IVM ) בפעולה עצמה צחקנו לפני אח"כ כבר בכיתי בלי הפסקה . בואנה זה קשה !!! קשה נפשית . מאוד !!!!
אתמול ניפגשתי עם האונקולגית שלי ביקשתי " אישור" להיכנס להריון היא אמרה עוד לא, צריך עוד לחכות . בעלי היה אית ידעתי שאת זה אשמע אבל עדין קיוותי שהיא תגיד יאללה חמודים כנסו למיטה...
זה לא קרה . כולם סביבי אומרים בקלות כוול הבעל אז תחכי מה בוער , יש לך 2 בבית , עדיף אימא בריאה ולא 3 ילדים.
הכמיהה הזו לאימהות זה משהוא שלא ניתן להסביר . יש לי בדימיון את הלידה עצמה כמה בכי יהיה שם , את מסיבת הברית , את האושר העילאי מהילד הזה העדיפות היא לתאומים.
התוכנית היא ילד אחד ספונטני ואח"כ את הילד שמחכה לי בתא ההקפאה ( בהומור כמובן )
הלב ניקרע לי מכל בטן הריונית . מכל פרומו של בייבי בום ואינני יכולה לראות תוכנית הזויה זו. כל חברה שמספרת שהיא בהריון אני שמה 2 צעדים אחרונה . מפרנת , מפרגנת אבל שומרת מרחק. ואולי זה כבר לא יקרה לי שוב . אולי עד שאחליט בשיתוף עם הבעל שזה הזמן הנכון כבר יעבור הרגש והאומץ להביא עוד ילד ( אומץ בגלל ההשלכות הרפואיות - חלק אומרים שההריון עלול בגלל ההורמונים להחזיר את המחלה אז אולי זה לקחת סיכון )
אתן - אתן אמיצות אתן אלופות יש בכן את הכמיהה כמוני ויותר.
אניי רוצה לחזק אתכן ולבקש אל תתיאשו . ילד זה אושר זו מטרת החיים .
זה קשה כל כך , לראות עולם לילדים ולעמוד בצד.
אבל חייבים לנסות עד שמצליחים תיהיו חזקות גם הבעלים שיהיו חזקים ידעו לתמוך ולקבל באהבה כל מצב רוח ( לבעלי כבר נימאס לראות אותי בוכה , הוא פשוט מתעלם לפעמים ואז אני נעלבת ממנו ועצובה יותר ואז סיבה מתערבבת בסיבה )
אל תשללו לאמץ מחו"ל או בארץ , גם פונדקאות זה אפשרות ( חברה שלי היתה פונקאית היא אלופה נתינה מדהימה ) חבקו ילד .
קבלו חיבוק ענק ענק ממני ליבי איתכן כעת יותר מתמיד .
חיבוק . XXXX
אהלן ,
כבר הרבה זמן אני רוצה להיכנס לפורום הזה ולכתוב לכם ולחזק ולחבק כמה שאפשר.
אף פעם לא חשבתי או דימיינתי שאני אהיה בהתלבטות על הריון או אשב בחדר המתנה לטיפולי פוריות ( בטוח אף אחת לא מדמיינת את זה
אבל זה קרה גם לי
שלום אני XXX אני בת 34 יש לי 2 בנות ובעל ואחרונה גם אימצנו כלבה .
היה לי סרטן השד. לפני פחות משנה סימתי את כל התהליך ההחלמה
הסרטן הזה הפך את החיים . תמיד חלמתי על בית עם 4 ילדים ופופפפ נמוג החלום.
אומנם יש לי 2 בנות בבנות מהממות מקסימות וכל זה אבל אני רוצה עוד אחד ואם אפשר אז עכשו .... ע כ ש ו .
אבל עכשו אני לא יכולה . אני צריכה לחכות נותר לי לחכות שנה +3 חודשים . למה ?! כי ככה זה מחכים אחריי שמחלימים . מחכים לראות שהמחלה לא חוזרת .
היה לי סרטן בשד עברתי כימוטרפיה , ניתוח והקרנות . עוד לפניי הכל הציעו לעשות שימור עובר כי מי יודע מה יהיה אחרי הכימו' לפעמים המחזור לא חוזר. אצלי חזר אבל מאוד לא סדיר. (יופי)
אז ישבתי שם בחדר המתנה לרופא פוריות (ד"ר גדעוני באסף הרופא מהממם ) עם עוד מיליון בנות עם גיליונות שמעידות על מספר הטיפולים שעברו לעזעזאל לאן המחלה הזו הביאה אותי. היה לי מאוד קשה שם . בראש רצה השאלה - מה לי ולזה ? אני לא קשורה לשם . ( יש לי 2 בנות בבית ) אבל הייתי מאוד קשורה כי אני רוצה ילד !
אז ניכנסנו לרופא - נתן מירשמים לזריקות , אמר מתי לבוא שוב ושוב לביצוע הפעולה (אני עשיתי IVM ) בפעולה עצמה צחקנו לפני אח"כ כבר בכיתי בלי הפסקה . בואנה זה קשה !!! קשה נפשית . מאוד !!!!
אתמול ניפגשתי עם האונקולגית שלי ביקשתי " אישור" להיכנס להריון היא אמרה עוד לא, צריך עוד לחכות . בעלי היה אית ידעתי שאת זה אשמע אבל עדין קיוותי שהיא תגיד יאללה חמודים כנסו למיטה...
הכמיהה הזו לאימהות זה משהוא שלא ניתן להסביר . יש לי בדימיון את הלידה עצמה כמה בכי יהיה שם , את מסיבת הברית , את האושר העילאי מהילד הזה העדיפות היא לתאומים.
התוכנית היא ילד אחד ספונטני ואח"כ את הילד שמחכה לי בתא ההקפאה ( בהומור כמובן )
הלב ניקרע לי מכל בטן הריונית . מכל פרומו של בייבי בום ואינני יכולה לראות תוכנית הזויה זו. כל חברה שמספרת שהיא בהריון אני שמה 2 צעדים אחרונה . מפרנת , מפרגנת אבל שומרת מרחק. ואולי זה כבר לא יקרה לי שוב . אולי עד שאחליט בשיתוף עם הבעל שזה הזמן הנכון כבר יעבור הרגש והאומץ להביא עוד ילד ( אומץ בגלל ההשלכות הרפואיות - חלק אומרים שההריון עלול בגלל ההורמונים להחזיר את המחלה אז אולי זה לקחת סיכון )
אתן - אתן אמיצות אתן אלופות יש בכן את הכמיהה כמוני ויותר.
אניי רוצה לחזק אתכן ולבקש אל תתיאשו . ילד זה אושר זו מטרת החיים .
זה קשה כל כך , לראות עולם לילדים ולעמוד בצד.
אבל חייבים לנסות עד שמצליחים תיהיו חזקות גם הבעלים שיהיו חזקים ידעו לתמוך ולקבל באהבה כל מצב רוח ( לבעלי כבר נימאס לראות אותי בוכה , הוא פשוט מתעלם לפעמים ואז אני נעלבת ממנו ועצובה יותר ואז סיבה מתערבבת בסיבה )
אל תשללו לאמץ מחו"ל או בארץ , גם פונדקאות זה אפשרות ( חברה שלי היתה פונקאית היא אלופה נתינה מדהימה ) חבקו ילד .
קבלו חיבוק ענק ענק ממני ליבי איתכן כעת יותר מתמיד .
חיבוק . XXXX
