וואו, שאלה טובה...
קצת קשה לי לתת תשובה אובייקטיבית - כי אני הייתי הבת 30+ בלי ילדים - ולי היה ברור שאני רוצה ילדים *משלי* ולא מסתפקת בילדים של בעלי. בדייט הראשון כבר הבהרנו עמדות - שהוא רוצה עוד ילדים - כדי שלא יהיו אי הבנות. אני מנסה לחשוב אחורה ולראות אם הרגשתי שאנחנו משפחה לפני שהחתלתול נולד - אני חושבת שכן. אני חושבת שהצורך שלי בילד משלי היה בדיוק זה - רצון עז בילד משלי, ולא תחושה שבלי זה לא נהיה משפחה.
אני מניחה שאם כבר היו לי ילדים לפני שנפגשנו הצורך היה פחות עז, אבל אולי עדיין קיים - יש משהו שמאד "מקשר" ו"מלכד" בילדים משותפים. אני מודה שאני הרבה פעמים מופתעת ומתרגשת מהחיבור בין הילדים של בעלי לחתלתול. ציפיתי שיהיו קנאות ומריבות - וממש אין (טפו, טפו, טפו...). יש אהבה בינהם שממש כיף לראות.
טוב, אני קצת מברברת, אבל אני חושבת שמה שאני מנסה לאמר זה שלא, אני לא חושבת שזה MUST, ושבלי ילדים משותפים אין משפחה, אבל אני כן חושבת שזה תורם רבות לליכוד וגיבוש של משפחה חדשה.
מה שמטריד אותי יותר בסיפור שלך זה שנשמע לי שהוא ממהר - רק עכשיו התגרש והוא כבר "מחפש"? וכבר עם תוכניו ארוכות טווח? נשמע לי שעדיף לו קצת לתת לפצעים להחלים. במיוחד שאת אומרת שהגירושין היו ביוזמתה - נשמע שהוא קצת מחפש תחליף לאישה ולמשפחה שאיבד. אני חושבת שהוא צריך לבחון קצת את מה שהוא באמת רוצה ולתת לזה קצת זמן.
