הכל מן גזירת גורל
בכל תחום אפשרי, הכל תקוע באותו מקום ולא זז משם.
אם זה מוצר חיוני- אז תמיד אומרים לך שהמחיר נקבע ע"י וועדה מקצועית, ושכל הוזלה תהיה בעצם על חשבונו של מספק השירות.
אם זה מוצר פרטי מסוג מונופול או כמעט מונופול, אז אומרים לך שהם לא מוכנים לפקח על המחירים, אלא רק לפתוח את השוק לתחרות.
אם זה מוצר פרטי שהוא איננו מונופול, והוא מצוי בתחרות כלשהי והוא עדיין יקר לעומת חו"ל, אז אומרים לך "אבל זה שוק פרטי. הממשלה לא מתערבת".
אם אתה מבקש הוזלה במיסוי ( כמו למשל בלו על דלק ) - אז אומרים לך שנוצר גירעון או שעלול להיווצר גירעון, ואז מגיעות גזירות כלכליות שונות, כאמצעי מנע.
אם אתה מבקש למשל חינוך חינם לילדים מתחת לגיל 6, רק כדי שתוכל לצאת לעבוד ולהתפרנס, אז אומרים "כן, זה אפשרי" אבל שוב, מעמיקים את המיסוי האחר, את המיסוי העקיף בגלל ש"אין ארוחות חינם". וכך יוקר המחייה נשאר קבוע פחות או יותר, עבור כל אחד ואחת.
אז איך מצמצמים את הפערים?
התשובה היא שלא מצמצמים את הפערים, אלא מקבעים אותם, או שמחריפים אותם.
למה?
כך בנויה השיטה. על פערים.
מאחורי השיטה הקיימת, מסתתר הרעיון שהחברה שלנו נחלקת לאדונים ומשרתים.
ללא פערים, לא יהיה אדונים ומשרתים.
אם המגמה הייתה צמצום פערים, אז החוק היה מתערב וקובע איזשהו יחס הוגן ביחס לשכר הממוצע.
למשל ששכר המינימום יתעדכן מדי חודש ל 75 אחוז מהשכר הממוצע ( זה רק הוגן שכך יהיה ).
אבל זה לא המצב. הממשלה לא מתערבת בשום דבר, למעט כשמדובר בשכר של השרים, ובשכר הבכירים ברשויות שונות. שם היא דווקא יודעת להתערב, והיא עושה זאת ללא הרף.
כל היתר, זה מן "גזירת גורל".
זה פלא שאני מאחל לממשלה הזאת שישמידו אותה, ביחד עם כל תומכיה?
