אבל אתה מתדיין איתי, לא עם נתניהו
סביר להניח שאת נתניהו בכלל לא מעניין מה אנחנו כותבים בפורום או מה אני כותב במאמריי, את נתניהו מעניין על פי התרשמותי רק דבר אחד, להישאר ראש ממשלה כמה שיותר זמן.
אני לא נאו ליבראל אלא ליברטאריאן ואפילו לא ליברטאריאן קלאסי אלא ליברטאריאן גמיש מאוד, גמיש עד כדי כך שהצעתי לחייב את כולם לבטח את עצמם ואת ילדיהם בביטוח רפואי וסיעודי למרות שהצעה זו שוללת את חירותם של האזרחים לבחור האם לבטח את עצמם או לא ולמעשה זכותם לא לבטח את עצמם, אך בכל זאת במקרה הזה שברתי עקרון ליברטאריאני מכיוון שהאלטרנטיבה היא אסון שאי אפשר יהיה לעמוד בו, המדינה לא תוכל לממן מאות אלפי נכים שלא מסוגלים לעבוד לאורך זמן וגם אם תתנער מכך המדינה ועמותות או אנשים פרטיים יהיו אלה שיסייעו לעולם לא יספיק הכסף, נגיע למצב כמו בהודו שהרחובות יהיו מלאים בנכים מקבצי נדבות ואפשר יהיה גם לראות אנשים גוססים ומתים ברחובות, כאקט של ייאוש רבים ממקבצי הנדבות (בעיקר אלה שאינם נכים) יפעילו אלימות כלפי העוברים ושבים ויהיה מסוכן לצאת מהבית, אני לא רוצה לחיות במקום שמתנהל כך ומניח שאין כמעט אנשים שמוכנים לחיות במקום שמתנהל כך ולכן אני סבור שלחייב את כולם לבטח את עצמם ואת ילדיהם זה הצעד הנכון כדי שכולם יהיו מבוטחים וכל מי שיקרה לו אסון הביטוח יממן את הוצאותיו הרפואיות + מחיה בסיסית. הדבר יצריך את הגברת הפיקוח על חברות הביטוח אך לא פחות חשוב מכך שכולם יהיו מבוטחים. הרי הכסף היחיד ממנו יוכלו לממן את ההוצאות בגין הנכויות ואת דמי המחיה עבור אלה שלא מסוגלים לעבוד לפרנסתם יהיה דמי הביטוח שמשלמים המבוטחים ואפילו אם לא היה כך הרי אין זה מוסרי שמי שלא ביטח את עצמו יקבל פיצויים על חשבון מי שביטח את עצמו, מעבר לסיבות הכלכליות, גם מסיבות מוסריות צריך שכולם יהיו מבוטחים.
אני תמיד שואל את עצמי איך מבטיחים מקסימום חירויות בלי לגרום למציאות להפוך לכזו שאי אפשר יהיה לעמות בה, בנוסף אני תמיד עושה שיקולים של עלות מול תועלת.
אפשר לתמצת את ההבדל ביני לבין ליברטאריאן קלאסי בתנאי אחד שמהווה חלק מהשקפתי אך אינו מהווה חלק מהשקפתו של הליברטאריאן הקלאסי והוא "לא בכל מחיר", כלומר הליברטאריאן הקלאסי דוגל בחירות מקסימאלית בכל מחיר ואני (אולי הליברטאריאן היחיד שמצא לנכון לשבור כלל זה) דוגל בחירות מקסימאלית אבל לא בכל מחיר וב"לא בכל מחיר" הכוונה היא כל עוד לא נוצר מצב שמרבית הציבור לא יכול לעמוד בו.
מחישובים שעשיתי (ומוצגים במאמריי) הגעתי למסקנה שגובים מאיתנו יותר מדי מיסים והתמורה שאנו מקבלים אינה מצדיקה כלל את המיסים שאנו משלמים, מעט מדי מהמיסים מגיעים למטרות שלשמם הם נגבים ורובם מממנים חוסר יעילות, שחיתות וקשרי הון שלטון, מי שנדפקים הם מרבית האזרחים, גיליתי שזה נכון לא רק לישראל אלא לרוב המדינות בעולם וגם שמימון ישיר של השירותים שצורכים האזרחים יעלה להם הרבה פחות ממימון באמצעות מיסים אפילו בלי לממן שחיתות, מעצם העובדה שנדרש "תיווך" לתשלום שגם לו עלות משמעותית נוצר המצב הזה, בנוסף לכך קיים אי צדק משווע בכך שרבים מהאזרחים מממנים שירותים שאינם צורכים כלל (וזה אומר שעל חלק גדול מהמיסים שהם משלמים אינם מקבלים תמורה כלשהי), הסיבות הללו הן רק חלק מהסיבות שגרמו לי להפוך לליברטאריאן.
צדק חברתי הוא כאשר כל מי שמסוגל לעבוד עובד לפרנסתו, כולם חיים על חשבון עצמם ולא על חשבון אחרים, כולם מבוטחים למקרה אסון ומי שקורה לו אסון מקבל את האמצעים הנדרשים כדי לחיות בזכות היותו מבוטח מראש, כמו כן יש שוויון חובות זכויות והזדמנויות לכולם.
מיסים צריכים להיות מעטים ככל האפשר ונמוכים ככל האפשר ולממן אך ורק את הצרכים שאין כל דרך בה יוכלו הצורכים אותם לממן אותם ישירות, כדי שכמה שפחות כסף יוכל להיגזל מציבור משלמי המיסים ולממן חוסר יעילות, שחיתות, "תיווך" (עקב העובדה שהמימון אינו ישיר ועובר דרך גורמים שלוקחים כסף על היותם "צינור" ותו לא), וקשרי הון שלטון (דהיינו השלטון מממן את בעלי ההון על חשבון הרוב המוחלט של משלמי המיסים וגם מסייע לבעלי ההון לעשוק את מרבית הציבור), את קשרי ההון-שלטון יש להחליש ככל האפשר כי כל מה שהם גורמים זה שחיתות. הפחתת המיסים למינימום ההכרחי חיונית להחלשת קשרי ההון שלטון ולהפחתת כל הרעות חולות שאנו מממנים (בדרך כלל מבלי להיות מודעים לכך).