אובדת עצות22
New member
חייבת את התשובות שלכם מהר
סליחה שאני לחוצה מדי אני פשוט לא יודעת מה לעשות אין לי כ"כ הרבה זמן לספר לכם הכל אבל אני אנסה בקצרה. לפני שבוע ידיד שלי שגר בחו"ל הגיע לארץ ונפגשנו. היה ממש כיף ואחרי הפגישה הלכתי הביתה בכיף כזה. לא משהו שונה. אבל אז הוא התקשר שוב ואמר שהוא רוצה שניפגש עוד פעם. אז נפגשנו שוב ביום רביעי. והפעם זה כן היה שונה. היינו ביחד מיום רביעי בצהריים עד יום חמישי לפנות ערב. היינו ביחד יותר מ-24 שעות. כל הזמן הזה פשוט היינו ביחד. לא רצינו ממש ללכת ולדעת שאנחנו לא רואים שוב אחד את השניה לעוד הרבה זמן. שלא תבינו לא נכון - לא היה כלום בזמן הזה שהייתי איתו. לא משהו מיני. פשוט נהנינו כ"כ להיות ביחד. אני לא יכולה לתאר לכם אפילו עד כמה. הכל היה כ"כ מושלם. רק מעצם העובדה ששנינו שם. בכל אופן.. אחרי שנפרדנו ביום חמישי אז זה כבר לא היה אותו דבר. הוא לא מפסיק לשלוח לי הודעות ולומר כמה שהוא מתגעגע. ואני מאמינה לו. פשוט הרגשתי את זה כשהיינו ביחד. אבל כרגע אני מרוסקת. מחר זה היום האחרון שלו בארץ וכרגע הוא בב"ש ואני בת"א. בעיקרון אני לא אמורה לראות אותו יותר אבל הוא ממש מבקש מני שאני אבוא להיות איתו. הוא רוצה שאני אסע אליו ושנהיה ביחד עד מחר. אני מתה לנסוע ולהיות איתו עוד אבל אני פשוט מפחדת שאני אשקר אליו יותר. אני יודעת שגם ככה אני הולכת לבכות כשהוא כבר לא יהיה פה ואני פשוט מנסה למנוע ממני לכאוב עוד יותר אני לא יודעת מה לעשות? מה אתם חושבים? כדאי לנסוע ולהיות איתו עוד ולנצל את הזמן שיש לנו ביחד או שעדיף שאני אשאר בבית? זה אולי נראה לכם מוגזם שפיתחתי כזה רגש כ"כ מהר רק אחרי יומיים שהיינו ביחד אבל אני לא יכולה לתאר לכם כמה שזה היה.. מיוחד.. שונה.. זה פשוט היה זה. וגם הוא מרגיש ככה. הוא ממש מתחנן שאני אבוא. מה לעשות? לנסוע או לא? תענו לי בבקשה מהר כי אני צריכה לתפוס אוטובוס אם כן תודה רבה לכם
סליחה שאני לחוצה מדי אני פשוט לא יודעת מה לעשות אין לי כ"כ הרבה זמן לספר לכם הכל אבל אני אנסה בקצרה. לפני שבוע ידיד שלי שגר בחו"ל הגיע לארץ ונפגשנו. היה ממש כיף ואחרי הפגישה הלכתי הביתה בכיף כזה. לא משהו שונה. אבל אז הוא התקשר שוב ואמר שהוא רוצה שניפגש עוד פעם. אז נפגשנו שוב ביום רביעי. והפעם זה כן היה שונה. היינו ביחד מיום רביעי בצהריים עד יום חמישי לפנות ערב. היינו ביחד יותר מ-24 שעות. כל הזמן הזה פשוט היינו ביחד. לא רצינו ממש ללכת ולדעת שאנחנו לא רואים שוב אחד את השניה לעוד הרבה זמן. שלא תבינו לא נכון - לא היה כלום בזמן הזה שהייתי איתו. לא משהו מיני. פשוט נהנינו כ"כ להיות ביחד. אני לא יכולה לתאר לכם אפילו עד כמה. הכל היה כ"כ מושלם. רק מעצם העובדה ששנינו שם. בכל אופן.. אחרי שנפרדנו ביום חמישי אז זה כבר לא היה אותו דבר. הוא לא מפסיק לשלוח לי הודעות ולומר כמה שהוא מתגעגע. ואני מאמינה לו. פשוט הרגשתי את זה כשהיינו ביחד. אבל כרגע אני מרוסקת. מחר זה היום האחרון שלו בארץ וכרגע הוא בב"ש ואני בת"א. בעיקרון אני לא אמורה לראות אותו יותר אבל הוא ממש מבקש מני שאני אבוא להיות איתו. הוא רוצה שאני אסע אליו ושנהיה ביחד עד מחר. אני מתה לנסוע ולהיות איתו עוד אבל אני פשוט מפחדת שאני אשקר אליו יותר. אני יודעת שגם ככה אני הולכת לבכות כשהוא כבר לא יהיה פה ואני פשוט מנסה למנוע ממני לכאוב עוד יותר אני לא יודעת מה לעשות? מה אתם חושבים? כדאי לנסוע ולהיות איתו עוד ולנצל את הזמן שיש לנו ביחד או שעדיף שאני אשאר בבית? זה אולי נראה לכם מוגזם שפיתחתי כזה רגש כ"כ מהר רק אחרי יומיים שהיינו ביחד אבל אני לא יכולה לתאר לכם כמה שזה היה.. מיוחד.. שונה.. זה פשוט היה זה. וגם הוא מרגיש ככה. הוא ממש מתחנן שאני אבוא. מה לעשות? לנסוע או לא? תענו לי בבקשה מהר כי אני צריכה לתפוס אוטובוס אם כן תודה רבה לכם