חייבת את זה לעצמי
שלום חברים. היום פשוט לא הפסקתי לבכות על איך שהחיים שלי ניראים. וכמה הם נסוגים ולא צועדים קדימה. לא עצמתי עין כל הלילה. אני ישנה לבד בין ארבע קירות וממררת בבכי על מר גורלי. החודש בידיוק 21 שנה מאז שאימי ואחותי נפטרו. ובחודשים האחרונים חסרונן של הנפשות היקרות שלי בא ומציף אותי. ולא נותן לי להמשיך הלאה. אני כועסת, מסתגרת, מרחמת על עצמי ולעיתים גם בוכה. שמתי לב שאני מאוד פגיעה וגם פוגעת מבלי להתכוון לכך. תקופה מאוד קשה עברה עליי. תקופה שקיבלה את השם "בית קברות לחיים". אין לי מילים כדי לתאר את הבדידות והעצב הפנימיים שליוו אותי בתקופה האחרונה. זה בא בעיקר בחגים, בשבתות ובימים שדווקא אמורים הליות שמחים ומאושרים. אני שוב נזכרת בחסרונן של אימי ואחותי (אין לי עוד אחיות). היום- אחרי שבכיתי נהרות והעיניים היו נפוכים עם שקיות. החלטתי שאני ממש דחוף חייבת לאסוף את עצמי. כי ממש נמאס מהרחמים העצמיים הבלתי פוסקים האלה. כי את המתים אין להשיב. אני בטוחה שאמא הייתה רוצה שאגשים את חלומי ואהיה מאושרת ושמחה ולא אשב ואבכה על מר גורלי. החלטתי- שהגורל- השמחה- והאושר וגם העושר בידיים שלי. אשמח לתגבות שלכם. שבת שלום.
שלום חברים. היום פשוט לא הפסקתי לבכות על איך שהחיים שלי ניראים. וכמה הם נסוגים ולא צועדים קדימה. לא עצמתי עין כל הלילה. אני ישנה לבד בין ארבע קירות וממררת בבכי על מר גורלי. החודש בידיוק 21 שנה מאז שאימי ואחותי נפטרו. ובחודשים האחרונים חסרונן של הנפשות היקרות שלי בא ומציף אותי. ולא נותן לי להמשיך הלאה. אני כועסת, מסתגרת, מרחמת על עצמי ולעיתים גם בוכה. שמתי לב שאני מאוד פגיעה וגם פוגעת מבלי להתכוון לכך. תקופה מאוד קשה עברה עליי. תקופה שקיבלה את השם "בית קברות לחיים". אין לי מילים כדי לתאר את הבדידות והעצב הפנימיים שליוו אותי בתקופה האחרונה. זה בא בעיקר בחגים, בשבתות ובימים שדווקא אמורים הליות שמחים ומאושרים. אני שוב נזכרת בחסרונן של אימי ואחותי (אין לי עוד אחיות). היום- אחרי שבכיתי נהרות והעיניים היו נפוכים עם שקיות. החלטתי שאני ממש דחוף חייבת לאסוף את עצמי. כי ממש נמאס מהרחמים העצמיים הבלתי פוסקים האלה. כי את המתים אין להשיב. אני בטוחה שאמא הייתה רוצה שאגשים את חלומי ואהיה מאושרת ושמחה ולא אשב ואבכה על מר גורלי. החלטתי- שהגורל- השמחה- והאושר וגם העושר בידיים שלי. אשמח לתגבות שלכם. שבת שלום.
