לא חברה של המטבח
New member
חייבת להבין משהו../images/Emo141.gif
אני חדשה ישנה בפורום הזה. חדשה כי זו הפעם הראשונה שאני כותבת, ישנה כי אני קוראת כבר הרבה זמן את ההודעות שאתם כותבים. שמתי לב לכך שיש כאן לא מעט בנות (ואולי גם בנים) שממש סובלים בגלל "צרות משפחתיות". אני חייבת לכם וידוי קטן. אפילו אני סבלתי רבות מחמותי, חמי ובעיקר מגיסתי (שהשדים יקחו אותה!). לאחר תקופה די ארוכה (5 שנים!) של ויכוחים, העלבויות מריבות עם הבעל וכו´ הבנתי שאני זקוקה לשינוי (לא, זו לא תעמולת בחירות!). לאחר שהבנתי שכל הרוחות הרעות שנשבו לתוך חיי הנישואים שלי ושל בעלי הגיעו מכיוון המשפחה שלו, וכמובן שעניין זה גרם למתיחות רבה בינינו החלטתי באופן חד צידי לחלוטין שאני מפסיקה את הקשר עם משפחתו המופלאה של בעלי. ללא מריבה מיוחדת, ללא החמצות פנים, ללא טלפונים תופים ומצילתיים, פשוט התנתקתי, הפסקתי ללכת לביתם. בהדרגה הם הבינו את הרמז והפסיקו אף הם להגיע אלינו. בעלי לא כעס עלי, הוא הבין. את הילדים בעלי לוקח אליהם פעם בשבוע, ואני לא כועסת, להיפך אני אוהבת את זה, יש לי כמה שעות פנויות לעצמי נטו. (אם הוא לא לוקח אותם, אני ממש מנדנדת לו שיקח). מאז מאוד טוב לנו, ולי בפרט. אני אדם רגוע יותר, אוהב יותר והיחסים בעלי ממש ירח דבש (אני לא צינית). הבנתי הרבה דברים מאז. השנאה והמרירות לא תורמים לנו לחיים. לא חייבים בכח לאהוב את המשפחה של הבעל. מאז אני לא מבלה את זמני בלהתכונן לסוף השבוע המריר שהולך להגיע, או לסכם את סוף השבוע האכזרי שעברתי בבית חמותי. פשוט טוב לי! ממליצה בחום!
אני חדשה ישנה בפורום הזה. חדשה כי זו הפעם הראשונה שאני כותבת, ישנה כי אני קוראת כבר הרבה זמן את ההודעות שאתם כותבים. שמתי לב לכך שיש כאן לא מעט בנות (ואולי גם בנים) שממש סובלים בגלל "צרות משפחתיות". אני חייבת לכם וידוי קטן. אפילו אני סבלתי רבות מחמותי, חמי ובעיקר מגיסתי (שהשדים יקחו אותה!). לאחר תקופה די ארוכה (5 שנים!) של ויכוחים, העלבויות מריבות עם הבעל וכו´ הבנתי שאני זקוקה לשינוי (לא, זו לא תעמולת בחירות!). לאחר שהבנתי שכל הרוחות הרעות שנשבו לתוך חיי הנישואים שלי ושל בעלי הגיעו מכיוון המשפחה שלו, וכמובן שעניין זה גרם למתיחות רבה בינינו החלטתי באופן חד צידי לחלוטין שאני מפסיקה את הקשר עם משפחתו המופלאה של בעלי. ללא מריבה מיוחדת, ללא החמצות פנים, ללא טלפונים תופים ומצילתיים, פשוט התנתקתי, הפסקתי ללכת לביתם. בהדרגה הם הבינו את הרמז והפסיקו אף הם להגיע אלינו. בעלי לא כעס עלי, הוא הבין. את הילדים בעלי לוקח אליהם פעם בשבוע, ואני לא כועסת, להיפך אני אוהבת את זה, יש לי כמה שעות פנויות לעצמי נטו. (אם הוא לא לוקח אותם, אני ממש מנדנדת לו שיקח). מאז מאוד טוב לנו, ולי בפרט. אני אדם רגוע יותר, אוהב יותר והיחסים בעלי ממש ירח דבש (אני לא צינית). הבנתי הרבה דברים מאז. השנאה והמרירות לא תורמים לנו לחיים. לא חייבים בכח לאהוב את המשפחה של הבעל. מאז אני לא מבלה את זמני בלהתכונן לסוף השבוע המריר שהולך להגיע, או לסכם את סוף השבוע האכזרי שעברתי בבית חמותי. פשוט טוב לי! ממליצה בחום!
