חייבת להגיד את זה!

חייבת להגיד את זה!

שלום, יכול להיות שמה שאני אכתוב כאן כבר היה כתוב, אבל אני באמת שצריכה לכתוב את זה.. אתמול בערוץ אחד, הייתה תוכנית בשם "מבט שני", שודרה שם כתבה על בגילאים 7-18 בחבריהם לבית הספר התעללו בהם. אני חייבת להגיד שנותרתי בהלם...שוק טוטאלי...הלב שלי כאב עם כל סיפור. כל מה שרציתי לעשות הוא לחבק את אותם ילדים, לגרום להם לשכוח ממה שחבריהם עשו להם!!! הורים...אני יודעת שלא תמיד יש לכם שליטה על הילדים שלכם, ולפעמים זה כל כך קשה לעמוד מולם ולכעוס עליהם, אבל באמת...אתם אנשים מבוגרים, ואתם שם בשיבלם!!! בשביל לחנך אותם!!! אני לא רוצה להגיד את המילים "אני מאשימה" כי לא עמדתי אף פעם בעמדת ההורה, אבל תסבירו לי, למה זה כל כך קשה להגיד לילד שלך "אתה לא היית בסדר!!!" או "ככה לא מתנהגים!!!!!". תגידו את זה!!! תצעקו את זה!!!!!! תחשבו על האימהות שילדיהם חזרו הביתה עם סימנים כחולים (ותאמינו לי שאתם בתוכנית היה הרבה יותר מסימנים כחולים). תחשבו מה היה קורה אם הילד שלכם היה חוזר הביתה עם פציעות כאלה!!!!!!!!! אלה הילדים שלכם!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!! אתם ההורים שלהם, אתם צריכים לחנך אותם!!! אתם צריכים לאהוב אותם!!! אתם צריכים לכעוס עליהם כשצריך!!!!!! הילדים שלכם צריכים גבולות!!! אנרכיה היא לא תמיד דבר טוב!!!! אתם לא צריכים ללטף לילד שלכם את הראש 24 שעות ביממה!! ולפעמים, כשהוא לא צודק אתם לא חייבים להיות לצידו!!! תלמדו להבדיל בין טוב לרע!!!! תחנכו את הילדים שלכם!!! תחנכו אותם!!!!! זה התפקיד שלכם ולא של אף אחד אחר!!!!!!!!
 
את כל כך צודקת ומצד שני

היום, אחרי שנרגעו רוחות גיל ההתבגרות שלי (אני בת 17 וחצי) אני מדברת עם אמא שלי על התקופה שבה הייתי בת 13-16 ומבינה כמה היא ניסתה ואני פשוט הלכתי עם הראש בקיר תמיד נגדה והיא לא יכלה לעשות דבר. כך שלא ההורים תמיד אשמים, יש כל כך הרבה גורמים... ואני בעצמי נפגעתי, ורק אחרי שנפגעתי באמת קיבלתי קצת שכל, זו היא דרכם של הרבה מתבגרים, זה נורא אבל זה ככה.
 
למעלה