חייבת להוציא מהלב (אולי לא קשור)
אתם לא חייבים לענות, אפילו לא לקרוא, אני פשוט חייבת לכתוב אתזה, זה יושב לי בלב הרבה זמן.הסיפור שלי הוא כזה: לפני 8 שנים זה קרה, אמא שלי חלתה במחלה, זה היה ממש פתאומי, ואני כילדה קטנה (אז בת 8) לא הבנתי מה זה אומר. אצל אמא שלי התגלה סרטן השד. אף אחד לא הסביר לי מה זה, מה זה אומר ומה צריך לעשות, בעצם למה שיגידו לילדה קטנה? מה היא מבינה בכלל? אבל הילדה הזאת יושבת ורואה את כולם בוכים תמיד, רואה את אמא שלה בוכה ואת אביה מלטף את אמה. מרגישה את סבתא שלה מתקרבת אליה ואל אחיה (ילד בן 14) ומלטפת אותם ובוכה. היא שומעת את אמה בוכה וממלמלת "אני עוד צעירה (בת 36) אני צריכה את שני שדיי. הילדה הייתה קטנה, והזמן עבר מהר. אמה עשתה ניתוח, ובמשך 4 שנים הכל היה טוב ויפה. כאשר הגיע הילדה לגיל 12 חלתה אמה שוב במחלה, ואז כבר הייתה הילדה מספיק גדולה להבין שמשהו לא טוב פה. ואמה תמיד אומרת לה " לא נשאר לי הרבה זמן לחיות" אבל אף אחד לא לקח ברצינות, ובמיוחד לא הילדה. וכך במשך שנה היא רואה את אימה עוברת מידי שבוע טיפולים, היא לא מבינה מה זה בעם הטיפולים האלו, אך היא רואה את אמה, שיום אחד נראת שמנה, ויום אחר רזה, יום נראת בריאה, ויום חולה כאילו גוססת. ותמיד בראש היא שומעת, אני לא אחייה לעד. אך הילדה רואה את אמה אומנם עוברת טיפולים אך טסה לח"ול עם המשפחה. ואז מגיע השנה , הילדה בת 14 טסה לח"ול עם חברה בחופש הגדול חוזרת, ואמה נראת טוב. התחילו הלימודים (כיתה ח´) ופתאום הדרדרות במצב האם. אח הילדה שרגילה הייתה לזה לא הבינה את החומרה שבמצב. יום חמישי, בבוקר שיעור מתמטיקה, הילדה לא ממש הרגישה טוב ולכן לא נתנה נשיקה לאמה כי חששה פן תדביק את אמה שהייתה גם ככה חלשה. היא יצאה מהבית והלכה לשיעור. 10 וחצי הפלאפון מצלצל, היא שומעת את אחיה בטלפון אומר משהו לא ברור, ואומר כי הוא לוקח אותה תוך 10 דקות מהביצפר. הילדה יוצאת מהביצפר הולכת לאוטו, ורואה את אביה שם, ומיד היא הבינה, הבינה כי זהו זה. היום הנורא הגיע. אמה נפטרה. הדמעות זולגות בלי סוף מעיניה, והדבר היחיד שהיא רוצה לעשות זה להגיד שלום, לפחות שלום. אבל לא היה זמן, היה מאוחר מידי. היא חזרה לבית ובכתה , ובכתה ובכתה. המחלות שלאחר מכן באו במכה, הילדה נהייתה אנורקסית בולמית, מה לא. אך זה עבר, והיום שנתיים לאחר מות אמי, אני יכולה להגיד שאותה ילדה עם כל הבעיות שיש לה (אביה מצא חברה ורוצה להתגורר איתה, הלימודים אחיה הכל הכל) הילדה גדלה להיות ילדה מאושר, מבינה שצריך להגיד תודה על כל יום שעובר לנו , על כל הטוב שיש לנו, וגם על הרע. תבינו את היופי בחיים, ותתחילו לחיות את הרגעים. אל תשבו בבית חושבים על כל הבעיות שיש לכם, להפך, על הטוב שיש לכם. ואם מציק לכם משהו ת-ש-נ-ו תתשתנו.
אתם לא חייבים לענות, אפילו לא לקרוא, אני פשוט חייבת לכתוב אתזה, זה יושב לי בלב הרבה זמן.הסיפור שלי הוא כזה: לפני 8 שנים זה קרה, אמא שלי חלתה במחלה, זה היה ממש פתאומי, ואני כילדה קטנה (אז בת 8) לא הבנתי מה זה אומר. אצל אמא שלי התגלה סרטן השד. אף אחד לא הסביר לי מה זה, מה זה אומר ומה צריך לעשות, בעצם למה שיגידו לילדה קטנה? מה היא מבינה בכלל? אבל הילדה הזאת יושבת ורואה את כולם בוכים תמיד, רואה את אמא שלה בוכה ואת אביה מלטף את אמה. מרגישה את סבתא שלה מתקרבת אליה ואל אחיה (ילד בן 14) ומלטפת אותם ובוכה. היא שומעת את אמה בוכה וממלמלת "אני עוד צעירה (בת 36) אני צריכה את שני שדיי. הילדה הייתה קטנה, והזמן עבר מהר. אמה עשתה ניתוח, ובמשך 4 שנים הכל היה טוב ויפה. כאשר הגיע הילדה לגיל 12 חלתה אמה שוב במחלה, ואז כבר הייתה הילדה מספיק גדולה להבין שמשהו לא טוב פה. ואמה תמיד אומרת לה " לא נשאר לי הרבה זמן לחיות" אבל אף אחד לא לקח ברצינות, ובמיוחד לא הילדה. וכך במשך שנה היא רואה את אימה עוברת מידי שבוע טיפולים, היא לא מבינה מה זה בעם הטיפולים האלו, אך היא רואה את אמה, שיום אחד נראת שמנה, ויום אחר רזה, יום נראת בריאה, ויום חולה כאילו גוססת. ותמיד בראש היא שומעת, אני לא אחייה לעד. אך הילדה רואה את אמה אומנם עוברת טיפולים אך טסה לח"ול עם המשפחה. ואז מגיע השנה , הילדה בת 14 טסה לח"ול עם חברה בחופש הגדול חוזרת, ואמה נראת טוב. התחילו הלימודים (כיתה ח´) ופתאום הדרדרות במצב האם. אח הילדה שרגילה הייתה לזה לא הבינה את החומרה שבמצב. יום חמישי, בבוקר שיעור מתמטיקה, הילדה לא ממש הרגישה טוב ולכן לא נתנה נשיקה לאמה כי חששה פן תדביק את אמה שהייתה גם ככה חלשה. היא יצאה מהבית והלכה לשיעור. 10 וחצי הפלאפון מצלצל, היא שומעת את אחיה בטלפון אומר משהו לא ברור, ואומר כי הוא לוקח אותה תוך 10 דקות מהביצפר. הילדה יוצאת מהביצפר הולכת לאוטו, ורואה את אביה שם, ומיד היא הבינה, הבינה כי זהו זה. היום הנורא הגיע. אמה נפטרה. הדמעות זולגות בלי סוף מעיניה, והדבר היחיד שהיא רוצה לעשות זה להגיד שלום, לפחות שלום. אבל לא היה זמן, היה מאוחר מידי. היא חזרה לבית ובכתה , ובכתה ובכתה. המחלות שלאחר מכן באו במכה, הילדה נהייתה אנורקסית בולמית, מה לא. אך זה עבר, והיום שנתיים לאחר מות אמי, אני יכולה להגיד שאותה ילדה עם כל הבעיות שיש לה (אביה מצא חברה ורוצה להתגורר איתה, הלימודים אחיה הכל הכל) הילדה גדלה להיות ילדה מאושר, מבינה שצריך להגיד תודה על כל יום שעובר לנו , על כל הטוב שיש לנו, וגם על הרע. תבינו את היופי בחיים, ותתחילו לחיות את הרגעים. אל תשבו בבית חושבים על כל הבעיות שיש לכם, להפך, על הטוב שיש לכם. ואם מציק לכם משהו ת-ש-נ-ו תתשתנו.
