חייבת להוריד מה ולשאול...

[חלבלבית]

חייבת להוריד מה

ולשאול...

התינוקת שלי בת 8 חודשים עוד מעט,כבר הרבה זמן מפריע לי שבעלי לא אומר לה דברים מסויימים או לא מדבר אליה בכלל למה הכוונה. אני כל פעם בטבעיות לגמריי ללא תכנון מוקדם מדברת אליה מספרת לה הכל מה אני עושה/מה היא אוכלת/משחקת כמה היא ככה וככה ושאני אוהבת אותה מאוד כמובן גם במגע פיזי של ליטופים חיבוקים נשיקות. לעומת זאת- בעלי לא. הוא מבטא את הרגש כלפיה יותר במשחק, חיבוק, נשיקה אבל הוא אף פעם אף פעם לא אומר לה שהוא אוהב אותה, שהוא שם בשבילה, לא נותן לה נשיקה כשהוא משכיב אותה לישון, לא מנענע אותה כשהיא צריכה להרגע ממש קר רוח איתה. שלא תבינו לא נכון הוא משוגע עליה וגם היא עליו ורואים את זה. פשוט המיליםהם אלה שחסרות לי הם אף פעם לא שם. אנחנו בזוגיות כבר 8 שנים נשואים 3. אני מכירה אותו-אומנם הוא גדל בבית רק של גברים אבל הוא גבר מאוד רגיש וגם מופנם. לא ציפיתי שכשתגיע הקטנטונת הוא יהיה כ"כ סגור הרי אני שואלת איך אפשר להסתכל לאושר הקטן הזה בעיניים ולא להגיד לה שהוא אוהב אותה ושהיא הדבר הכי יקר שקרה לו?? בכל אופן- העליתי את זה אתמול והוא נפגע קשות

נורא נעלב. אולי לא הייתי צריכה לשפוך את זה ולשמור בבטן?? איך היחסים של הבעלים שלכם עם התינוק/ת החדשים???

 

[פפריקה היחידה 1]

יש כל מיני סוגים של אנשים

את הסוג הורבלי יותר (כמו מרבית הנשים) ובעלך לא. אני לא חושבת שיש לך מה לדאוג. נשמע שהוא באמת אוהב אותה ומעניק לה לא מעט. הוא פשוט עושה את זה קצת שונה ממך. לראייה, את אומרת ששניהם משוגעים אחד על השניה. אני כן חושבת שילד צריך לשמוע מההורה שהוא אוהב אותו. אבל אם רצית להגיד לו, יכול להיות שאמרת את זה בצורה לא נכונה ולכן הוא נפגע. אמרת שהוא מופנם. אולי קשה לו להתבטא ולהגיד? יש אנשים שמאוד מאוד קשה להם להגיד מילות אהבה. גם לילדים שלהם. אבא שלי למשל הוא כזה. לא זוכרת ששמעתי ממנו אי פעם שהוא אוהב אותי, אבל לעומת זאת הוא יעשה בשבילי הכל, ואם אצטרך משהו הוא יעשה את מירב המאמצים שלו לעזור לי וזה לדעתי חשוב לא פחות. פעם ממש הפריע לי שהוא לא אומר, אבל היום אני כל כך מעריכה את מה שהוא עושה בשבילי שזה כבר לא חשוב לי. אני יודעת שהוא אוהב אותי והדרך שלו להגיד לי זאת היא במעשים שלו. אצלנו, בן הזוג שלי מאוד מאוד אומר וגם מראה את האהבה שלו לילד(גם אלי) למרות שבא מבית שלא היה את זה. פשוט יש לו את זה לשמחתי.

 

[עוגיפלצת31]

מסכימה עם כל מילה

גם אבא שלי כזה

הוא בד"כ לא מנשק או מחבק וכאלה.. גם את הבנות שלי.. אבל אני יודעת שהוא אוהב אותנו.. רואים לו בעיניים!! גם אמא שלי כזאת, כשחושבים על זה.. אני לעומת זאת מאוד אוהבת לנשק ולחבק את הבנות ולהגיד להן "אני אוהבת אתכן" אבל גם זה במידה... אבל הן יודעות שגם אם אני לא אומרת אני אוהבת אותן... בקיצור הכל עניין של תחושה והרבה מהאהבה היא תקשורת בלתי מילולית ואפילו לא פיזית... אם הוא היה מתעלם ממנה, הייתי דואגת, אבל הוא לא... כל אחד מפגין אהבה בדרך אחרת

 

[חלבלבית]

מבינה אותכן לגמרי

אבל אם אבא שלי למשל גם היה אחד כזה שלא היה מביע במילים אלא במעשים של נתינה זה היה מפורש אצלי אחרת מאשר שזה בן זוגי-אני כבר ילדה גדולה. אני מרגישה שאני ממש נעלבת בשביל התינוקת שלי שברור לי שאני פשוט רגישה מידי וכנראה רצו לי בראש מחשבות על איזה אבא הוא יהיה ומה הוא יגיד וזה דיי התנפץ לי...כמובן מהצד המילולי. אין לי ספק שהוא אוהב אותה ומביע את זה בדרכים שהוא מתחבר אליהן אבל בטוח זה היה יותר מפריע לכן אם בן זוגכן לא היה אומר לילדים שלכם והיתן מרגישות יותר כמוני לא?? למזלכן ואני כולי מקנאה בזה שהבעלים שלכם לא כאלה וכן פתוחים ולא מתביישים להפגין רגשות. עכשיו איך אני יוצאת מהמצב הזה? אמרתי לו את זה אתמול כביקורת בונה ולא כעסתי עליו או משהו. אמרתי לו פשוט מה שישב לי על הלב. איך אני יכולה לתקן את מה שעשיתי?

 

[POOH*]

בדיוק כמו שאמרת לנו לדעתי...

שזה מפריע לך והעלה בך מחשבות על היחסים בינהם בעתיד ורצית להעלות את זה בינכן אבל לא התכוונת לפגוע. ואני רוצה להעלות עוד נקודה - יש המון אנשים [גם גברים וגם נשים] שקשה להם להתחבר לתינוקות. כן גם כשזה התינוק הפרטי שלהם. זה לא אומר בכלל שהם אוהבים פחות רק שיותר קשה להם לתקשר איתו/ה בשלב הזה. וכשהתינוק הופך לפעוט מתקשר אפילו לפני דיבור ממש פתאום החיבור בינהם משתנה. וגם הכי הכי קשה בתור אמא הוא להבין שלבן הזוג יש את הדרך שלו להיות הורה. בהמון מקומות אפשר לדבר על זה ולהיות מתואמים ומכווננים ביחד - כמו בנושאי חינוך למשל - ויש מקומות שבהם צריך ללמוד לקבל את ההבדלים. וזה לא קל. אבל ילדים לומדים לקבל כל מיני דרכי תקשורת ולומדים די בקלות שיש דברים שרק אמא עושה/אומרת ושעושים רק עם אמא ושיש דברים שהם רק עם אבא. לי יש אבא כזה. וגם בתור סבא הוא כזה. והוא אבא נפלא. וסבא נפלא גם. POOH

 

[dominogrose]

לא קראתי את הכל ולא מה שענו לך כי הקטנטני שלי

כבר קורא לי... אבל אני חייבת לספר לך שכשהקטניטני נולד בערך בחודש הראשון היה לי ממש מוזר לדבר אליו ולספר לו דברים. הייתי עושה את זה לפעמים כי ידעתי ש"צריך" ושהוא מבין גם מה שאני מדברת. אבל זה היה לי ממש מוזר משום מה. עכשיו אני לא מפסיקה לדבר איתו, ואני עושה את זה בהנאה וההרגשה המוזרה שהייתה לי נעלמה לגמרי. (ואני ממש שמחה שהיא נעלמה כי הרגשתי רע שאני מרגישה ככה...) מוסר השכל:

1. יש אנשים שזה לא "הם" לדבר לתינוקות שעוד לא מדברים. 2. אפשר להתרגל לדבר לתינוק. בהתחלה זה מוזר ואחכ זה בא טבעי. וזהו )

 

[אמאמרבל]

פשוט אנשים שונים

לא לכל אחד בא בקלות להגיד במילים כמה הוא אוהב מישהו. וגברים זה בכלל עולם אחר. אני לדוגמא לא זוכרת שהורי אמרו שהם אוהבים אותי על בסיס יומי, לא נשקו אותי כל יום כל היום ולא חיבקו. אני בתור ילדה מאוד אהבתי לנשק ולחבק, ומה קיבלתי בחזרה "עזבי, כמה כבר אפשר". אבל הרגשתי אהבה שמעשים, בשיחות (במיוחד עם אבא). היום ילדי "סובלים" ממני, אני מנשקת בלי הפסקה ומחבקת, ואומרת להם כמה שאמא אוהבת אותם. בעלי ההפך ממני, הוא לא אוהב לנשק (מקסימום נשיקה קטנה בלחי), חיבוק הוא יתן רק אם ילדים באים אליו, ולהגיד שהוא אוהב אותם- הוא אומר, אבל בטוח לא בכמויות כמוני. ופעם אמרתי לבעלי גם שהוא "קר" עם ילדים, הוא לא נעלב, פשוט אמר שהוא כזה בן אדם (אבל לצערי זה בא מהבית, ככה הוא גדל, עם אבא שלא בדיוק היה מבטא אהבה ונוכחות) תני לו לבלות איתה יותר, תעשו "יום של אבא". העיקר שיהיו גם מעשים ולא רק דיבורים על אהבה .

 

[flaming june]

נראה לי שאת צריכה לשאול את עצמך למה זה מפריע

**לך**. כבר כתבו לך - יש כל מיני טיפוסים. הפגנת חיבה ממש לא צריכה להיעשות אך ורק במילים, ומגע, תשומת לב, הומור וכו' גם הם דרך לגיטימית להפגין חיבה. יכול להיות שלומר "אני אוהב אותך" לא משמעותי עבורו, והקשר שלו עם הילדה מתבטא אחרת. זה בסדר גמור בעיני ואין בכך שום פסול. זה קצת לא פייר לצפות מאנשים שיתנהגו כמו שאנחנו מתנהגים. לשאלתך, גם אני לא מהנמסים ומהקוצי-מוצי. אני מאוד מאוד (מאוד!) אוהבת את הילדה שלי אבל אני לא אומרת את זה בכל הזדמנות. גם בעלי כזה. גם בינינו, אגב, בזוגיות, ההתנהלות דומה, והנה, שרדנו 11 שנים ביחד (

). רק בריאות לכולם.

 

[Old Girl]

אני חושבת שלהרבה אנשים

זה לא מובן מאליו שאפשר לדבר לתינוק למרות שהוא בכלל לא עונה. וכנראה גם לא מבין עד לשלב מסוים. כשהתינוקת שלי נולדה, אחותי שכנעה אותי לדבר אליה והרגשתי כמו אידיוטית גמורה. דווקא הבעלים שלי נכנסו לזה יותר בטבעיות, ולפעמים מביכה אותי מורכבות ההסברים שהוא מספק לה על כל דבר (היא עדיין בת שנה). דעתי היא, שמי שלא מדבר עם התינוק לא פועל מתוך אדישות, לפחות לא בהכרח (יש כמובן גם כאלה). את בעצמך אומרת שבעלך מופנם - מופנמים מדברים פחות גם עם המבוגרים,. אבל חשוב מאוד שהוא ינסה בכל זאת לדבר עם התינוקת, זה יתרום להתפתחותה. דברי עם בעלך ותציעי לו להגיד לה דברים הכי פשוטים, כמו למשל "ועכשיו אנחנו נלבש מכנסיים", "ועכשיו אבא טוחן לך פירה פירות". עם הזמן זה יעבוד. אני חושבת.