חייבת לספר לכן
נכון שאחת לכמה זמן (די הרבה) אנחנו מדברות על אמהות וקריירה, ולמה זה אנחנו, ולמה לא בני הזוג, ולמה המעסיקים ככה, וכל זה? אז לפני כמה זמן, בדיוק ביום שבו פירסמתי את ההודעה המבואסת לחלוטין שלי על אי מציאת עבודה, ובדיוק ביום שבו נתקף המחשב שלי בוירוס נוראי שמנע ממני להגיב לתגובות המקסימות שלכן, היתה לאיש שיחה עם המפקד שלו (האיש בקבע, מן הסתם). מפקדו תפס אותו לשיחה על הקפה של הבוקר, שאל מה נשמע, ואיך בבית, ואם אישתו (להלן: אני) כבר מצאה עבודה, ולמה לא. השורה התחתונה של השיחה היתה שכשאעבוד האיש יוכל לצאת פעמיים בשבוע מוקדם הביתה, כך שהוא יהיה זה שיאסוף את שחר מהגן ואני אוכל לעבוד עד מאוחר. וכך, יומיים בשבוע הוא יאסוף אותה, יומיים בשבוע אני, ויום אחד בייביסיטר. זה משמח גם מכיוון שזה מעמיד אותי בעמדה נוחה יותר מול מעסיקים פוטנציאלים, וגם כי,עם יד על הלב, עדיף לשחר להיות קצת איתו וקצת איתי, מאשר רק איתי ובכלל לא איתו. זהו. בתקווה לבשורות טובות.
נכון שאחת לכמה זמן (די הרבה) אנחנו מדברות על אמהות וקריירה, ולמה זה אנחנו, ולמה לא בני הזוג, ולמה המעסיקים ככה, וכל זה? אז לפני כמה זמן, בדיוק ביום שבו פירסמתי את ההודעה המבואסת לחלוטין שלי על אי מציאת עבודה, ובדיוק ביום שבו נתקף המחשב שלי בוירוס נוראי שמנע ממני להגיב לתגובות המקסימות שלכן, היתה לאיש שיחה עם המפקד שלו (האיש בקבע, מן הסתם). מפקדו תפס אותו לשיחה על הקפה של הבוקר, שאל מה נשמע, ואיך בבית, ואם אישתו (להלן: אני) כבר מצאה עבודה, ולמה לא. השורה התחתונה של השיחה היתה שכשאעבוד האיש יוכל לצאת פעמיים בשבוע מוקדם הביתה, כך שהוא יהיה זה שיאסוף את שחר מהגן ואני אוכל לעבוד עד מאוחר. וכך, יומיים בשבוע הוא יאסוף אותה, יומיים בשבוע אני, ויום אחד בייביסיטר. זה משמח גם מכיוון שזה מעמיד אותי בעמדה נוחה יותר מול מעסיקים פוטנציאלים, וגם כי,עם יד על הלב, עדיף לשחר להיות קצת איתו וקצת איתי, מאשר רק איתי ובכלל לא איתו. זהו. בתקווה לבשורות טובות.
