חייבת לפרוק קצת
ארוך

dafgol

New member
חייבת לפרוק קצת ../images/Emo18.gif ארוך

אז כמו שאתן יודעות\ים ברי מאוד חולני בזמן האחרון,איבד תאבון, סובל מאוד מהגרון,שקדים מוגדלים וכו'.... ובכל פעם שהוא קצת לא מרגיש טוב ,המערכת החיסונית נחלשת ומייד חוטף התקף סטרידור (זה סוג של אסטמה ויראלית). השבוע הוא חטף התקף אחד מהקשים שזכורים לי, היינו אצל הרופא שעשה לו משטח גרון. היום אחה"צ צלצל אלי הרופא המקסים של הבנים ( באמת רופא בחסד עם נשמה של מלאך, זה הרופא היחידי שבר מתמסר אליו בקלות וממש שמח ללכת אליו, תמיד הוא אומר לו "שלום דר' רונן חבר שלי" ומצייר לו ציורים , מספר לו דברים כמו לחבר באמת). אוקצור הרופא צלצל שהתשובות הגיעו ויש לברי צטרפטוקוק בגרון,תיחקר איך עברו היומיים האחרונים עם בר (הרופא היה במילואים יומיים ורצה להתעדכן אם יש חום או התדרדרות ) סיפרתי לו הכל - חלושס,הקאות,שיעול וחנק בלילה וכל הבלאגנים שאני חווה עם ברי בימים האחרונים. הוא אמר שממחר ולמשך שבועיים בר יתחיל לקבל אנטיביוטיקה,מוקסיפן, ושנעדכן אותו כל הזמן מה קורה ולבוא לביקורת כמובן. ( משאיר לנו את המרשם לתרופות במזכירות הקופ"ח ) לפני מס' חודשים אחרי צילומים ובדיקות אצל מומחה א.א.ג (דר' וילדר) התברר שיש לברי שקד שלישי,המומחה כירורג אמר שההחלטה בידינו אם לנתח או לא, המילים המדויקות שלו היו " זה המקצוע שלי,זו העבודה שלי, עבור זה משלמים לי, להוציא שקדים....אבל מכיוון שהשקד השלישי יעלם תוך שנה שנתיים זה לא מחוייב המציאות לנתח ולהעביר את הילד הליך כירורגי בהרדמה מלאה..." ואני שיש לי טראומת ניתוחים בשנתיים האחרונות החלטתי שאין צורך לנתח אם זה לא מחוייב המציאות. מאז זו כבר פעם שנייה שברי עם צטרפטוקוק, סובל וכואב. היום ממש היה לי רע, אולי החלטתי החלטה שגוייה ואגואיסטית....לא להיכנס שוב לחדר הניתוח ( אני נותחתי פעמיים ורזי נותח בגיל פחות משלושה חודשים בהרדמה מלאה, כל הניתוחים נערכו תוך 3 חודשים ובאותו חדר ניתוח ואכן יש ל יטראומה רצינית מהמקום) עכשיו אני מרגישה שברי כל כך סבל וסובל בחודשים האחרונים, ויכולתי למנוע את זה ממנו אם היה עובר את הניתוח להוצאת השקד השלישי, בסה"כ זה ניתוח שיגרתי ולא מסובך, זה אומנם בהרדמה מלאה ובכל ניתוח כזה יש סיכון, אבל אולי הסבל הכאב והמחלות יכלו להימנע ממנו.... אני מרגישה ממש חרא עם עצמי....שמהר מאוד הטלתי וטו על ניתוח שאולי היה יכול לפתור את הבעיות של ברי כבר לפני חודשים ולחסוך ממנו כל כך הרבה סבל.... הערב אני מרגישה האמא הגרועה של השנה. אחרי שברי יסיים את הטיפול האנטיביוטי אבקש יעוץ כירורגי נוסף אצל מומחה א.א.ג ואם צריך ננתח.... הוא לא ישן טוב,נוחר,סובל ...מסכנון שלי, והניתוח יכול לפתור את זה ....לחסוך ממנו סבל מיותר וכואב. אוףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףף תובנות תמיכה ודעות יתקבלו בברכה. למי שהגיע\ה עד לכאן
 

לולי72

New member
טוב, אז אני אענה לך

מכיוון שבימים אלה אנחנו חוגגים שנה למעבר לדירה, שנה לעבודה החדשה של לירון בטאוור ושנה להיכרותינו איתכם (למרות היכרות קודמת של שלום שלום כשבר ויובל היו ביחד במעון), אז אני רוצה להגיד לך שקודם כל את לא אמא רעה בכלל, ממש ממש לא, ניתוח זה דבר מפחיד לילדים ואני יודעת את זה כי אני עשיתי ליובל ניתוח כפתורים לפני שנה וחצי (המנתח היה ד"ר וילדר) באלישע והתלבטנו לפני זה אם לעשות או לא, כי בכל זאת ניתוח, אפילו שהוא היה אולי 20 דקות, בכל זאת, ילדה קטנה, אוזניים, מפחיד, אבל סמכתי על שיקול דעתו של ד"ר וילדר והילדה סבלה מדלקות אוזניים חוזרות ונשנות, עד כדי כך שאנטיביוטיקה חזקה כמו אוגמנטין לא הייתה עוזרת לה ואיך שהיינו מסיימים אנטיביוטיקה אחת, היינו צריכים להתחיל שוב אנטיביוטיקה נוספת, ובנוסף גם הייתה לה ירידה בשמיעה בשתי האוזניים (זאת לאחר שהחלטנו קודם לעשות בדיקת שמיעה בעפולה) אני יכולה להגיד לך שברוך השם היום אחרי הניתוח היא שומעת טוב (בדיוק לפני שבוע הייתי איתה בביקורת) ואין לה דלקות יותר, אבל ההתלבטות היא מובנת ואין לך מה להרגיש אשמה. אולי באמת יעוץ נוסף יתן לך תשובה ומענה לעצמך ולגולן האם כדאי ללכת על ניתוח או לא. בכל מקרה, לדעתי צדקת בהחלטתך, נראה לי שגם אני הייתי נוהגת ככה, כי אם הרופא אמר שזה לא מחוייב המציאות, אז לא, אבל אם לדעתך ניתוח יכול לעזור לו, אז אולי כן צריך ללכת על זה. אבל אני לא רופאה ובכל מקרה, אני תומכת בך ובטוחה שכל מה שתחליטי יהיה בסדר.
 

S r 35

New member
דפנה - אחותי, יקירתי

קודם כל חי
וק ענק ! מעבר לדברים הנכונים שעדן כתבה ושאני מסכימה איתם. רוצה להזכיר לך שברגע שאנחנו הופכות לאמהות אנחנו מקבלות בעסקת החבילה - יחד עם התינוק ועם שאר הרגשות הנלווים, גם את רגשי האשמה. עוד לא ראיתי אמא נטולת רגשות אשמה. אני הייתי אלופה בזה. לניר הייתה בעיה התפתחותית מסוימת כשהוא היה תינוק (היום, תודה לאל הוא בסדר גמור
). אחיות טיפשת-חלב, צחקו עלי כששאלתי אותן מה דעתן. הן טענו שאני אמא היסטרית ושככה זה עם ילד ראשון, נלחצים מכל דבר... האמנתי להן, כי היה נוח להאמין שהילד שלי בסדר ושאני סתם אמא לחוצה, באמת. רק חודשיים אחר-כך לקחתי אותו לרופאת הילדים (המקסימה) שלנו, JUST IN CASE והיא אבחנה את הבעיה בו במקום ושלחה אותנו לטיפול. שנים אחר-כך עדיין הסתובבתי עם רגשות אשמה איומים. הרגשתי שבגללי ניר לא קיבל את הטיפול שהוא היה זקוק לו בגיל המתאים ושאני אחראית לזה שהוא לא התקדם כמו שצריך. רק שיחה עם אשת מקצוע שאני מאוד מאוד מעריכה ואוהבת הוציאה אותי משם. למדתי לצאת מרגשי האשמה. גיליתי שעל כל החלטה שאני לוקחת - במיוחד עם ילדים - יש עוד עשר החלטות חלופיות, שחלק מהן אולי טובות יותר. אבל אפשר לקבל רק החלטה אחת ומותר גם לטעות. אז דפנה - אני חושבת שאת אמא מדהימה! אני בטוחה שגם בר ורז חושבים כך. אל תסתכלי אחורה על מה שהיה ואל תשקעי ברגשות האשם הללו. זה לא נכון. זה לא טוב. זה לא מקדם אותך לשום מקום. אני מבינה את הכאב שלך מול הסבל של בר - אין דבר יותר קשה מלראות את האוצרות שלנו סובלים - אבל עדיין לא מאוחר לעשות ניתוח, אם זה באמת מה שיעזור. תיגשי לרופא מומחה לקבל חוות-דעת נוספת. תבצעי את הניתוח במידת הצורך. תסתכלי קדימה. ויהיה בסדר
אני כאן, לכל תמיכה, עזרה... כל דבר .... נשיבוקים לברי ורזי - תרגישו טוב.
 

S r 35

New member
אגב - יש לי כמה חברות שהילדים שלהן עברו ניתוח

שקד שלישי. בחלק מהמקרים הילדים היו קטנים יותר מבר בזמן שעשו את הניתוח. כולן חששו מאוד (כמוך) מהניתוח. אצל כולם זה עבר בשלום
אם תרצי אוכל לקשר ביניכן כדי שתשמעי תובנות מבעלות ניסיון בעניין. בסופו של דבר החלטה על ניתוח היא לא החלטה פשוטה.
 

לולי72

New member
גם לי יש כמה חברות

מהעבודה שהילדים שלהן עברו ניתוח ואם את רוצה, אני גם אוכל לקשר ביניכן.
 
ראשית דפנוש' מוסקת לך../images/Emo24.gif ענקי ו ../images/Emo25.gif

יקירתי, כמו שכבר ציינה שריתוש שלנו שלאימהות יש הרבה רגשי אשם, אם אנו רוצים ואם אפילו לא רוצים- זה פשוט נמצא בתוכנו. יש פתגם כזה (לא זוכרת אותו במדויק- חושבת שכך אומרים) כל מה שנעשה, נעשה לטובה ! והאמת, אני מאמינה במשפט זה! אם את חושבת שיש עדיין צורך ללכת לעשות את הניתוח אז צריך ללכת לרופא מומחה ולשקול שוב את האפשרות. אני בטוחה ויודעת מתוך ההיכרות איתך שאת אמא נ ה ד ר ת , ר ג י ש ה, ט ו ב ת
ועוד הרבה .... מוסרת הרבה נשיקות....
אוהבת ><
 

frige

New member
../images/Emo24.gifדפנה יקירתי,

בבקשה, אני מבקשת ממך, תוציאי לעצמך מהראש את היותך אמא רעה. אין שום סיכוי בעולם שתהיי אמא רעה. את אישה, חברה, אמא נפלאה. יש דברים בחיים שלפעמים אנחנו מסתכלים בדיעבד וחושבים מדוע לא עשינו את הדברים אחרת, אין זה אומר בהכרח שסוף העולם הגיע, פשוט להרים את עצמנו ושוב לעשות החלטות חדשות ונכונות. נכון, הדבר הכי קשה בשבילנו בתור אימהות זה לראות את הילד שלנו סובל וכואב, אבל אי אפשר לדעת בוודאות שאם היינו מתנהגות אחרת, המצב היה שונה. עמדת בדילמה קשה וראית לנכון באותו הרגע לנהוג כך, כמו שכתבת ראית סיכונים בשיטה הזו ובאחרת. לאו דווקא הנכון הוא שאם בר היה עובר את הניתוח אז כל הבעיות האלה לא היו צצות. רוצה לאמר לך שאני בלי שקד שלישי סובלת המון מדלקות אוזניים עד היום וגם מבעיות גרון. כך שלא בהכרח שהניתוח היה פותר משהו. תתייעצי שוב עם דר' רונן מרום המקסים (שגם לדעתי הוא רופא ואיש מקסים) ותראי מה הוא אומר, אם הוא מכיר לכאן ולכאן את המקרים הללו ומה באמת הכי יעיל ויעזור לבנך יקירתך המתוק - ברי. דפנה - שולחת לכם המון המון
ים ו
ות. תהיו בריאים וחזקים. אוהבת שרית
 
למעלה