חייבת לשאול ולהתייעץ...
האמת היא שהכנסתי את אותה הודעה גם לפורום שאני מנהלת ב-bsh אבל מאחר ופה יש יותר זוגות נשים עם ילדים וגם אבא ואבא, אני מכניסה את אותה הודעה פה... מצב היפותטי או שלא.... את לסבית שחיה לבד כבר די הרבה זמן.. חצית את ה-30 והחלטת לאחר תקופת מחשבה ארוכה של עבודה על עצמך להתחיל בתהליך של הזרעות... ואכן, את נמצאת כרגע בעיצומו של התהליך ועברת כבר כמה חודשי הזרעות... את עוד לא בהריון אמנם, אבל אז, בדיוק אז, מגיעה זו שחלמת עליה כל חייך (והיא עליך...) ואת פשוט יודעת שזה זה! ואת מאד שמחה. אבל אז, ולמרות שלא הסתרת ממנה שאת בתהליכי הזרעות, היא מתחילה לתפוס קצת רגליים קרות, בעיקר לנוכח האחריות העתידית שבגידול ילד בזמן שאולי מתאים לך יופי, אבל לא לה..לא כרגע.. היא רצתה יותר זמן רק לשתיכן, להכיר טוב יותר אחת את השניה, ככה בלי ה"תיק" הזה (שתודו שזה תיק, בעיקר כשזה מגיע מיד בתחילת היחסים ולמרות שהיא כביכול ידעה למה היא נכנסת...). היא רוצה לחכות שנה שנתיים, בעוד את....כבר כל כך עמוק בפנים, שאת פשוט לא יכולה לתאר לעצמך מצב בו את מקפיאה הכל לתקופת זמן די ארוכה... מה הייתן עושות? מחכות שנה שנתיים? ממשיכות בתהליך? מצפות לאמפתיה ממנה? מבינות אותה מאד? ועוד שאלה: מה קורה אם את כבר בהריון ואז היא קצת נרתעת...ככה באמצע של מערכת היחסים ביניכן (שהיא לא ארוכה)? שהרי היא ידעה למה היא נכנסת, אבל היא רק בן אדם, ולא יכולת או היא לא יכולה היתה לצפות את הקשיים שיש כשאת בהריון ואת זה שבאיזה שהוא מקום זה הופך להיות חלק נכבד מחייך (הקאות,עייפות,דרך בדיקות מבדיקות שונות) ואיפה שהוא, הקשר קצת נדחק שלא באשמת אף אחת מכן, אלא ב"אשמת" הטבע. וזה לא עניין זמני, אלא סיפור לכל החיים, כי אחרי הכל, בסוף ההריון יהיה גם ילד, וזאת כשעוד לא בוסס לגמרי הקשר החדש הזה ביניכן... מקווה שלא בילבלתי אתכם ושהייתי מספיק ברורה... מאד רוצה ומחכה לדעתכם/ן
האמת היא שהכנסתי את אותה הודעה גם לפורום שאני מנהלת ב-bsh אבל מאחר ופה יש יותר זוגות נשים עם ילדים וגם אבא ואבא, אני מכניסה את אותה הודעה פה... מצב היפותטי או שלא.... את לסבית שחיה לבד כבר די הרבה זמן.. חצית את ה-30 והחלטת לאחר תקופת מחשבה ארוכה של עבודה על עצמך להתחיל בתהליך של הזרעות... ואכן, את נמצאת כרגע בעיצומו של התהליך ועברת כבר כמה חודשי הזרעות... את עוד לא בהריון אמנם, אבל אז, בדיוק אז, מגיעה זו שחלמת עליה כל חייך (והיא עליך...) ואת פשוט יודעת שזה זה! ואת מאד שמחה. אבל אז, ולמרות שלא הסתרת ממנה שאת בתהליכי הזרעות, היא מתחילה לתפוס קצת רגליים קרות, בעיקר לנוכח האחריות העתידית שבגידול ילד בזמן שאולי מתאים לך יופי, אבל לא לה..לא כרגע.. היא רצתה יותר זמן רק לשתיכן, להכיר טוב יותר אחת את השניה, ככה בלי ה"תיק" הזה (שתודו שזה תיק, בעיקר כשזה מגיע מיד בתחילת היחסים ולמרות שהיא כביכול ידעה למה היא נכנסת...). היא רוצה לחכות שנה שנתיים, בעוד את....כבר כל כך עמוק בפנים, שאת פשוט לא יכולה לתאר לעצמך מצב בו את מקפיאה הכל לתקופת זמן די ארוכה... מה הייתן עושות? מחכות שנה שנתיים? ממשיכות בתהליך? מצפות לאמפתיה ממנה? מבינות אותה מאד? ועוד שאלה: מה קורה אם את כבר בהריון ואז היא קצת נרתעת...ככה באמצע של מערכת היחסים ביניכן (שהיא לא ארוכה)? שהרי היא ידעה למה היא נכנסת, אבל היא רק בן אדם, ולא יכולת או היא לא יכולה היתה לצפות את הקשיים שיש כשאת בהריון ואת זה שבאיזה שהוא מקום זה הופך להיות חלק נכבד מחייך (הקאות,עייפות,דרך בדיקות מבדיקות שונות) ואיפה שהוא, הקשר קצת נדחק שלא באשמת אף אחת מכן, אלא ב"אשמת" הטבע. וזה לא עניין זמני, אלא סיפור לכל החיים, כי אחרי הכל, בסוף ההריון יהיה גם ילד, וזאת כשעוד לא בוסס לגמרי הקשר החדש הזה ביניכן... מקווה שלא בילבלתי אתכם ושהייתי מספיק ברורה... מאד רוצה ומחכה לדעתכם/ן
