מלאכי עליון
New member
חייבת לשפוך מה-../images/Emo23.gif
כמו ששמתם לב, עד כה בתור מנהלת לא ממש רציתי להיפתח ולשתף יותר מידי על הקשר עם האחים שלי בגלל כמה סיבות, אחת מהן היא שאחי נוהג לפעמים לקרוא פה אבל עכשיו כבר לא איכפת לי, אני פשוט חייבת להוציא את הכל: היום הגעתי למצב עם אחותי, שכבר לא יכולה יותר. ניסיתי, אני מנסה כל הזמן לומר לעצמי לא להתעצבן, להירגע כי היא רק באה לכמה שבועות, אבל כל רגע איתה זה רגע נוראי, זה רגע שאומר שתהיה ביקורת, כי היא חושבת שהיא כולה מושלמת, שכל מה שהיא עושה זה הנכון ואם אתה לא עושה או חושב כמוה- אתה זה שטועה, תמיד יש לה מה לומר, מה להעיר, והכל מתוך מסווה של רצון טוב כביכול, אבל הרצון הטוב שלה כביכול פוגע בקשר שלה עם כולם. זה לא דבר חדש הביקורתיות שלה, זה דבר שכבר קורה כמה שנים טובות, אבל היום בילוי בת"א איתה, עם האחיין והגיס שלי הביא אותי למצב שרציתי למות.נקודה. כבר לא רציתי כלום יותר כי לא יכלתי- היא הביאה אותי להרגשה שאני לא שווה כלום, שאני לא עושה כלום נכון, שאני מפגרת, שאני מטומטמת... ודי, פשוט לא יכולה יותר... אני נותנת לה בשמחה ומכל הלב את החדר שלי לזמן השהות שלה בארץ, שומרת על האחיין שלה בחפץ לב, לא לומדת כמעט ולא עושה מה שצריך כדי להיות עם האחיין ולעזור לה כל ערב ברחצה והאכלה שלו, ואני צריכה לקבל את החרא הזה, סלחו לי על הביטוי. קצו כל כוחותיי, אני באמת שכבר לא יודעת מה לעשות... אולי לכם יהיה רעיון... שירי <נ.ב.- הכינוי הזה יהיה הכינוי שלי מעתה, אותה גברת בשינוי אדרת
>
כמו ששמתם לב, עד כה בתור מנהלת לא ממש רציתי להיפתח ולשתף יותר מידי על הקשר עם האחים שלי בגלל כמה סיבות, אחת מהן היא שאחי נוהג לפעמים לקרוא פה אבל עכשיו כבר לא איכפת לי, אני פשוט חייבת להוציא את הכל: היום הגעתי למצב עם אחותי, שכבר לא יכולה יותר. ניסיתי, אני מנסה כל הזמן לומר לעצמי לא להתעצבן, להירגע כי היא רק באה לכמה שבועות, אבל כל רגע איתה זה רגע נוראי, זה רגע שאומר שתהיה ביקורת, כי היא חושבת שהיא כולה מושלמת, שכל מה שהיא עושה זה הנכון ואם אתה לא עושה או חושב כמוה- אתה זה שטועה, תמיד יש לה מה לומר, מה להעיר, והכל מתוך מסווה של רצון טוב כביכול, אבל הרצון הטוב שלה כביכול פוגע בקשר שלה עם כולם. זה לא דבר חדש הביקורתיות שלה, זה דבר שכבר קורה כמה שנים טובות, אבל היום בילוי בת"א איתה, עם האחיין והגיס שלי הביא אותי למצב שרציתי למות.נקודה. כבר לא רציתי כלום יותר כי לא יכלתי- היא הביאה אותי להרגשה שאני לא שווה כלום, שאני לא עושה כלום נכון, שאני מפגרת, שאני מטומטמת... ודי, פשוט לא יכולה יותר... אני נותנת לה בשמחה ומכל הלב את החדר שלי לזמן השהות שלה בארץ, שומרת על האחיין שלה בחפץ לב, לא לומדת כמעט ולא עושה מה שצריך כדי להיות עם האחיין ולעזור לה כל ערב ברחצה והאכלה שלו, ואני צריכה לקבל את החרא הזה, סלחו לי על הביטוי. קצו כל כוחותיי, אני באמת שכבר לא יודעת מה לעשות... אולי לכם יהיה רעיון... שירי <נ.ב.- הכינוי הזה יהיה הכינוי שלי מעתה, אותה גברת בשינוי אדרת
