חייבת לשתף אתכם במשהו מרגש...
בשעת צהריים מוקדמת התקשרה אלי אחותי ושאלה אותי מתי אני חוזרת היום הביתה. עניתי לה שאני חוזרת רק בסביבות 19:00, כי ישר אחרי העבודה אני נוסעת ללימודים. היא שאלה אם אני לא עושה חניית ביניים בבית ואמרתי שלא. היא שאלה אם אני בטוחה וכבר ממש התעצבנתי. שאלתי אותה מה היא רוצה?? אז היא ענתה שהיא נמצאת באיזור המגורים שלי וחשבה לקפוץ אלי, אבל נו טוב, אם את לא בבית אז לא משנה... נסעתי ללימודים ישר אחרי העבודה, וכשחזרתי הביתה חשבתי שאני הולכת להתעלף: כל הקרטונים שחסמו את המטבח מאז השיפוצים היו סדורים אחד על השני. ערימת הכביסה בגודל מגדל אייפל שנזרקה על הספה קופלה בסדר מופתי צבאי כמעט. בחדר המחשב השתלט לו סדר פתאומי. על הקיר נתלה מובייל מקסים של פרפרים בצבעי כתום - צהוב, תואמים את צבע האפרסק של הקיר. על לוח המודעות בחדר שלי הושאר מכתב מרגש ומקסים. ובמקרר חיכה לי תבשיל... ורק ריח הסיגריות שעמד כבד בבית הסגיר את ה"סוד" - אחותי ה"פושעת" חדרה לתחומי מבצרי והחליטה לשמח אותי!!! אם הייתם יודעים אילו יחסים עכורים היו בינינו כשאמא היתה בחיים לא הייתם מאמינים... איזו הרגשה טובה, כולי עדיין רועדת... ישר צילצלתי להודות לה ופשוט נעתקו המילים מפי... אז יש גם אושר בעולם, מסתבר...
בשעת צהריים מוקדמת התקשרה אלי אחותי ושאלה אותי מתי אני חוזרת היום הביתה. עניתי לה שאני חוזרת רק בסביבות 19:00, כי ישר אחרי העבודה אני נוסעת ללימודים. היא שאלה אם אני לא עושה חניית ביניים בבית ואמרתי שלא. היא שאלה אם אני בטוחה וכבר ממש התעצבנתי. שאלתי אותה מה היא רוצה?? אז היא ענתה שהיא נמצאת באיזור המגורים שלי וחשבה לקפוץ אלי, אבל נו טוב, אם את לא בבית אז לא משנה... נסעתי ללימודים ישר אחרי העבודה, וכשחזרתי הביתה חשבתי שאני הולכת להתעלף: כל הקרטונים שחסמו את המטבח מאז השיפוצים היו סדורים אחד על השני. ערימת הכביסה בגודל מגדל אייפל שנזרקה על הספה קופלה בסדר מופתי צבאי כמעט. בחדר המחשב השתלט לו סדר פתאומי. על הקיר נתלה מובייל מקסים של פרפרים בצבעי כתום - צהוב, תואמים את צבע האפרסק של הקיר. על לוח המודעות בחדר שלי הושאר מכתב מרגש ומקסים. ובמקרר חיכה לי תבשיל... ורק ריח הסיגריות שעמד כבד בבית הסגיר את ה"סוד" - אחותי ה"פושעת" חדרה לתחומי מבצרי והחליטה לשמח אותי!!! אם הייתם יודעים אילו יחסים עכורים היו בינינו כשאמא היתה בחיים לא הייתם מאמינים... איזו הרגשה טובה, כולי עדיין רועדת... ישר צילצלתי להודות לה ופשוט נעתקו המילים מפי... אז יש גם אושר בעולם, מסתבר...
