חייבת לשתף אתכם...

חייבת לשתף אתכם...

אתמול פעם ראשונה השתתפתי בקבוצת תמיכה לאנשים הסובלים מחרדה, הייתי צריכה אומץ וכוחות נפשיים כדי להשתתף בקבוצה כזו, כל אחד מחברי הקבוצה סיפר מה הביא אותו כולם בלי יוצא מן הכלל מאמינים שאין דבר כזה "להבריא מחרדה" ברגע שקיבלת את המתנה הנפלאה הזו היא נשארת אצלך כל החיים יש תקופות בחיים שאתה נמצא בעליה וכאלה שאתה בירידה רק שהירידה כל כך דרסטית שאתה חייב ללמוד איך לבלום אותה ולקבל אותה. הגעתי לקבוצה עם רצון לשינוי עם רצון להכיר בעובדה שאני סובלת מהתקפי חרדה שאני לא מחביאה זאת יותר מכל העולם ועם רצון עז להבריא לחזור ולהיות כמו שהייתי לפני התקף החרדה. אולם, יצאתי משם עצובה כל כך, כועסת על כל העולם ובמיוחד על אלוהים למה הוא בחר דווקא בי!!!!! מה עשיתי?? לא משנה מה אני יעשה כדי לשנות את חיי, לאהוב את עצמי, ללכת לפסיכולוגים ופסיכיאטרים למלא את הגוף שלי בתרופות שגורמות לתופעות לוואי שאתה בעצם קם בבוקר ושואל את עצמך למהההההההההההההה???? הרי תמיד אשאר חולה, תמיד אשאר איש חרדתי, תמיד אמרתי והאמנתי שביום שאכיר באותה חרדה ואתחבר אליה לא אלחם בה אפילו אוהב אותה, תמיד אתן לה להרגיש שאני מודעת לכך שהיא כאן אבל אני זו ששולטת בגוף שלי, אז חברים יקרים צר לי אבל אתמול נוכחתי לדעת כמה אני לא היא תמיד תישאר שם כל חיי עד היום שאמות, היא תמיד תזכיר לי שהיא שם, היא תמיד תילחם בי עד היום בו לא ישארו לי כוחות ואתן לה לנצח אותי. לא הצלחתי להירדם כל הלילה אני מרגישה כאילו חזרתי לנקודה ממנה התחלתי לפני 13 שנה. פייה
 
חבל ../images/Emo110.gif

הקבוצה היתה אמורה לעזור, להפיח תקווה ונראה שחזרת הביתה מוצפת. אולי נוצרה בך תחושה שהחרדה היא כל מה שיש. והרי היא רק חלק. חלק ממה שאת חשה, חלק ממי שאת, חלק מהחיים. אולי זה מה שהלך לך לאבוד בתוך קבוצה הנמצאת בשלב בו אנשים מחפשים את הדומה ביניהם ומדברים כרגע רק על זה. זו היתה פגישה ראשונה. עם הזמן, החרדה כחרדה, עשויה לתפוס מקום יותר פורפורציונלי, גם בקבוצה וגם בתפיסה שלך את חייך ואת מי שאת.
 

דולידול

New member
מסיכמה עם גילה..

החרדה תמיד שם אבל זה תלוי בך באיזה מקום את שמה אותה לפעמיים החרדה תהיה רדומה שנים, מידי פעם היא יכולה רק להציץ ולחזור למקום. תשחקי עם המשקל שלה לפעמים היא תהיה קלה כך שלא תרגישי אותה ולפעמיים היא תהיה כבדה, אז תמיד תעשי לה דיאטה ותיזכרי שיום אחד היא תהיה שוב קלה.
 
התכוונתי ../images/Emo103.gif

לא למינון החרדה אלא גם לכך שהחרדה היא רק חלק ממכלול הרגשות והחוויות שמרגישים והיא רק מאפיין אחד של האדם. יש לו עוד המון חוויות, רגשות ומאפיינים שניתן לתת עליהם את הדעת, לתת להם מקום. החרדה, בכל מנון שהוא, היא רק חלק מכל זה. היא לא כל מה שיש. לא?
 
הייתי רוצה הכי בעולם...

שדברים אחרים יאפיינו אותי כמו למשל שמחה, רוגע, שלווה, שקט נפש אחחח אלוהים הייתי נותנת הכל בשביל קצת שקט נפשי, אין שום צדק אני רוצה את החיים שלי בחזרה כמו שהיו לפני התקף החרדה לא רוצה לשנות כלום לא רוצה לפחד מכלום לא רוצה להיכנס למצבי רוח מוזרים לא רוצה לחלום חלומות שגורמים לי להתעורר בבהלה, לא רוצה לכעוס על ילדי בגלל התסכול, ואתה אלוהים למה בחרת בי כאילו לא לקחת מספיק ממני היית חייב לתת לי גם את זה והכי מענין אותי איך אתה בוחר בנו מה יש לנו שגורם לך לחשוב שלהיות אנשים חרדתיים מתאים לנו. בכל מקרה אני לא רוצה ללכת לעוד פגישה אני פשוט לא אצליח לעמוד בזה אין לי את הכוחות הנפשיים לכך.
 
הייתי רוצה הכי בעולם...

שדברים אחרים יאפיינו אותי כמו למשל שמחה, רוגע, שלווה, שקט נפש אחחח אלוהים הייתי נותנת הכל בשביל קצת שקט נפשי, אין שום צדק אני רוצה את החיים שלי בחזרה כמו שהיו לפני התקף החרדה לא רוצה לשנות כלום לא רוצה לפחד מכלום לא רוצה להיכנס למצבי רוח מוזרים לא רוצה לחלום חלומות שגורמים לי להתעורר בבהלה, לא רוצה לכעוס על ילדי בגלל התסכול, ואתה אלוהים למה בחרת בי כאילו לא לקחת מספיק ממני היית חייב לתת לי גם את זה והכי מענין אותי איך אתה בוחר בנו מה יש לנו שגורם לך לחשוב שלהיות אנשים חרדתיים מתאים לנו. בכל מקרה אני לא רוצה ללכת לעוד פגישה אני פשוט לא אצליח לעמוד בזה אין לי את הכוחות הנפשיים לכך.
 

kassie

New member
מה זה באמת ככה?!

אין דרך לפתור את הבעיה אחת ולתמיד? קשה לי להאמין. אני חושבת שעלינו לחפש דרכים, להילחם, ללכת לכל אדם שיש לו איזושהי דרך התמודדות להציע לנו. לקרוא ספרים, אולי לפנות גם לרפואה אלטרנטיבית וכו' וכו'. אני רק עכשיו קולטת שהחרדות שלי דווקא כן משפיעות על התפקוד שלי ואני יפסיד המון דברים בחיים. למשל, כרגע, אני לא רואה את עצמי אי פעם מגיעה שוב לחוץ לארץ בשום דרך שהיא. וזה לא בסדר. אני לא מאמינה שהחרדות שלי לא יעברו לעולם. אולי עכשיו הן קיימות, אך תוך כמה שנים, אם אשקיע הרבה מאמץ בכך, אני אצליח להיפטר מהחרדות הללו. לדעתי, אסור לנו לאבד תקווה.
 

בוזיקית

New member
ואני חושבת, אם יורשה לי...

שכדאי להתיחס לכל יום בנפרד. לחיות אותו כאילו יש רק היום. אני חיה היום ומתמודדת היום. הסיבה לכך היא שהעבר מת, העתיד עדיין לא ברור, ומה נשאר לנו חוץ מהרגע הזה ממש? זו לא חוכמה שלי כמובן, קראתי עליה פה בפורום, וגם למדתי על כך בשיעורי מדיטציה, ובקבוצת OA, שזו ממש המנטרה שלה. לחיות עכשיו. בהווה. אין משהו אחר. תעשו לי טובה ותקראו את הספר "אל דאגה" של דייל קארנגי. הוא כל כך עזר לי שאין לכם מושג. אבל חייבים לעשות את כל התרגילים שם ולהתייחס בשיא הרצינות, אחרת זה לא עובד. אין אפס.
 
למעלה