חייבת לשתף אתכן במשהו

מתרגשת

New member
חייבת לשתף אתכן במשהו

שמתי לסתיו קצת שירי ילדים שאני גדלתי עליהם והיום בבוקר שמענו אותם ברצף, חטפתי התקף נוסטלגיה קטן והתחלתי לבכות. מתי הפכתי מילדה לאמא
החיים עוברים כל כך מהר, צריך לנצל כל רגע ורגע בהם
צריך רק לאהוב, להנות, לחבק ולנשק את כל מי שמסביב, צריך פשוט לחיות כמו שאנחנו רוצים ולא לדפוק חשבון לכלום כי חיים רק פעם אחת וגם זה נגמר נורא מהר. אז נכון יש אילוצי מערכת וכאלה... אבל בשאר הזמן יש המון דברים שצריך להספיק... להיות אמא, ולהשמיע לבת שלי את השירים שאני כל כך אוהבת ולהרגיש שסוגרים מעגל... גם את זה צריך
 

dafgol

New member
לימור מסכימה איתך כל כך....

בכל מילה !!!!!!!! ויש לי ווידוי קטן.....התמכרתי להופ ! בעיקר לפדינגטון - שנורא אהבתי כשהייתי קטנה...( אבל את תגלי לאף אחד....)
 

nush1

New member
אוי פדינגטון, כזה מתוק!

גם אני מכורה להופ והכי עצוב זה שאני יותר נהנית מזיו. היא כבר מזמן מצאה עיסוק אחר ואני מרותקת לדפנה ודודידו (או איך שקוראים לו)
 

מתרגשת

New member
השמעתי לה שירי פסטיבלים

ושירי תוכניות ילדים כמו: רגע עם דודלי, ריץ'רץ', נילס הולגרסון, קישקשתא, פינוקיו, הלב, וגם... ילד פלא, אלוהים שלי של עוזי חיטמן, ילדיסקו, למה ככה, הי הו היפו וכו'....
 
לימור מאיפה יש לך????????????????

גם אני רוצה את השירים האילה!!!!!!!!!!! בבקשה....תגידי לי....גם אני רוצה ליבכות קצת
 

galala

New member
מרגש

זה קורה גם לי כל יום כל שעה, פתאום נעצרות לי העיניים על יואב ולא מאמינות, רק לפני שלוש שנים עוד חיכיתי שאבא שלו יתקשר אלי, רק לפני כמה שנים עוד הייתי עסוקה בלימודים וחברים ופתאום הוא חזות הכל. כשהוא נולד זה הפחיד אותי היום זה הדבר שעושה אותי מאושרת ושלמה
 

טוטי30

New member
איך חיינו בלעדיהם קודם? ../images/Emo99.gif

ההבנה שהכל שונה וכלום לא משנה רק הילדים שווה את הכל. את הצירים הכואבים, את הלילות הארוכים, את הידיים העייפות... חיוך אחד שלהם אליך, מבט בוחן עין לעין, ואנחנו שבויים. ומה מצית את הרגע? שיר ישן, ריח השמפו, משחקי ידיים. הדברים הקטנים. הדברים שקובעים. לימור, ריגשת גם אותי.
 

shirka

New member
../images/Emo24.gif קרה לי גם...

בערך שנועה היתה בגיל של סתיו, עם "שירי חיות" פיל פיל פיל פילון עשה לי את זה, העובדה שאני זוכרת את עצמי רוקדת אותו בגן ועכשיו נועה צוחקת שאני שרה לו אותו. מדהים!
 
גם אני נהייתי בכיינית

ולפני אביתר הייתי כזו "קשוחה". לפעמים אני רק מסתכלת עליו ודמעות ממלאות לי את העיניים ויש מי הרגשה כזו שהלב עומד להתפוצץ מאהבה. נכון לתקופה האחרונה אני בוכה כמעט מהכל ובמיוחד ממה שקשור להורים-ילדים. האמהות גם גרמה לי לראות את אמא שלי בזווית אחרת ולהבין מה נשיקה שלי אליה עושה לה ולא להתעצבן מזה שהיא בוהה בי דקות ארוכות.
 
את מזכירה לי...

לפני כמה ימים ראיתי "רוחות של תשוקה" - סרט שמאלצי אמריקקי כזה, וכשהרגו את אשתו של בראד פיט, כ"כ בכיתי! איך הרגו אותה והשאירו שני ילדים יתומים! בעלי נקרע מצחוק ממני, כי זה היה כזה מופרך ובכ"ז לא יכולתי להתאפק. ואיפה עוד בכיתי? לא יאמן, בארמגדון, כשברוס וויליס לקח על עצמו להתפוצץ על האסטרואיד, ונפרד מהבת שלו...אח כמה דמעות....ממש בושה.
 

twiti

New member
וואו לימורי, מסכימה איתך כל כך ../images/Emo23.gif

לא יכולת לכתוב את זה בצורה יפה יותר.
 
למעלה