חייבת לשתף...

[Lihi05]

חייבת לשתף...

יצא לכם להיות בסיטואציה שאתם מוזמנים לארוחה עם חברים (כמובן שיש כל מיני סוגי חברים), אבל במקרה הנוכחי אף אחד לא מתכוון ללכת לקראתכם ולהכין משהו שגם אתם תוכלו לאכול?. במקום זה אומרים לכם, כבדרך אגב, להביא משהו שגם "אתם" תוכלו להנות ממנו?. האמת היא שדי התעצבנתי ואמרתי, שאני אביא לעצמי (בהדגשה כמובן) משהו לאכול והתגובה הייתה.."לא, תביאי משהו שגם אנחנו נהנה ממנו". בקיצור, אני אביא לעצמי משהו לאכול ממנו אבל נראה לי שאקח את השאריות הבייתה כדי שאוכל להמשיך להנות ממנו בעצמי.

 

[limim]

אני גם ככה תמיד מביאה משהו..

לא יודעת, אני אוהבת לבשל ולאפות ולא אוהבת לבוא בידיים ריקות. מחר, לדוגמא, אנחנו נהיה אצל אמא שלי, אז גם ככה תכננתי להביא משהו (פשטידת הגבינה של סביוני או משו אחר) וכך יוצא שכולנו אוכלים ביחד גם ממה שהבאתי. במצבים כאלה כמו שתיארת, אני משתדלת להביא משהו שיענה לטעם של כולם וכן, משהו שגם הם יוכלו להנות ממנו. יש לי דוגמא ממצב שהיה: לפני שנסתבר לי שאני צליאקית, הייתי במסגרת דיאטה די נוקשה. הוזמנו ליום הולדת שנה של בתה של החברה הכי טובה שלי. ידעתי שיהיו דברים שיהיה לי קשה לעמוד בפניהם (כגון פיצות

) ולכן דאגתי להביא פשטידה דיאטטית בגודל מספיק גדול לכל המוזמנים, אבל שבעיקרון מיועדת בעיקר לי. כך גם בארוחת יום הולדת משפחתית שעשינו. לא הרגשתי צורך להגביל את כולם ולכן הבאתי בעצמי משהו (פשטידת טונה ופריכיות. מומלצת) וכולם מאוד התלהבו. בקיצור, אני לא חושבת שאת צריכה לכעוס עליהם.

 

[סביוני]

למשל אתמול...

כל המישפוחעס, מטעמי שבועות למכביר על השולחן. השמחה גדולה. גיסתי מציינת בגאווה שחוץ מאת הפשטידות אוכל לאכול הכל כי זה עם אבקת מרק כשרה לפסח. אכלתי עד שהתפוצצתי. אחר כך הגיע תור הפשטידות, שהיו מגרות אך אסורות לי בגלל הגלוטן. שמתי לב ששניה לפני שאני מתחיל לרחם על עצמי - אני מלטף לי את הבטן (אני רוקד ריקודי בטן, אזור נפלא בשביל להתחבר לאינטואיציות ולאהבת הגוף), כלומר מרים את החולצה, זוקף את ישיבתי, מרגיש אותה נעים נעים בליטוף ומתפעל מאוד מכך שהיא מאוד ישרה וחטובה (במרומי גילי המופלג אין היא מובנת מאליה בהקשרה החיטובי...) ו... מזל שאסור לי לאכול עוד עכשיו! אחרת הייתי נראה כמו כל חבריי הכרסתניים. וזה עובד. (עלי בכל מקרה). אחלה סופשן, מסביוני ההולך לעשות לראשונה בחייו טורט היסטרי ללא גלוטן.

 

[פני בובה]

סחתיין עליך

אני מודעת לאי היכולת ההרסנית שלי לדחות סיפוקים, ולכן בשבועות אכלתי את מה שכולם אכלו - איך אפשר לשבת מול שולחן עמוס בבלינצ'ס, פשטידות, עוגות גבינה ומה לא ולהמשיך לכרסם ברוקולי ותפוחי אדמה? אז עכשיו אני משלמת את המחיר, ומנסה להרגיע את בטני הנפוחה והדואבת עם קערת אורז לבן. טיפים נוספים יתקבלו בברכה.

 

[אלפקה פקה]

אויש....

אצלנו הכול היה נטול גלוטן, מלבד בלינצ'ס. אמא שיחקה אותה בעוגת גבינה מצוינת, והכינה גם ניוקי מהמתכון שנתנו אז בכנס (ויצא מצוין). זה קשה למבאס כשאין מה לאכול, אבל אני בדרך כלל לא נוגעת כי מרתיע אותי כאבי הבטן והבלאגנים שאח"כ - זנ מספיק בשבילי כדי להימנע מהדברים הכי מגרים.

 

[סביוני]

מילא הכאבים... אבל-

למה להסתכן בסרטן הלימפה או המעי הגס?

 

[סביוני]

אבל מודה ש...

בחנוכה כמעט, אבל כמעט, בלסתי סופגניה או שתיים. אני כבר לא מגורה מריחות הבצקים הגלוטניים, אבל בחנוכה תמיד אני מצפה למשבר כל פעם מחדש. לפני שגילו לי צליאק - הייתי אוכל לדעתי משהו כמו 12-15 סופגניות ביום (זה בסדר, תמיד הייתי רזה), וזה משו שאני מת עליו ונוזל לי הריר כל פעם מחדש כשחנוכה מגיע. אבל התגברתי. לא נגעתי. ואני מאושר על כיבוש יצרי זה.

 

[limim]

ואצלנו-אמא שלי שיחקה אותה בענק../images/Emo13.gif

אני לא כ"כ רגילה ומבקשת שיתחשבו בי. מתוך הרגל אני סוחבת איתי לכל מקום פריכיות ולחמניות שהכנתי. לא מפריע לי... אבל בערב שבועות, אכלנו ארוחה "חגיגית" אצל אמא שלי. לא כ"כ סמכתי עליה שתכין לי משו מיוחד, ולכן הבאתי טרין חצילים וגבינה בולגרית שהכנתי (יצא מצוין). ידעתי שאמא שלי תמיד מחזיקה קרקרים נ"ג של אוסם (במיוחד בשבילי, עלק, אבל היא בעצמה אוהבת לנשנש אותם), אז חשבתי שזה+הטרין+סלט יהיה יופי של ארוחה. אמא שלי אפתה מאפה תפו"א לכולם שהכיל גם פטריות, ביצים, ביצה קשה, שמנת מתוקה ופירורי לחם. נו, אז פסדר. אני לא אוכל מזה, למרות שאני מתה על תפו"א... אבל לא! מסתבר שהיא הכינה לי מאפה דומה, אבל ללא פירורי לחם וללא ביצה קשה! הייתי בשוק

יפה שהיא התחשבה בצליאק, אבל זה שהיא זכרה (כבר היו המון פעמים ששכחה) שאני מ ת ע ב ת ביצה קשה, זה כבר

וזה היה כ"כ טעייים

תפו"א+פטריות+שמנת מתוקה. אוווח אפילו לא ביקשתי מתכון, כי אמרתי שאני לא רוצה את פצצת הקלוריות הזו בבית...