חייבת עצה, לוותר על תרופת קשב וריכוז או תואר טוב?
היי לכולם,
אובחני בגיל 19 לפי בדיקת טובא בהפרעות קשב, באותו הזמן הייתי סטודינטית לרפואה (כן מוזר), בגלל הלחץ והמצב הנפשי הקשה שהייתי בו התחלתי לקחת ריטלין.
עזבתי את הרפואה באותה השנה, הייתי אבודה עם כל הדבר הזה הנקרא הפרעות קשב ולא ידעתי עד כמה ניתן להסתמך על אמינות הבדיקה לאור המצב הנפשי שהייתי בו.
התחלתי מקצוע חדש לפני שנתיים ומאז אני נוטלת כמעט כל יום ריטלין, התחלתי ב20 30 40 עד שהגעתי היום לקונצרטה 36.
קראתי כמעט כל מאמר בשנתיים האחרונות על התרופות האלו ואין תשובה חד משמעית,אבל בטוח יש סכנה משמעותית.
אני אובסיסיבית ברעיון שזה לא טוב , תמיד חושבת מה אם אין לי הפרעות ואני סתם עושה נזק, מה אם יש לי הפרעה אחרת אולי מצב נפשי ואולי התרגלתי לתרופה, בקיצור הרופאים כמובן לא מספקים לי תשובה חד משמעית גם, חלק מהם מתנגד וחלק בעד.
לאחרונה התחלתי לשים לב עד כמה הביטחון העצמי שלי פוחת, אני שוכחת הרבה, ירדתי כמעט 10 קילו במשקל, מעדיפה להיות יותר לבד ובכל מקרה לא מצליחה לקרוא שתי שורות בלי התרופות!
הבעיה שאני לומדת מקצוע שגם הוא צריך המון למידה, התחלתי לחשוב להפסיק את התרופה ולשאת במחיר של הפגיעה בציונים והתואר!
אני לא יודעת מה לעשות ומאיפה להתחיל, יש חברים שאומרים לי לזרום עד סוף התואר ויש כאלה שאומרים שאני סתם ממציאה לעצמי תריוצים ואין יכוי שיש לי הפרעות (עשיתי פסיכומטרי 4 פעמים ובפעם שבה קיבלתי את הציון הגבוהה נטלתי רילטין ללא אבחנה מרופא המשפחה, ידוע לי מאז ומתמיד שיש לי קצב למידה מאוד איטי, וכן גם בבית ספר ריחפתי אבל אני לא יודעת מה מדד הריחוף הנורמלי).
אני חייבת לקבל עצה, ספרו לי על חוויותכם, אנשי מקצוע כל מה שתציעו אקבל חייבת להגיע לפתרון זה גוזל ממני המון אנרגיה !!!
היי לכולם,
אובחני בגיל 19 לפי בדיקת טובא בהפרעות קשב, באותו הזמן הייתי סטודינטית לרפואה (כן מוזר), בגלל הלחץ והמצב הנפשי הקשה שהייתי בו התחלתי לקחת ריטלין.
עזבתי את הרפואה באותה השנה, הייתי אבודה עם כל הדבר הזה הנקרא הפרעות קשב ולא ידעתי עד כמה ניתן להסתמך על אמינות הבדיקה לאור המצב הנפשי שהייתי בו.
התחלתי מקצוע חדש לפני שנתיים ומאז אני נוטלת כמעט כל יום ריטלין, התחלתי ב20 30 40 עד שהגעתי היום לקונצרטה 36.
קראתי כמעט כל מאמר בשנתיים האחרונות על התרופות האלו ואין תשובה חד משמעית,אבל בטוח יש סכנה משמעותית.
אני אובסיסיבית ברעיון שזה לא טוב , תמיד חושבת מה אם אין לי הפרעות ואני סתם עושה נזק, מה אם יש לי הפרעה אחרת אולי מצב נפשי ואולי התרגלתי לתרופה, בקיצור הרופאים כמובן לא מספקים לי תשובה חד משמעית גם, חלק מהם מתנגד וחלק בעד.
לאחרונה התחלתי לשים לב עד כמה הביטחון העצמי שלי פוחת, אני שוכחת הרבה, ירדתי כמעט 10 קילו במשקל, מעדיפה להיות יותר לבד ובכל מקרה לא מצליחה לקרוא שתי שורות בלי התרופות!
הבעיה שאני לומדת מקצוע שגם הוא צריך המון למידה, התחלתי לחשוב להפסיק את התרופה ולשאת במחיר של הפגיעה בציונים והתואר!
אני לא יודעת מה לעשות ומאיפה להתחיל, יש חברים שאומרים לי לזרום עד סוף התואר ויש כאלה שאומרים שאני סתם ממציאה לעצמי תריוצים ואין יכוי שיש לי הפרעות (עשיתי פסיכומטרי 4 פעמים ובפעם שבה קיבלתי את הציון הגבוהה נטלתי רילטין ללא אבחנה מרופא המשפחה, ידוע לי מאז ומתמיד שיש לי קצב למידה מאוד איטי, וכן גם בבית ספר ריחפתי אבל אני לא יודעת מה מדד הריחוף הנורמלי).
אני חייבת לקבל עצה, ספרו לי על חוויותכם, אנשי מקצוע כל מה שתציעו אקבל חייבת להגיע לפתרון זה גוזל ממני המון אנרגיה !!!