חייבת שיתוף שמח
מרבה להגיב
פחות להתייעץ/לשאול (למרות שהתייעצתי פה לפני שעברנו לגור יחד)
אבל עברנו פריצת דרך כל כך חשובה שחייבת לשתף ולהשוויץ
ועבדנו קשה בשביל הרגע הזה
אני גרושה חילונית + 2 (משמורת משותפת) בזוגיות עם גרוש דתי + 2
הגדולה שלו בת 14, קיבלה אותי בחשדנות גדולה.
לא ממש בגללי, אלא בגלל שחוותה כבר כמה מערכות יחסים שלו והחליטה שלא נותנת את עצמה בקלות (שאני אגב מכבדת את זה ולכן קיבלתי תמיד בהבנה)
לפני חצי שנה עברנו לגור ביחד ומאז בתו סרבה לבוא אלינו ואיתה גם אחיה (שמאוד קשור אליה ולא הסכים לבוא לבד)
באמצע שבוע בן זוגי תמיד מבלה איתם באזור מגוריהם (הם גרים כשעה נסיעה) כך שבאמצע שבוע זה לא הפריע (אגב, זה היה הסידור עוד לפני שהכרנו)
אבל הם סרבו להגיע בסופ"שים. ובגלל שהם דתיים, אי אפשר אפילו להביא אותם לכמה שעות או לעשות משהו מחוץ לבית.
אגב, יש להם כאן חדר והיה לנו חשוב שלא ירגישו פה כמו 'אורחים'
החלטנו שלא נחלמים והולכים איתם... ודאגנו לעשות איתם את כל השבתות אצל ההורים שלו או אצל אחד מבני משפחתו (לא קל... כי שוב, זה לבלות את כל השבת)
עד לא מזמן בתו כמעט ולא החליפה איתי מילה
אבל המשכתי מצידי בקטנה
אם זה לשלוח לה ברכה ביומולדת או לנסות לגייס אותה לעשות משהו ביחד ביומולדת שלו
לעשות איתם דברים נחמדים בשבת ולנסות למשוך אותה להשתתף וכו'
אני מודה שהיה לי קשה לראות שהיא ממשיכה להיות בונקר כל כך הרבה זמן (לבן יותר קל לי להגיע. הוא בן 9)
ונחלמתי עם עצמי לא לקחת את זה אישית.
שבת לפני שבועיים הרגשתי פתאום שינוי קל. פתאום ביקשה שאעזור לה במשהו ושאלה את דעתי על משהו
בדרך חזרה לביתם במוצ"ש שאלה אם יכולה להיות חברה שלי בפייס.
לפני שבוע היא היתה צריכה להיות באזור שלנו מוקדם בבוקר והצעתי לו שיזמין אותה לישון אצלנו (ניסינו זאת כמובן גם בעבר והיא הגיבה בזעזוע לרעיון)
פתאום היא הסכימה. הוא הביא אותה בערב וישבנו שלושתנו לאכול, היא צחקה והיתה נינוחה.
למחרת אמרה לבן זוגי, שמעכשיו כל פעם שהיא רבה עם אמא שלה היא באה אלינו.
השבת האחרונה כבר היתה אחרת לחלוטין !
הוא לקח אותם מוקדם והביא אותם קודם אלינו
היא היתה נינוחה ונעימה.
נסענו להוריו (עוד שעה נסיעה) ובשתי הזדמנויות שונות היא אמרה לנו 'פעם הבאה כבר אפשר לעשות שבת אצלכם' (אני מקווה שגם ה'אצלכם' יתחלף בעתיד במשהו יותר שלה ולא רק שלנו)
אבל השיא היה בערב. היא ביקשה להתייעץ איתנו על ריב עם חברה
בשלב מסויים בן זוגי הבין שזה יותר מתאים לשיחת בנות והשאיר אותנו לבד
השיחה נמשכה שעתיים !
היא דיברה איתי על חברות, קנאה, אלוהים, דת, לימודים, יחסים עם ההורים...
לבסוף שאלה אם אסכים לבוא איתו אליהם בפעם הבאה שהוא מגיע באמצע השבוע
וביקשה שאברר אם יש לה איך לחזור בתחבורה ציבורית מהעיר שלנו לבית הספר שלה, אם תרצה לישון אצלנו באמצע שבוע.
מבחינתי השיחה הזו היתה מתנה שאי אפשר לתאר במילים
אני בטוחה שעבור בן זוגי זה היה אפילו יותר מזה.
בקיצור, רק שימשיך בכיוון החיובי הזה !
מרבה להגיב
פחות להתייעץ/לשאול (למרות שהתייעצתי פה לפני שעברנו לגור יחד)
אבל עברנו פריצת דרך כל כך חשובה שחייבת לשתף ולהשוויץ
ועבדנו קשה בשביל הרגע הזה
אני גרושה חילונית + 2 (משמורת משותפת) בזוגיות עם גרוש דתי + 2
הגדולה שלו בת 14, קיבלה אותי בחשדנות גדולה.
לא ממש בגללי, אלא בגלל שחוותה כבר כמה מערכות יחסים שלו והחליטה שלא נותנת את עצמה בקלות (שאני אגב מכבדת את זה ולכן קיבלתי תמיד בהבנה)
לפני חצי שנה עברנו לגור ביחד ומאז בתו סרבה לבוא אלינו ואיתה גם אחיה (שמאוד קשור אליה ולא הסכים לבוא לבד)
באמצע שבוע בן זוגי תמיד מבלה איתם באזור מגוריהם (הם גרים כשעה נסיעה) כך שבאמצע שבוע זה לא הפריע (אגב, זה היה הסידור עוד לפני שהכרנו)
אבל הם סרבו להגיע בסופ"שים. ובגלל שהם דתיים, אי אפשר אפילו להביא אותם לכמה שעות או לעשות משהו מחוץ לבית.
אגב, יש להם כאן חדר והיה לנו חשוב שלא ירגישו פה כמו 'אורחים'
החלטנו שלא נחלמים והולכים איתם... ודאגנו לעשות איתם את כל השבתות אצל ההורים שלו או אצל אחד מבני משפחתו (לא קל... כי שוב, זה לבלות את כל השבת)
עד לא מזמן בתו כמעט ולא החליפה איתי מילה
אבל המשכתי מצידי בקטנה
אם זה לשלוח לה ברכה ביומולדת או לנסות לגייס אותה לעשות משהו ביחד ביומולדת שלו
לעשות איתם דברים נחמדים בשבת ולנסות למשוך אותה להשתתף וכו'
אני מודה שהיה לי קשה לראות שהיא ממשיכה להיות בונקר כל כך הרבה זמן (לבן יותר קל לי להגיע. הוא בן 9)
ונחלמתי עם עצמי לא לקחת את זה אישית.
שבת לפני שבועיים הרגשתי פתאום שינוי קל. פתאום ביקשה שאעזור לה במשהו ושאלה את דעתי על משהו
בדרך חזרה לביתם במוצ"ש שאלה אם יכולה להיות חברה שלי בפייס.
לפני שבוע היא היתה צריכה להיות באזור שלנו מוקדם בבוקר והצעתי לו שיזמין אותה לישון אצלנו (ניסינו זאת כמובן גם בעבר והיא הגיבה בזעזוע לרעיון)
פתאום היא הסכימה. הוא הביא אותה בערב וישבנו שלושתנו לאכול, היא צחקה והיתה נינוחה.
למחרת אמרה לבן זוגי, שמעכשיו כל פעם שהיא רבה עם אמא שלה היא באה אלינו.
השבת האחרונה כבר היתה אחרת לחלוטין !
הוא לקח אותם מוקדם והביא אותם קודם אלינו
היא היתה נינוחה ונעימה.
נסענו להוריו (עוד שעה נסיעה) ובשתי הזדמנויות שונות היא אמרה לנו 'פעם הבאה כבר אפשר לעשות שבת אצלכם' (אני מקווה שגם ה'אצלכם' יתחלף בעתיד במשהו יותר שלה ולא רק שלנו)
אבל השיא היה בערב. היא ביקשה להתייעץ איתנו על ריב עם חברה
בשלב מסויים בן זוגי הבין שזה יותר מתאים לשיחת בנות והשאיר אותנו לבד
השיחה נמשכה שעתיים !
היא דיברה איתי על חברות, קנאה, אלוהים, דת, לימודים, יחסים עם ההורים...
לבסוף שאלה אם אסכים לבוא איתו אליהם בפעם הבאה שהוא מגיע באמצע השבוע
וביקשה שאברר אם יש לה איך לחזור בתחבורה ציבורית מהעיר שלנו לבית הספר שלה, אם תרצה לישון אצלנו באמצע שבוע.
מבחינתי השיחה הזו היתה מתנה שאי אפשר לתאר במילים
אני בטוחה שעבור בן זוגי זה היה אפילו יותר מזה.
בקיצור, רק שימשיך בכיוון החיובי הזה !
