חייבת
סיפרתי לך. עשיתי את זה, וסיפרתי לך. והדמעות שלך, יקירי, את הדמעות שלך אפשר לשמוע בטלפון, בדיוק כמו שאפשר לשמוע את החיוך שלך. אני מצטערת. מצטערת שסיפרתי לך מאוחר מידי. מצטערת שלא בטחתי בכושר שיפוטך. מצטערת שזלזלתי כל כך בקסם שגדל בתוכי. מצטערת שאבדתי את אותו הקסם... והלילה שוב מכסה אותי בשמיכת פוך גדולה של עצב וצער, ושוב הדמעות האלה שמרטיבות את לחיי וזולגות עד לכרית שלי. ואני מריחה את הכרית שלצדי, לא זו שראשי מונח עליה. מתקרבת אליה בעדינות. משתדלת לא לפגוע. להשאיר אותה כפי שהיא. שתהיה בדיוק איך שאתה אוהב, כשתחזור. אני רק מרחרחת סביבה, נזכרת בריח שלך, במגע שלך, בלילות שלנו. אני תופסת בבטני. לא. הוא כבר לא חי. הוא מת. הוא מת.. הקטנטן שלנו מת.. ורציתי אותו... אני רציתי אותו... אני נשבעת.
סיפרתי לך. עשיתי את זה, וסיפרתי לך. והדמעות שלך, יקירי, את הדמעות שלך אפשר לשמוע בטלפון, בדיוק כמו שאפשר לשמוע את החיוך שלך. אני מצטערת. מצטערת שסיפרתי לך מאוחר מידי. מצטערת שלא בטחתי בכושר שיפוטך. מצטערת שזלזלתי כל כך בקסם שגדל בתוכי. מצטערת שאבדתי את אותו הקסם... והלילה שוב מכסה אותי בשמיכת פוך גדולה של עצב וצער, ושוב הדמעות האלה שמרטיבות את לחיי וזולגות עד לכרית שלי. ואני מריחה את הכרית שלצדי, לא זו שראשי מונח עליה. מתקרבת אליה בעדינות. משתדלת לא לפגוע. להשאיר אותה כפי שהיא. שתהיה בדיוק איך שאתה אוהב, כשתחזור. אני רק מרחרחת סביבה, נזכרת בריח שלך, במגע שלך, בלילות שלנו. אני תופסת בבטני. לא. הוא כבר לא חי. הוא מת. הוא מת.. הקטנטן שלנו מת.. ורציתי אותו... אני רציתי אותו... אני נשבעת.
