חייב לעשות שינוי בחיי!!

  • פותח הנושא ab85
  • פורסם בתאריך

ab85

New member
חייב לעשות שינוי בחיי!!

אני זקוק לשינוי רציני בחיי. שינוי מהשורש. שינוי לחיים. אני בן 24. רוב שנות חיי עברו עליי בדיכאון קשה. עברתי אצל מטפלים רבים. לקחתי הרבה תרופות. אני יכול לומר כי בשנה שנתיים האחרונות אכן התקדמתי במקצת. אך בבסיס משהו לעולם לא השתנה. אותו כאב. אותה העייפות הנפשית. השיתוק הקשה. הבדידות. אני מעביר את חיי מיום ליום. מנסה להאמין שיש איזושהי משמעות. אך הכאב רב מנשוא. פשוט לא עושה כלום. שנים אחרי שנים, מנסה למצוא פתח של תקווה. יום אחר יום מנסה למצוא את הנתיב הנכון. את המסגרת הנכונה. מנסה בכל כוחי למצוא את הדרך הנכונה לשינוי אמיתי, אך בסוף אני חוזר "הביתה" אל הכאב והריקנות שהוציאו ממני כל חלקת חיים. אין לי יכולת להתמודד עם שום מסגרת. העצבות והפסימיות נהיו מצבי הטבעי. מרגיש איך לאט לאט האמונה בחיים גם היא נעלמת. סיימתי כרגע 3 שנים של לימודי מוסיקה. הייתה זו בעיקר המסגרת שאיכשהו נתנה לי סיבה ללכת לאנשהו. למרות שיש לי עוד שנה להשלים אני מרגיש שאסור לי להמשיך עם זה יותר. די! עליי לצאת. לפרוש. לשקם את חיי. אני מרגיש שאני חייב לעבור למקום אחר מחוץ לירושלים. אולי לצפון. יש לי איזשהו חלום שאני גר בצפון באיזושהי מסגרת המטפלת ומלווה אותי צעד צעד. מדריכה אותי בצעדים לשינוי בחיים. כיצד להירגע. לראות את העולם אחרת. לשנות תפיסות. להיכנס אל הכאב הפנימי הכי עמוק וללמוד לחיות איתו בצורה הכי טובה שאפשר. שאוכל לתפקד. לעבוד. ליצור. להתאהב... האם מישהו אולי מכיר או חושב על איזשהו רעיון לדבר שכזה??? בניסיון האחרון...
 
המצב שלך יותר טוב ממה שאתה חושב...

אתה דווקא מייחס די הרבה תקווה לאותו מקום בצפון שתגיע אליו ותולה בו הרבה ציפיות... זה באמת נמשע מקום חלומי כזה.... [ מילים שלך: מסגרת המטפלת ומלווה אותי צעד צעד. מדריכה אותי בצעדים לשינוי בחיים. כיצד להירגע. לראות את העולם אחרת. לשנות תפיסות. ] וואוו...זה נשמע כמו מקום מדהים.... עולה מהדברים שלך הרבה מאוד תקווה, עולה מהדברים שלך שאתה יודע שהמצבים האלה יתכנו עבורך. עצם זה שאתה מסוגל לדמיין את עצמך מתפקד, עובד, יוצר, מתאהב בזכות אותה מסגרת מופלאה בצפון- זה כבר מצויין. זה השלב הראשון ואולי החשוב ביותר- כי היכולת לתאר לעצמנו משהו- לעיתים קרובות יוצרת את המשהו הזה. עכשיו בוא תסתכל על הנחרצות של הדברים שלך: אתה חייב לעזוב את ירושלים, את הלימודים שלך, את החיים שלך עכשיו. אתה חייב לעשות שינוי. עם שני סימני קריאה. הכל נורא לחוץ, דחוף, הכרחי. זה חייב לקרות עכשיו וזו ממש חובה שלך. אבל אתה הרי מבין שהמקום הזה בצפון יכול להיות גם בירושלים ויוכל להיות גם במקביל ללימודים שלך בבית ספר למוסיקה. ואתה גם מבין שעיקר המאמץ והדרך אתה צריך לעשות בעצמך וששום מקום או מסגרת לא יעשו את הדרך הזו עבורך. הם רק יוכלו לסייע לך (וגם זה באופן מוגבל למדי)- עיקר הדרך היא שלך. אולי מה שאתה חייב זה לשקם את החיים שלך בתוך המקום שאתה נמצא בו כאן ועכשיו מבלי לעבור לצפון, באופן מהותי ופנימי- באופן שיהווה שיקום לכל שארית חייך ויציאה סופית מהמצבים האלה באופן שלא תלוי בזמן ובמקום שבו אתה נמצא! מה דעתך? יכול להיות שזה יהיה עדיף? אני רק מציע לך רעיון כמובן. אני לא יודע מה הכי טוב עבורך... ולפעמים שינוי מקום יכול לעזור, אבל לא צריך להיות נחרץ בנושא הזה...
 

ab85

New member
שלום מוטי.

קודם כל אני רוצה להודות לך על תגובתך הכנה. אתה צודק בהחלט, אך אנסה להרחיב יותר את התמונה. החלום הזה על "מקום אחר" איפשהו, ששם פתאום חיי יישתנו נגוז ממזמן. במהלך שלוש השנים האחרונות הצלחתי לעמוד על רגליי אחרי סבל רב בשנים. הצלחתי לשמור על איזושהי יציבות מסויימת. אזרתי כוחות ושכרתי דירה (למרות שעברתי בערך 4 דירות). ניסיתי בכל כוחי לא לאבד את התקווה. לא ליפול. התבגרתי במובנים מסויימים. שלא תבין לא נכון, גם במהלך שלוש השנים הללו וגם כיום אני סובל סבל עצום. אני הולך ללימודים, מנסה להיראות חי אך בפנים הכל נרקב. לא מסוגל לעשות כלום. דיכאון קשה שפשוט שולט בכל הווייתי. אז כן, עשיתי צעד מסויים והצלחתי קצת לצאת מהבית לדירה שכורה (למרות שהוריי עדיין עוזרים לי כלכלית). זה היה הצעד הראשון ההכרחי מבחינתי. כמה שהבית הוא מקור סבלי, היה לי קושי עצום לעזוב אותו. אבל במהלך שלוש השנים האחרונות, ידעתי בתוכי שאני לא עושה את מה שבאמת צריך. את השינוי הבאמת קשה. מה צריך? אני לא יודע וזה הכאב הכי גדול. כל הזמן אני מחפש ומחפש. הנורא מכל הוא שהאמון הפנימי שלי בשינוי הולך ונעלם. גם אני הגעתי לתובנה שעצם זה שלעזוב את המקום הפיזי בו אני נמצא לא יפתור לי את הבעיות והכל נמצא בפנים. גם היום אני לא יודע מה לעשות. אבל אני כן חושב שאני צריך להגיע למקום מסויים. גם פיזית (למרות שזה מפחיד אותי נורא) אני חייב קצת להתנתק. אני לא יכול להמשיך "לשרוד" את חיי. הלוואי והייתי יודע מה היא הדרך הנכונה. מהו הכיוון הנכון. הפחד הוא שגם במידה ואצליח לקום לאיזשהו מקום או מסגרת שוב אווכח שזה עוד ניסיון כושל שלא הביא אותי לשום התקדמות. אני אבוד...
 
אתה בכלל לא אבוד...

להיפך... אתה בעצמך נתת כאן את הפיתרון לבעיה שלך. ניסחת את זה ממש יפה...רק אני מתקשה להאמין שאיזה מקום בצפון יוביל אותך לשם, לעומת זאת- נראה לי שאתה בעצמך כאן ועכשיו תוכל לעשות את זה... (אולי בעזרת פסיכולוג או מטפל/ יועץ מסוג כלשהוא) בוא נחזור למילים שלך: "אני מרגיש שאני חייב לעבור למקום אחר מחוץ לירושלים. אולי לצפון. יש לי איזשהו חלום שאני גר בצפון באיזושהי מסגרת המטפלת ומלווה אותי צעד צעד. מדריכה אותי בצעדים לשינוי בחיים. כיצד להירגע. לראות את העולם אחרת. לשנות תפיסות. להיכנס אל הכאב הפנימי הכי עמוק וללמוד לחיות איתו בצורה הכי טובה שאפשר" אתה ניסחת כל- כך יפה בדיוק מה צריך לעשות כדי לצאת מדיכאון, שאני לא יודע מה אפשר להוסיף. מה שכתבת כאן הוא בדיוק מה שצריך לעשות כדי לצאת מדיכאון...להירגע, לראות את העולם אחרת, לשנות תפיסות, להיכנס אל הכאב הפנימי הכי עמוק וללמוד לחיות איתו! זו הדרך.... אבל אין שום מקום בצפון שילמד אותך את זה. למד אתה את עצמך את זה. אתה כבר יודע שזה אפשרי, אז תגשים את זה מתוך עצמך.... יותר מזה- גם לאן לשאוף אתה יודע. שוב. מילים שלך: לאן אתה שואף? שאוכל לתפקד. לעבוד. ליצור. להתאהב... אז אתה יודע מה אתה צריך לעשות, אתה יודע לאן אתה שואף. עכשיו כל מה שנשאר זה לצקת תוכן לרעיונות המופשטים. כאן כבר צריך לעבוד איתך אחד לאחד. זה גם יכול להיות אגב אצל פסיכולוג. לא חייב להיות יועץ פילוסופי...וזה יכול להיות גם בלי פסיכולוג בכלל. זה יכול להיות עם חבר או עם אבא ואמא [ זה לא כל-כך משנה הטייטל של האדם שתפנה אליו אלא האדם עצמו. ושוב- אותו אדם יכול להיות אתה עצמך אפילו] למשל- איך רואים את העולם אחרת? הרי העולם נתון לנו. אנחנו יכולים לבחור להתמקד בדברים מסויימים ולא באחרים. לי לדוגמה זה נשמע ממש יפה כל מה שעשית והשגת. אתה סובל מדיכאון ובכל זאת שוכר דירה משלך ולומד לימודים אקדמיים קשים. אלה הישגים ממש לא מבוטלים ולא עניין של מה בכך.... אני מכיר הרבה אנשים שאפילו לא מתקרבים לרמת תיפקוד כזה. הנה, רק על כמה מילים ממה שכתבת כבר אפשר לראות את העולם אחרת לגמרי.... שיהיה בצלחה....
 
מנק' הסתכלות שלך הוא לא אבוד כי הוא יכול לעשו

ת את השינוי, שגם אתה שומע שיטיב איתו. אבל בעצם מבחינתו הוא אבוד כי אם יש דבר שקשה לבני אדם מסוימים זה שינוי.
 
החלצות ממשבר

לצד דבריו היפים והכנים של מוטי, אני רוצה להוסיף: דיכאון הוא מחלה. תובנות נכוחות אינן מוציאות אדם מדכאונו. יכולן להיות שאתה לא לוקה בדיכאון, ודאי לא נתיימר לאבחן זאת פה. אבל המלצתי הכנה, העקבית והלבבית במקרים מסוג זה היא להיוועץ בפסיכיאטר ולשקול קבלת תרופות נוגדות דיכאון. הבעיה היא שגם כאשר האדם סובל מדיכאון על בסיס קליני (נניח בגלל חוסר סרוטונין) הרי הוא לא מספר לעצמו שזה הסיפור. הוא מייחס לכל מיני מצבי עניינים בחייו תוקף מוגזם. הוא הופך את התירוצים לסיבות, וזו לא פחות ולא יותר - הונאה עצמית.
 
ab85 יקר

מוטי כתב לך דברים יפים ובתבונה רבה. יחד עם זאת, כפי שציין גם ישראל, אני מתרשמת מדבריך כי לפני כל דבר אחר, מוטב שתיגש לרופא שיוכל להציע לך תמיכה תרופתית כנגד הדכאון, ממנו אתה סובל. הניסיון מלמד שתמיכה נפשית מכל סוג שהוא (בין אם מדובר בפסיכולוג/יועץ פילוסופי/מאמן/אחר) יעילה הרבה יותר, כאשר היא ניתנת בד בבד עם תמיכה תרופתית. בדבריך ציינת כי בעבר נעזרת בתרופות ובטיפולים נפשיים- האם אלה סייעו לך באותו הזמן? ישנן דרכים רבות ויעילות מאד להעלות את מפלס האושר בחייו של אדם, שיש לו מוטיבציה לכך. אני מתרשמת כי לך יש את המוטיבציה הדרושה לשם כך! אנא, קח את התרופות שירשום לך הרופא וצא לדרך של שינוי מבורך, לחיים מאושרים ומספקים. בהצלחה
גילת
 

andralamusiya

New member
בוקר טוב!

"הבעיה היא לא האגו שלנו, אלא העובדה שאנו מתנהגים בצורה אגואיסטית כשאנחנו חיים בתוך מערכת סגורה. ובמערכת סגורה, כמו במערכת סגורה – כל פעולה שלך משפיעה על אחרים, אבל גם חוזרת אליך כמו בומרנג, ופוגעת בך." מתוך הספר: היום שאחיר המשבר". לפרטים על הספר לחצו כאן. אין מתנה יותר גדולה מזו שאוכל להעניק לכל אלו שהבינו שהשינוי ועכשיו! הוא דבר הכרחי להמשך קיומינו! *הספר מחולק חינם בדוכני שבוע הספר העברי שחל השבוע. כולכם מומנים :)
 
מעבר מקום תנועה

1 - מציאת מקום בריא = מומלץ עקב שקרים חוסר אמינות וחוסר כבוד כלפיך 2 - ההיזדמנויות שלך לעבור = קרובות כי יש תיקווה \ מישהו נותן ליך השראה \ מגיעה היזדמנות מבטיחה \ 3 - איך תימצא את המקום = בגאוניות והיתקדמות \ 4 - מהאתה צריך לדעת = שאפשר ליסמוך על חבר טוב \ 5 - מה צריך שייקרה = שאתה תתחבר למקום החדש \ ותיהייה שלם עם עצמך \ כי יש ביטוח לצעדיך \ 6 - במה אתה צריך להיתחשב = באומץ שלך \ ובכישרון שלך \ 7 - התוצאה = הבעיות שלך יפתרו \ הלחץ יגבר \ וכך גם שאיפותיך \
 
זה פשוט הזוי כמה שאני מבינה אותך ואני רק

בתיכון. מאין תחושה מחורבנת שאופפת כל הזמן, שחייבים למצוא נתיב ללכת בו, כדי שפעם אחת יהיה טוב, וזה פשוט לא קורה. ("למה לי זה לא קורה?"). וכל הזמן מחפשים את השינוי, שיגאל מהעצבות וישנה אותנו סוף סוף, אבל השינוי מסרב לבוא. התחושה היא נוראית, מייאשת, באמת מדכאת, מעלה כל הזמן את הצורך להגיד "נמאס!" ולהתלונן, ובאמת אבודים כי אין כיוון וכל-כך מחפשים את זה. אגב, גם אני מפנטזת על הצפון. ז"א, אני לא יכולה לעבור לגור שם, אבל בהחלט רוצה לעשות שם בחופש טיול. בטיול קודם שהייתי שם הרגשתי חיבור כל-כך טוב עם הטבע, וחזרתי עם תחושות מדהימות ואופטימיות לא אופיינית. הייתי מציעה לך, ממש בתור בן אדם זר שזורק לך עכשיו משפט: אתה יודע הרי שיהיה לך טוב בצפון, אז פשוט תעבור לשם. זה שינוי מספיק גדול בשביל התחלה.
 

davidmaur

New member
קראתי בעיון את מה שכתבת וגם את התגובות

של מוטי וישראל , ואני מסכים אתם בהחלט . לגבי הטיפול התרופתי, אני בטוח שהוא יכול לעזור למתן את עוצמת הכאב והחרדות. ובזה זה יכול לתרום לשיפור מסוים באיכות החיים. יחד עם זאת אני לא בטוח שהוא יכול לעזור לצאת מהשיתוק הקיומי שאתה שרוי בו. לדעתי יש צורך להגיע לתובנות מסוימות שטיפול תרופתי אינו הפתרון. אולם ייעוץ ואימון אישי מלווה בתרופות יכול כן לעזור . הייתי רוצה להוסיף לעצות של חברי הפורום את הזוית האישית שלי (שאותה תארתי פעם בפורום זה) ואתה כמובן תיקח לתשומת לבך את מה שתמצא לנכון. דעתי האישית היא שהדיכאון שאתה סובל ממנו נובע ממדימוי עצמי נמוך שאתה מתקשה להשלים אתו. אתה נותן לכאב שבתוכך להשתלט עליך במקום שאתה תשתלט עליו. ואני אומר לך שבמקום שתחיה את הכאב אתה צריך לחיות עם הכאב. דהיינו אתה צריך להיות מודע לבעיות שאתה סובל מהן(כמו בעיית הדימוי העצמי) , אתה חייב ללמוד את עצמך , איך אתה פועל ומגיב ביום-יום . לאחר הממודעות, בא השלב ההשלמה או הקבלה העצמית . שני השלבים ביחד עוזרים להפריד את הכאב מעצמך ולתפוס ממנו מרחק. אז הוא כבר לא שולט בך אם כי הוא לא נעלם וממשיך להכאיב אבל עם עוצמה חלשה יותר . זה כל ההבדל בין לחיות עם הכאב לבין לחיות את הכאב. אז אתה חי יותר שלם עם עצמך ולמעשה אתה חי בשלום עם עצמך . אתה לא תחפש את השינוי הדרסטי והאבסולוטי שיהפוך אותך לבן אדם שמתפקד עובד ויוצר. הציפיה הזו לשינוי היא ציפיה כוזבת ומתסכלת כי אין פתרון של זבנג וגמרנו. לאחר שבססת את שני המרכיבים האלו בתהליך היציאה ממהתקיעה הקיומית שלך, אז ניתן יהיה להתחיל בהתחלה של תפקוד , של יצירה ושל אהבה על בסיס הערכים שאתה מכיר ומוקיר . זהו על רגל אחת ! אני מצרף לך שיר שכתבתי שקוראים לו דדה לאברוטי המסכם באופן פואטי את מה שכתבתי עכשיו . מוזמן לקרוא !
 
למעלה