חייב לפרוק בבקשה ...

[Team Xtream]

חייב לפרוק בבקשה ...

אז ככה למי שזוכר... אמי חולה בסרטן העור מצב סופני כפי הנראה... ובכן זה קשה קשה מאוד...אני לא יכול זה פשוט לא מגיע לה בגיל כזה צעיר.. אני בן 18 היא 39.. זה פשוט לא מגיע לה.. בנוסף היום... חבר שלי אמר לי שהוא צריך להיפגש איתי.. הוא בן 17 וחצי.. נפגשנו דיברנו... ופתאום הוא אומר לי שלא בשביל זה הוא קרא לי... ואז הוא הפיל את זה עליי במילים הבאות..."מצאו אצל אמא שלי סרטן השד" גם היא אישה צעירה כבת 42 בערך.. כששמעתי את זה דיי התחלתי לרעוד ולנשום כבד.. אני פשוט לא מבין, למה?! למה זה? למה אנחנו והם צריכים לסבול כל כך למה זה זה פשוט דברים כאלו קשים ולמרות שכולם אומרים זה יעבור וזה קל אתה תראה שזה יעבור, הם לא נמצאים מהנקודת מבט שלנו ככה שלי לפחות זה לא עוזר וגם לחבר.. כי מבחוץ זה קל מאוד אבל שאתה בתוך זה.. אתה פשוט לא יודע מה לעשות ולהרגיש אבוד..עצוב לי ורע לי עכשיו... תודה למי שקרא..תגובות יתקבלו בברכה

 

[ציפורלילה]

חברים לצרה

אני חושבת שמכל נקודת מבט זה לא קל. לא להסתכל מבחוץ, ולא להיות בתוך זה ולא ללוות מישהו שעובר את זה. ובתור מישהי שעברה את זה, אני חושבת שבמצבים מסוימים לאלו שנמצאים בחוץ זה אפילו יותר קשה מאשר למי שעובר את זה כי לפעמים יש פשוט תחושה שעם כל כמה שאוהבים ואכפת לפעמים קשה למצוא מה לעשות ואיך לעזור לאותו אדם שאוהבים. החבר שלך ואתה עוברים עכשיו דברים דומים ונראה לי שזה יחזק את החברות שלכם. בעצם שניכם לא לבד כי יש לכם אחד את השני, ואתם יכולים לשתף אחד את השני, לתמוך ולהתמך. אז נכון שהמצב לא קל אבל לעבור את זה ביחד יכול להקל על שניכם. מאחלת לשניכם את הכוח לעבור את הדרך והרבה בריאות לאמותיכם גלי

 

[ornusha]

../images/Emo24.gif

החיים כל כך לא הוגנים לחקנו, הם מזמנים לנו ארועים שאפילו לשונאים שלנו אנחנו לא מאחלים אותם. אני לא יודעת בדיוק איך לנחם אותך ולעודד אותך כי גם אני הייתי במצב דומה, ואני יודעת ששום דבר לא עוזר. לפני 12 ימים אני איבדתי את אבא שלי אחרי שנתיים שהוא היה חולה. ידענו שאין הרבה מה לעשות איתו ורק להמתין, אבל לא ציפינו שזה יהיה כל כך מהר. אבל אף פעם אי אפשר להתכונן לזה ולחכות. ואם זה לא מספיק גם אני הייתי חולה בסרטן, אבל הצלחתי לנצח אותי (כתבתי הכל ב"שבוע שהתחיל טוב נגמר רע"). מה שאני יכולה להגיד לך זה שמותר לבכות אך אסור לך להיכנע ולשקוע. תמצא מקום לשאוב ממנו כוחות ולהתחזק, כי כמה שזה לא נראה ככה כל דבר בסופו של דבר מסתדר לטובה. אז תהיה חזק, ותזכור שאני פה תמיד......

 

[orlypoli]

הנה תגובה, בברכה...

הי לך. אני מרגישה שברגע שמישהו קרוב לך חולה בסרטן, פתאום מתחילים מליוני אנשים להופיע ולכל אחד יש סרטן, כאילו והמחלה מדבקת. נראה שהדבר הכי קל לאנשים מבחוץ לומר זה - יהיה בסדר. אולי יש ביננו נביאים, לך תדע... עניין אותי לדעת, איך בחור צעיר עובר את התקופה הזו ? מי עוזר לך ועם מי אתה יכול להתחלק ברגשות. מנסיון אני מרגישה שיש הרבה פעמים מקרים שבהם האנשים הכי קרובים - הם אלו שמהם אנחנו הכי נזהרים, שלא לחשוף את מה שאנחנו מרגישים, אולי מהפחד שגם הם יתפרקו לנו מול העיניים. הלוואי והקשר כאן יצליח לעזור לך מעט להתחלק עם הדברים שאתה עובר, ובלבד שלא תעבור אותם לבד... אורלי

 

[Team Xtream]

אז ככה...

איך אני עובר אותה? אני חושב שלא משהו.. למרות שאני יוצא עם חברים ועדיין עובד והכל.. זה פשוט מבאס.. מי שעוזר לי כמובן זה החברים\חברות הכי קרובים .. אין הרבה כאלו אולי 2-3.. כמובן שהם רק מנסים לעודד.. אבל.. לי זה פשוט לא עוזר, אני לא מעכל.. הפורום הזה דיי נחמד ועוזר. ובאמת תודה אורלי על התגובה.

 

[אדומה2]

הורים וילדים

זה קשה, קשה, קשה. בכל גיל. אני בת 28 ואבא שלי בן 77, וזה יכול לקרוע מבפנים, וזה משפיע על כל החיים ומשנה סדרי עדיפויות וסדרי עולם וכל מה שאתה שואל- אני שואלת גם. אנחנו יכולים להסתובב סביב השאלות הללו המון, ועוד נעשה את זה באלף ואחת צורות, אבל אני מרגישה פתאום שאולי כמה עצות פרקטיות יוכלו לעזור לך. אז אני אתן לך עצות שעוזרות לי לעבור את היום-יום ולחיות עם זה, בתקווה שאחת או שתיים מהן יועילו לך גם: מוסיקה. אתה אוהב מוסיקה? לא משנה איזה סוג, לא משנה איזה מקצב. להגיע לחדר, לסגור את הדלת ופשוט לשים את המוסיקה שאתה הכי אוהב, שהכי נכנסת לך פנימה ומלטפת לך את הלב. אני לפעמים מנסה לנשום את המוסיקה פנימה. זה בדרך כלל לא הולך כמובן, אבל מה שכן יוצא מזה זה נשימות עמוקות במיוחד ופתאום אני נרגעת מכל הקריז שהמצב יכול לפעמים להכניס אותי. לנסות לעשות לפחות 4 פעמים בשבוע משהו שהוא רק בשבילך. אפילו אם זה רק שעה ביום, עדיף כמובן קצת יותר- סרט, הופעה, לצאת עם חברים לפאב או סתם לקפה, אם אתה עוסק בספורט- נהדר- איזו שהיא פעילות קבועה שתוציא מרץ וכעסים שיש סביב המחלה המעצבנת הזו. לקרוא זו גם דרך מעולה לעשות קאט רגע מהמציאות. ספרי הארי פוטר הם דוגמא נהדרת לזה. כן, עדיף משהו שהוא לא מדכא או קיומי במיוחד, אבל ספרים כמו הארי פוטר, שר הטבעות- שהם גם שמנים וארוכים ורבים, יכולים לעזור. או ספרים אחרים שהם כיפים ועולם אחר לגמרי. דבר נוסף שעוזר לי מאוד זה לדבר על הדברים ולכתוב אותם- בין אם זה פה ובין אם זה במחברת. לשמור את הדברים בבטן רק מקשה עלינו ואנחנו גם ככה במצב בלתי אפשרי, אז אם אפשר להקל- מומלץ. מקווה שזה יעזור לך, יעל

 

[תמר 26]

../images/Emo24.gif

שאלת למה זה צריך להיות ככה? זה ממש לא צריך להיות ככה אבל זה ככה. מה שאתה עובר עכשיו עם אמך זה מאוד קשה ואי אפשר לתאר, בנוסף לשמוע שעוד מכר נמצא במצב של מחלה יכול להפוך את זה לקשה יותר. אבל החבר שלך פנה אליך כי אתה עובר משהו דומה והוא ידע שתוכל להבין אותו, להסביר, כי אתה כבר שם מכיר ועובר את זה. אולי זה יעזור לך לשפר (רק מעט) את ההרגשה שלך בזה שתתמוך בו תייעץ, תקשיב, תבין, תיתן לו לפרוק את המתחים שלו.

למרות שאתה עטוף בדאגה ובכאב העצומים שלך, אם יש לך היכולת לתמוך בו זה יכול לשפר את ההרגשה שלך. כי כשמנסים לעודד מישהו אחר אי אפשר להישאר יותר מידי פסימי (זה כמו ללכת קדימה ואחורה באותו זמן, לא הולך

). ועכשיו סיפור אישי: פעם ראשונה שנחשפתי ממש לסרטן היה כשהייתי בת 15-16 אמא של חברה ממש טובה שלי חלתה ואח"כ נפטרה מסרטן השד, לפעמים לא היה מה ואיך לעודד או להגיד, לפעמים היה לה כ"כ הרבה מה להגיד ולבכות שרק הייתי שם אוזן קשבת ולתת

. לפעמים (בעיקר בהתחלה כשעוד ניסו לטפל) קיווינו שעוד יכול להיות טוב ויצאנו לאכול גלידה רק כדי שלא תהיה כל הזמן בתוך הלחץ של זה. זהו מעבר לזה אין מה לעשות, אבל גם הקצת הזה חשוב.

עכשיו יש לי מה שיש לי, ולנו מודיעים ראשונים על מכר שחלה בסרטן. שואלים שאלות של מתחילים, ומחפשים עיצות או מידע. (הפכנו להיות שגרירים של סרטן

כנראה גם אתה בלית ברירה), אתה תהיה שם בשבילו והוא יהיה שם בשבילך. שניכם תוכלו לחזק האחד את השני. שיהיה לכולכם רק טוב

 

[zr38]

להיות חזק

שבת שלום זה בסדר להיות עצוב...זה בסדר לכעוס.. ואני יודע עד כמה זה מעצבן כשאומרים לך "תהיה חזק"..כאילו שלהיות חזק זו מציאות שניתן לשנות.. אבל..אסור לשכוח החיים חזקים מהכל..תשמח,תצחק,תבלה ותמשיך לחיות השגרה של החולים ובני המשפחה היא מאוד מורכבת אבל חייבת לכלול גם את הדברים הטובים בחיים והכי חשוב להאמין שניתן לנצח!! אשתי חולת סרטן כבר 3 שנים ויש לנו שני ילדים קטנים..וזה לא קל אבל.. אנחנו חיים מיום ליום ובימים טובים ..משתדלים לנצל כל רגע..זה חשוב כי זה עוזר גם בימים הרעים . במחלה הזאת לומדים גם דברים חשובים..הערך של כל יום !!! תרגישו טוב